קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, סיפור קצרצר של גרשון שופמן, שנקרא "בעד החלון", שבו הסופר מנסה ללמד אותנו על כפילות המוסר של בני האדם. האמת שלא צריך סיפורים כאלה. מי שבא לכנסת, יש לו כל יום שיעורים כאלה חינם. שמענו את ההקדמה לחוק של יוליה מלינובסקי על התנגדותה להדרת נשים – אנחנו איתה בנושא הזה – ואז אותה יוליה מלינובסקי, עם שותפיה בקואליציה ואנשים אחרים מהאופוזיציה, לא חושבים שלאישה הערבייה מגיע להחליט עם מי להתחתן ולהקים משפחה. מביאים לנו עוד מעט עוד חוק, או מחזירים לנו את החוק האנטי-אנושי, החוק הגזעני, שרוצה להחליט לערבים – בגלל שהם לא יהודים, אדוני – עם מי להתחתן.
אף אחד לא היה מעז להעלות את זה על הדעת, אם היה מדובר ביהודים. יהודי, יהודייה במדינת היהודים, תגיד להם עם מי להתחתן? בטח שלא, הם יכולים להחליט עם יהודייה מאוסטרליה, עם מי שהוא רוצה. הוא מחליט במי הוא מתאהב ועם מי הוא מקים משפחה. אבל הערבים? לא, מה פתאום, הם לא יהודים. כי ברגע שחושבים פה על זכויות נשים, מתכוונים לזכות האישה היהודייה. אם היא לא יהודייה, היא שווה פחות. ככה זה במדינת היהודים. כדי להיות אזרח שווה, אתה צריך להיות יהודי, אתה צריך להיוולד לגזע הנכון, זה בא בלידה, בגנטיקה, ככה זה עובר בגנים. הזכות לשוויון בסיסי, להקמת משפחה, זה אמור להיות בגנים במדינת היהודים.
אם זה היה קורה ליהודים בכל מקום אחר בעולם, האדמה הייתה רועדת. זה היה נראה לכם גזעני, אדוני היושב-ראש. אותו יחס ליהודים בכל מקום אחר בעולם היה נראה גזעני, וזה באמת גזעני, והיינו יוצאים נגדו. אבל פה, במדינת היהודים, מותר. למה מותר? כי מותר ליהודים להיות גזענים במדינת היהודים, ואז מדברים על ביטחון ולא ביטחון. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אם היו לוקחים בדיוק את אותו חוק ומחילים אותו על היהודים, אם היו מענישים יהודים באזרחות שלהם על זה שמישהו במשפחה שלהם מעורב בעניין ביטחוני נגד ערבים, לא היו נשארים אצלכם אזרחים יהודים במדינה, אדוני. אם אותו כלל, אותו כלל – אם מישהו במשפחה שלך פגע בערבי, אתה לא יכול להיות אזרח – כנראה שחברי כנסת יהודים רבים לא היו פה בכלל בכנסת, הם לא היו אזרחים. העונשים הקולקטיביים האלה, אדוני, אי-אפשר להבין אותם ואי-אפשר להסביר אותם, בטח ובטח לא בענייני משפחה.
אז אני רוצה לסכם, אדוני, ששוויון מגיע לאזרחים מתוקף היותם אזרחים. אם הם מתפללים כמו יהודים, לא מתפללים בכלל, זאת בעיה שלהם, בינם לבין אלוהים. זכויות אדם אמורות להתקבל מתוקף היותם בני אדם. לא צריך להיות יהודי כדי לקבל זכויות. תודה.
390 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.