קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת גוטליב, הסכמתי לכל מילה שאמרת.
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בשבת האחרונה יצא לי לפגוש כמה וכמה אנשי צבא בקבע, חברים, מח"טים, מלח הארץ. אנשים שאנחנו חייבים להם הכול, אנשים שעובדים לילות כימים – –
– – אנשים שעובדים לילות כימים במטרה לשמור עלינו במציאות הביטחונית הכמעט-בלתי-אפשרית שאנחנו חיים בה.
מתוך השיחות הבנתי שאנחנו נמצאים בבעיה גדולה מאוד – ריבוי משימות הביטחון השוטף ביהודה ושומרון, בגדה המערבית, בשטחים המוחזקים – הכבושים, איך שתבחרו לקרוא לזה – וכל התעסוקה המבצעית הזאת גוזלת משאבים עצומים ופוגעת בעוצמה רבה, עד פגיעה בשגרת האימונים של צה"ל. ומה אנחנו רואים במקביל לאותה מצוקה? שחלק גדול מאוד מהמשאבים שלנו מופנים להתעסקות עם מתיישבים פורעי חוק שלוקחים את החוק לידיים, מתעמתים עם חיילי צה"ל ומאלצים את הצבא להפנות משאבים עצומים לצורך העניין הזה.
אני שומע את הטענות המוצדקות של המתיישבים ביהודה ושומרון על עניין הביטחון האישי והנסיעה בצירים ובכלל במרחב, ואני אכן מזדהה איתם, אבל אני פונה אליהם ושואל: איפה האחריות שלכם למול כוחות הביטחון? איפה האחריות שלכם לכך שהמשאבים הכל-כך יקרים של חיילי צה"ל ילכו למקומות של שמירה והגנה ולא להפרות סדר בידי מתיישבים על ידי בנייה של התנחלויות הזויות, מאחזים מיותרים והתנהלות שאינה מכבדת ואינה חוקית? התשובה הציונית לטרור, כמו שאתם אוהבים להגיד, היא לאפשר לכוחות צה"ל, שב"כ ומג"ב לעשות את העבודה שלהם ולא להפריע להם.
אני קורא מכאן לראשי ההתיישבות ולשרים הרלוונטיים לעצור את ההפקרות ולאפשר לצה"ל לבצע את תפקידו. תודה רבה.
238 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.