קודם כול, אתה חייב לי שלוש דקות מהפעם הקודמת.
אתה לא זוכר? ויתרתי על זכות הדיבור.
כלום לא לפי התקנון.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר – אני רוצה להגיד לך, מה שעשית, עמר בר לב, זה חוצפה, עזות מצח. אתה לא יודע מהי דמוקרטיה בכלל. אם מה שקראתי נכון, אתה לא רוצה שח"כים יבקרו אסירים בבתי הסוהר. למה, מי אתה? בתי הסוהר זה שלך? לא הבנתי.
אבל אם זה לא נכון, אז אני חוזר בי.
אוקיי, אז אני חוזר. אני שמח שזה כך. כי אצלכם הכול בא בחשבון.
תמתין, תמתין. השעון.
לא ביטחוני. מה עם פלילי?
טוב. אוקיי. תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה – –
– – להתייחס למהות החוק. תראה, יש לי הרגשה שהגב' מלינובסקי לא מבינה את החוק. היא כותבת דברים שהיא עצמה לא מבינה אותם. זה בושה וחרפה לאינטליגנציה, החוק הזה. הרי על מה אנחנו מדברים? על השחתת מודעות. אז מה, רק מודעה עם אישה אסור להשחית? ומודעה עם חרדי מותר להשחית? הרי יש גם היום חוק. הרי אסור לעשות ונדליזם, מה השאלה בכלל? אבל אם אפשר לעשות ולהתחכם – למה אתם לא אומרים שחרדי מותר? דרך אגב, מצווה, מבחינתכם, לפחות לפי המפלגה שלכם והקמפיינים שלכם, אם זה חרדי. מצווה. להפך, מי שמשחית – הייתם צריכים להשלים. מי שמשחית תמונה של אישה – 75,000 שקלים. דרך אגב, ואם זה ילד – כמה? ואם האישה מבוגרת – כמה? יש לכם גם תעריפים – צעירה, מבוגרת? ואם זה חרדי – מקבל 50,000 שקל, כי מבחינתכם חרדים זה כמעט לא אזרחים.
אני רק רוצה להסביר לָך וגם לך, אדוני היושב-ראש, וגם ליושב-ראש המפלגה שלך – אתם כולכם עליתם מברית המועצות לא מזמן, לפני 20 שנה, 30 שנה; גם אנחנו עלינו. גם ההורים שלי עלו. אני נולדתי בארץ.
אתה יודע – – –
מצוין. אתה יודע מי קיבל את העלייה ממרוקו פה בארץ? זה החרדים. הם תמיד היו פה. הם קיבלו את היהודים שבאו, כולל, דרך אגב, כשהתחילה תנועת הציונות. מי קיבל אותם פה בארץ? מי נשאר במדינת ישראל מאז החורבן אלפיים שנה? זה החרדים. תראו איך אתם מדברים על מי שקיבל אתכם. דרך אגב, אני לעולם לא אדבר ככה, בגלל שליצמן וכל מי שהוא מייצג קיבלו את ההורים שלי. אבל אצלכם כנראה אין הכרת הטוב. אתם בנויים רק על שנאה. רק אתמול הבן אדם בא עם הבגאז', היום הוא כבר רוצה לזרוק את החרדי לים. משהו, לא יאומן כי יסופר. אותו אחד שהביא אותך – אותו אתה עכשיו רוצה לזרוק למזבלה. זה ליברמן. בושה וכלימה. תודה רבה.
398 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.