קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היום היה לי אירוע מאוד יפה ומכונן. היום קיימנו, ארבעה חברי כנסת – חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, חברי חבר הכנסת יעקב מרגי, חברי חבר הכנסת אמיר אוחנה ואני קיימנו היום אירוע ענק וגדול ומשמח שנקרא "60 שנים לעליית יהודי מרוקו לישראל".
זה היה אירוע מאוד מרגש, ומצד שני מאוד עצוב. מצד אחד הוא היה מרגש, כי החלטתי שאני רוצה להביא את הפן של יהדות מרוקו מצד אחר, לא רק מופלטות ומימונה. ליהדות מרוקו יש הרבה מאוד דברים, שזה שירה, אומנות, תרבות, הווי, כתיבה. מצד שני זה היה לי מאוד עצוב, כי הייתי מאוד שמחה אם הוריי היו בחיים והיו רואים שהבת שלהם, שהגיעה בגיל שנה מקזבלנקה, היא בעצם רוצה להוקיר ולהעריך ולדבר על היהדות העשירה שהוריה צמחו בה.
כשנאמתי שם, אז היה איזשהו קטע מאוד מרגש שבו אמרתי שכל הזמן התביישתי להגיד שהוריי הם יוצאי מרוקו, כי לא קיבלו את זה יפה. אפשר לקרוא לזה "השד העדתי", "השסע העדתי", "ישראל הראשונה", "ישראל השנייה", אבל זה בעצם מה שקרה לבני הדור שלי, שהוא בעצם הדור שידע לספר על תחושות של התנשאות והעדפה, על הרמת גבה למשמע שם משפחה ספרדי, המנסה לצלוח אתגרים ומאמין שהוא יכול. מצד שני, עצם המילה "מזרחים" בעצם מבטאת תפיסת עולם מסוימת שמאגדת בתוכה כל מי שלא אשכנזי, אוקיי? וכורכת אותו עם עולם המזרח. אז ההנחה הזו היא בעצם מוטעית. למה? כי בעצם מרוקו נמצאת בצד המערבי. אם אתם לא יודעים, אז אני אחדש לכם. קראו להם המרוקאים המערביים, אל-מגרב. ככה קראו להם. למה מגרב? כי הם היו בצד המערבי של המפה. אז זה בעצם גם היה השם המסורתי של יהודי צפון אפריקה. שמה הערבי של מרוקו הוא בעצם אל-מגרב, שזה בעצם מערב, כי היא שוכנת בחלקה המערבי, או סוף המערב בספרד.
זה לא רק עניין של גיאוגרפיה אלא גם עניין של תרבות. ליהדות צפון אפריקה היה קשר הדוק עם מערב אירופה, וללא ספק היהודים היו מערביים, והם היו בקשרים בספרד, בצרפת, בעוד המון המון מקומות. אז אנחנו לא נסקור כאן את ההיסטוריה של יחסי עדות בישראל וכל הסטיגמות. עלה שם מרגי ואמר, קראו לנו בכל מיני שמות. ואמיר אוחנה הביא את מכתבו של נתן אלבז, צעיר בן 17, שהגיע ארצה מייד עם קום המדינה, וכשהוא הגיע ארצה עם קום המדינה, הוא סיפר לאימו כמה שמתנהגים אליו לא יפה, ומדברים, ואז הוא החליט שבמקום להילחם הוא יחייך. אותו נתן אלבז הגיע לצבא ההגנה לישראל, והייתה שם תקרית עם רימון שנשלח על כל היחידה שלו. הוא נשכב על הרימון. הוא נהרג, אבל הוא הציל את כל היחידה שלו. מחנה נתן זה מחנה על שמו.
אז בעצם היום הבאנו סיפורים, שירים, פיוטים, הווי ותרבות. בהזדמנות זאת אני מודה לחבריי שהיו שם יחד איתי, ואנחנו הבאנו את הדברים האלה לציבור הכללי. תודה רבה.
433 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.