קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עוסקים בחוק העונשין, השחתת פני מקרקעין במטרה להדיר נשים במרחב הציבורי. זאת אותה הצעה של יוליה. יוליה, כמו יוליה, רוצה שיהיה שמח, אז היא מוכנה להביא חוקים כדי להשמיץ את הציבור החרדי. היא מוכנה לעשות הכול, אבל כשאנחנו מקבלים כוס מים מצינור מזוהם, אנחנו בודקים בדיוק מי מגיש לך את המים, ובעיקר, מה יש במים ומי המגיש של המים – כי זה עבר דרך צינור מזוהם.
באופן עקרוני אנחנו נגד השחתת רכוש. זה מה שמלמדים אצלנו בתלמודי התורה, בכוללים, בישיבות, בבתי ספר. איסור "בל תשחית" מופיע בתורה. בוודאי שאנחנו נגד השחתה של דברים. אבל כשיוליה מביאה את זה היא לא מביאה את זה כדי לתקן איזו בעיה – היא מביאה את זה כדי לתקן את עצמה, שידברו עליה. הינה, עכשיו היא מקבלת שעות שידור. הינה, יוליה, את משיגה את המטרה. נזכיר את השם שלך שוב: יוליה, ושוב: יוליה. כי זה מה שאת רוצה, שידברו עלייך. אז, הינה, מדברים עלייך. אבל החוק הוא לא נכון, כי לאף אחד אין – במודע לבוא ולהשחית דברים.
ואם אנחנו מדברים על צביעות אז אני רוצה לבוא ולומר שהצביעות קיימת בצורה מקסימלית בציבור האחר. כשאני הייתי ראש עיריית בית שמש התנועה הרפורמית הגישה נגדי בג"ץ על זה שיש שלטי הדרה בשכונות חרדיות בבית שמש. מה לא עשו לי? מצצו לי את הדם. גבו מאיתנו 150,000 שקל מהעירייה. כן, השופט חנן מלצר, שפרש עכשיו לגמלאות, ניקה את השולחן. מה לא עשו לנו? הוא אפילו איים עליי בפקודת מאסר אם לא אוריד את אותם שלטים. אמרתי לו: אבל אין לנו כוח. זה לא שייך. הוא אמר: תביאו טנקים להוריד את זה.
היום אני כבר לא ראש עירייה שם, אבל ראה זה פלא, איזה יופי: השלטים מתגברים ואף אחד לא מדבר על זה, לא הרפורמיות ולא כלום. פגשתי את השופט חנן מלצר פה בכנסת לפני כשנתיים. אמרתי לו: שלום, מה נשמע? אמרתי לו: מאז אני רואה שלא עשית שום דבר בנושא, אני רואה שהכול בסדר – אני לא נכנס לסוגיה אם כן לשים את השלטים או לא לשים אותם. זאת שכונה חרדית, ויש להם זכות להרגיש נבדלים, הם קנו דירה באותו מקום. אז אמרתי לו: למה מאז לא עשיתם כלום? אמרתי לו: תדע לך, התחושה של הציבור בבית שמש היא שאלה לא שלטי הצניעות – אלה שלטי הצביעות, וזה לא השלט אלא זה השלטון. אז תתביישו לכם לפני שאתם מדברים נגד החרדים.
379 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.