קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. קודם כול, אני מצטרפת לכל מה שהעלתה חברת הכנסת ביטון בעניין האלימות המופנית נגד הצוותים הרפואיים, וכמובן, השביתה היום הייתה מוצדקת. אני מאוד מקווה שהזכות לשביתה תמשיך להתקיים אחרי כל השינויים שרוצים להמיט עלינו בממשלה הנוכחית.
אני רוצה לדבר על אחמד כחלה. אחמד כחלה הוא פלסטיני, אבא לארבעה ילדים, חשמלאי במקצוע שלו. לפני שבוע יצא מהבית שלו מהכפר סלואד ורצה ללכת לכפר סמוך, איפה שהוא קיבל עבודה. בדרך, ליד ההתנחלות עפרה, הוא נתקל במחסום של הצבא, מחסום לא זמין, מחסום פתאומי, שלא ידעו על קיומו וגרם לפקק אדיר בתנועה. הוא ניסה לדבר והוא ניסה להסביר שהוא צריך לעבור, ובאיזשהו שלב נורה על ידי חייל ומת.
אחמד כחלה נהרג על ידי חייל בצבא, ומייד הכותרות שיצאו בתקשורת – שאחמד כחלה רצה לבצע פיגוע, והוא – איך שמשתמשים בשפה המכובסת של הצבא – נוטרל. כלומר חוסל. כלומר הוא נהרג, הוא מת. לפני יום אחד, במקרה אני ראיתי את הסרטון שצילם מישהו שהיה תקוע בפקק הזה, וראיתי בצורה מאוד ברורה שהוא לא ניסה לעשות שום פיגוע והוא לא תקף, וכל המטרה שלו הייתה לנסות להיחלץ מהפקק הזה כדי להגיע למקום פרנסתו. רק אתמול הודה הצבא שבעצם הגרסה שידענו מהיום הראשון היא הגרסה הנכונה. הבן אדם לא ניסה לבצע שום פעולה, והוא נהרג על ידי חייל שכנראה היד שלו על ההדק הייתה מהירה מאוד, בלי שום שיקול דעת, בלי שום רגע של חשיבה. ככה הסתיימו החיים של אחמד כחלה, וככה התייתמו ארבעת ילדיו, וככה האזרחים הישראלים אוכלים מכף ידה של התקשורת, שמוכרת את הסיפורים של הצבא אפילו בלי לחקור את הנסיבות או לנסות לחשוף את אמת.
עכשיו נחכה ונראה מה הצבא יעשה לחייל שירה בבן אדם והרג אותו. אני מאוד מקווה שהוא יקבל את העונש המתאים ולא יהיה כמו במקרה של איאד, שגם כן ירו בו בירושלים, והוא ילד אוטיסט.
289 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.