קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגמרא אומרת "קדירא דבשותפי" – סיר שצריכים לבשל אותו, אם הוא של שותפים, אז לא יצא מזה לא דבר חם ולא דבר קר. למה? כי כל אחד חושב שהשני יטפל בזה. זה אומר: זה יעשה את זה חם, וזה אומר: זה יעשה את זה חם. בסוף זה לא חם ולא קר, כי יש שני אנשים שאמורים לעשות את העבודה. למה אני מזכיר את הגמרא הזו? כי אנחנו נמצאים ביום עצוב מאוד לכל הציבור הגדול, ואני חושב שאני מדבר על אתר שהוא מס' שתיים במדינה מבחינת ציבור שבא לשם במהלך השנה; הראשון זה הכותל והשני זה מירון.
למה אני אומר שזה בבחינת "קדירא דבשותפי"? כי מצד אחד – – –
מצד אחד באיזשהו מקום המדינה השתלטה על האתר, המדינה נותנת הוראות לעשות את כל מה שחושבים שצריכים לעשות שם. יש כאלה שחושבים שלא צריך את הכול, יש כאלה שחושבים שכן, אבל היא נותנת את התחושה שהיא שאומרת מה צריך להיות שם ומה צריך להיות שם בעתיד. מצד שני, יש את אלו שממונים על המקום הזה, והם אומרים שכנראה מי שיטפל בזה זה הצד השני, כך שמירון יוצא עם מצב שלא המדינה טיפלה בלהשאיר שם חשמל תקין ולא המרכז למקומות הקדושים, והאלפים של האנשים שבאים לשם מדי שנה, בייחוד ביום ז' באדר, שזה היום בלילה – יום ההילולה של משה רבנו – לא יכולים להיות שם.
למה אני מזכיר את כל העניין הזה? היום חידדתי בוועדת החינוך שיש סעיף בחוק הפיקוח שאומר שאם יש חשש שבבית ספר מתנהלת הסתה נגד המדינה, למנכ"ל משרד החינוך יש סמכות להוציא צו סגירה כנגד בית הספר. אני אמרתי שהדבר הזה כבר עלה לפני חודשיים או שלושה בוועדת החינוך, אחרי שאותו מחבל הרג אדם שהלך בדרכו לכותל והוא היה מורה מטעם העירייה, מטעם משרד החינוך. אז עלתה השאלה איך נותנים בעיר העתיקה, במזרח ירושלים, שיהיו כל כך הרבה בתי ספר שבאמת יש שם חשש שמתנהלת הסתה נגד המדינה ובכל אופן משרד החינוך לא מוציא צווי סגירה נגד בתי ספר בעיר העתיקה – ואני לא מייחל שיוציאו, אבל משרד החינוך, שיודע להוציא אצל יהודים צווי סגירה מכיוון שיש להם בעיה כזאת או אחרת, לא יוציא כנגד בית ספר ערבי.
אדוני השר לביטחון הפנים, אתה יודע שבמזרח העיר יש בתי ספר שמתנהלת שם הסתה נגד המדינה וצריך לסגור אותם לפי החוק, ולא סוגרים, כי מהערבים מפחדים. מיהודים לא מפחדים, יהודים לא יעשו מה שערבים מסוגלים לעשות, ולכן שולחים נגדם צווי סגירה על דברים הרבה פחות בעייתיים מאשר על הבעיה של הסתה נגד המדינה. מה שאני רוצה לומר לך, אדוני, לפני שאתה לא נותן לי לסיים: אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום כשהמדינה, שמשרה את האווירה שהיא ששולטת במירון, נותנת למצב הזה להישאר ואין אפשרות לבוא ולהתפלל שם. ואם היא כך נוהגת, שהיא תיכנס למקומות שהחוק מחייב אותה לפעול בהם באומץ ובתקיפות – –
– – ואם זה בעיר העתיקה, שיהיה בעיר העתיקה, ולא שתנהג ביד קשה כנגד יהודים וביד רכה נגד ערבים. תודה.
468 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.