קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להביע תמיכה בחוק ולהצדיק אותו, אבל אני גם רוצה להשמיע ביקורת על החוק מזווית פמיניסטית. אני אתחיל מההצדקה, למה החוק הזה נכון, למה הוא מוצדק. מניעה של הצגת דמויות של נשים במרחב הציבורי, או השחתה של דמויות כאלה, קל וחומר הגבלה של גישה חופשית של נשים במרחב הציבורי בצורה כזאת או אחרת, אלו הם אקטים אלימים, אקטים אלימים שנגזרים מראיית נשים כאובייקטים מיניים ותו לא. זאת אומרת, אלה שמשחיתים תמונות או מונעים את תלייתן, או קל וחומר, כפי שאמרתי, מונעים מנשים להגיע ולהופיע, תרתי משמע לפעמים, במרחב הציבורי, מתייחסים לנשים רק כאל אובייקטים מיניים – כאילו נשים הן שוות ערך למיניות וסקס וזהו; כאילו אין להן שום תכונה מלבד מיניות. זאת כשלעצמה תפיסה משפילה ומבזה, וטוב שניאבק בתפיסה הזאת, גם אם השלב הראשוני הוא – כפי שהצעת החוק הזאת מציעה – על ידי מניעת או על ידי הגדלת הסנקציה על מי שמשחית או מונע הופעת נשים או ייצוגן במרחב הציבורי.
אבל אני רוצה גם להשמיע ביקורת. מי שתעזור לי בביקורת היא ד"ר רונית עיר-שי מאוניברסיטת בר-אילן.
ד"ר רונית עיר-שי מאוניברסיטת בר אילן כתבה מאמר שנקרא: הדרת נשים – הפמיניזם כמנצח העצוב. היא כותבת כך, ואני מצטט אותה: "אחת הטענות החוזרות ונשנות בשיח הציבורי בעניין הדרת נשים היא שבין הציבור החרדי או החרד"לי ובין הציבור החילוני מתנהל דו-שיח של חירשים. אלה אינם מעוניינים בשוויון לנשים ואלה אינם רואים בצניעות ערך. אלה מעוניינים להשפיל ואלה לרומם. יש רעים וטובים בסיפור הזה. יש חשוכים ויש נאורים. הטענה הזאת מופרכת בעיניי מכול וכול – – – אבקש לדחות את ההנחה, שלפיה ה'נאורים', אלה שלא רואים כל בעיה – –
– – אלה שלא רואים כל בעיה באישה בביקיני קטנטן, שאינו משאיר מקום לדמיון, מרוחה על שלט חוצות ענקי, אינם משפילים או מדירים. בשני המקרים", אני מוסיף ומסיים, אדוני, "מדובר בהחפצה של האישה. בשניהם האישה מזוהה עם מיניות ורק עם מיניות, ואת הדבר הזה צריך להפסיק בשני המובנים". חבל שאין לי את הזמן להמשיך.
319 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.