קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ערב טוב, אדוני השר. אדוני השר, אני ממש שמחה שיוצא לי לדבר בדיוק כשאתה יושב כאן במליאה, כי אני חושבת עליך כבר כמה ימים. ממש אני חושבת עליך כבר כמה ימים.
אני חושבת רגע במקומך. אני אומרת לעצמי מה אני הייתי עושה אם אני הייתי עכשיו השר לביטחון פנים ואני הייתי יודעת שעוד מעט מתחיל הרמדאן, איך אני הייתי מוודאת שהרמדאן הזה יהיה פחות גרוע, פחות נורא מהרמדאן הקודם. אני מנסה לשים את עצמי במקומך, אדוני השר, ולחשוב איך עושים את זה.
אבל מה, כל בוקר אני קמה לידיעה חדשה ומפתיעה שהחלטת משום מה לעשות דברים שהם בדיוק ההפך הגמור ממה שצריך לעשות כדי לייצר הרתעה. כי בעצם מה קורה? לדוגמה, היום קמנו לידיעה המעניינת שברמדאן לא יהרסו בתים המיועדים להריסה של ערבים, כדי לא להרגיז אותם כנראה. נכון? זה הרציונל, אדוני השר? אולי במקרה לפני הרמדאן יזדרזו ויהרסו כמה שיותר בתים? לא, גם לפני הרמדאן לא הורסים, גם ברמדאן לא הורסים, ואתה יודע מה, אדוני השר, גם אחרי הרמדאן לא יהרסו.
זה כאילו משונה, כי אני לא מבינה איך זה בדיוק מביא אותנו ליעד, אבל אז אני רואה, אני פותחת את הרדיו ואני שומעת לדוגמה שבירושלים הדרך של המשטרה למנוע מהומות זה לאפשר לערבים להשתלט על שער שכם, לאפשר להם לעשות שם חגיגות בעלות אופי לאומני בדיוק מהסוג שהיו בשנה שעברה ברמדאן, והדרך הזאת לתת להם מראש לעשות אירועים לאומניים, אנטישמיים, אנטי-ישראליים, בשער שכם, זו הדרך שלכם למנוע את האירועים האלה. זה מעניין, אדוני השר. אני לא מבינה איך עם הדבר הזה אתה חושב למנוע את ההתקפות הלאומניות – על ידי זה שאתה מראש מאשר אותן? לא מובן. ממש לא מובן.
ואז אני מסתכלת על שר אחר בממשלה, על השר בני גנץ, ואני רואה שהשר בני גנץ כנראה לא חושב כמוך, הוא לא חושב שזה לא ראוי להרוס בתים בזמן שאנשים חוגגים. לדוגמה, ביום שישי האחרון, לפני שבת, הוא שלח את הכוחות להרוס את המבנים של ישיבת חומש. לא הפריע לו שזה קורה שעה לפני שבת, לא הפריע לו שאנשים לא יוכלו להיכנס לשבת, אולי הם יתעצבנו, אולי יהיה להם קשה, אולי לא יהיה להם איפה לישון. זה לא.
המשפט לסיום זה שאתה יודע, אדוני השר, אנחנו מצפים לשמוע ולהבין ממך איך בעצם אתה חושב לאפשר לנו רמדאן יותר רגוע. בינתיים נראה שההחלטות שלך מובילות אותנו לרמדאן הרבה יותר קשה ממה שידענו בשנה שעברה. אותי זה מאוד מדאיג.
386 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.