קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על יוקר המחיה המטורף המשתולל בכל תחום. הממשלה הרעה הזאת נתנה את האות שאפשר להעלות מחירים, והם ייקרו את החד-פעמי ואת המשקאות הממותקים בבחינת מס החינוך שלכם כלפינו, והוא כולו בהתנשאות ורוע.
כבר דיברתי על החד-פעמי, שהבעיה בייקור של המוצר הזה היא כפשוטו – לקחת את זמן האיכות של האב או האם בבית, שבמקום שישבו עם הילדים, הם צריכים לשטוף כלים. זה מה שלקחתם להם – את השלווה, את מעט הנוחות שהייתה לאימהות הללו.
אני רוצה לדבר על יוקר המחיה האמיתי שבו נתקל כל אדם שמגיע לסופר לקניות וחי בישראל האמיתית, לא זאת המנותקת והשבעה של חברי הקואליציה, שגם לא הולכת לשוק ולסופר. כי כשהיצרנים והיבואנים ורשתות השיווק מעלות מחירים והממשלה הרעה הזאת מעלה את המס על הדלק והחשמל לשיא חדש, האזרחים חנוקים ולא יכולים לחיות, כפשוטו. אזרחים רבים נאלצים לוותר על קניות ולצמצם את סל הצריכה שלהם, ואני מדבר על מוצרים בסיסיים: סוכר, שמן, פסטות, מוצרי ניקיון והיגיינה. אתם רעים בצורה שלא תיאמן. העם נאנק. וגם ייצרתם עוד עניים חדשים בגל האומיקרון, כי לא סגרתם את המשק ולא נתתם סיוע כספי. הם קרסו ונהיו עניים בגללכם, כי בממשלה הזאת לא נותנים לעם את הביטחון הכלכלי שהעם זקוק לו כדי להמשיך לעבוד ולא לקרוס. הם לא מבינים את המצב לאשורו. הממשלה הרעה הזאת מסרבת לתת כסף ממשי לאזרחים שנפגעים. בינתיים הם חזקים בהבטחות, ולצערי הגדול, גם מה שהם אומרים שייתנו – זה מעט מדי, מאוחר מדי ולפעמים כבר אין את מי להציל. כאן, הממשלה הזאת עומדת מול העם, נגד העם. לא נשמע דבר שכזה.
חברי הקואליציה, תשאלו ברחוב את המצביעים שלכם – הם יגידו לכם שהם לא מאמינים לכם למילה. גם המצביעים שלכם מיואשים – מכם, מחוסר ודאות כלכלית. לכו הביתה.
281 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.