קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. אתמול חגגנו כולנו את יום האישה. אני רוצה להקדיש את הנאום הזה לנוכחות-הנפקדות של היום הזה, אלה שזקוקות לו הכי הרבה, אלה שבאופן פרדוקסלי נמצאות בפינה האפלה של החברה הישראלית – אני רוצה להקדיש את היום הזה לנשות עוטף התחנה המרכזית בתל אביב, אלה שאיתרע מזלן והתוקפים שלהן שייכים לפרחים המאותגרים של משטרת התקינות הפוליטית. אז כדי לא להציף את הפשעים שנעשים להן השכם והערב, גם המשטרה מטשטשת באין דורש, ואף אחד באמת לא דורש. לא פעם ולא פעמיים הנשים האלה אושפזו בבתי חולים, ושום ידיעה משטרתית לא יצאה על הדבר הזה. האליטה בתקשורת כמובן איננה דורשת בשלומן. יום האישה הוא בכלל יום פרחוני של פייק העצמה פייק נשית בפייק תוכניות בוקר של פייק מגישות שלא יודעות ולא מכירות את ההתמודדות של הנשים – המזרחיות ברובן, חייבים לומר את האמת – שחיות בעוטף התחנה המרכזית.
מעט נתונים, ברשותכן, זה המעט שאני יכולה לעשות למען הנשים האלה. בשנת 2017 אנחנו רואים שעבירות המין כלפי הנשים האלה היו פי 4.31 מכלל העבירות בישראל, ואני מדברת על עבירות מין קשות, כולל אינוס, שנעשו אך ורק על ידי אריתריאים וסודנים. אני חוזרת על הנתון: פי 4.31. עבירות גוף כמו אלימות – פי 3.46. נשים מוחלשות בדרום תל אביב מותקפות פי שלושה, באלימות פי ארבעה כמעט, עבירות מין, ולאף אחד לא אכפת, אף אחד לא שומע, אף אחד לא יודע. ב-2018 הנתונים האלה מחמירים. אני מצטטת: עלייה דרמטית במספר עבירות המין המבוצעות על ידי תוקפים שאינם ישראלים במחוז תל אביב. מה שקורה עם הדבר הזה – שיש כמעט חיסיון מוחלט. אין דרך להגיע לנתונים, אין דרך לדעת למשל מה קרה בשנת 2021 או 2022. אני ניסיתי. אם מישהו מצליח, אני אשמח לקבל.
תאמיני לי, פניתי לוועדת ביטחון הפנים, לא נותנים לי לדבר בה. אסור לי לדבר בה כי הגב' מירב בן ארי הפכה להיות הדוברת של המשטרה, ואסור לאתגר את המשטרה מולה, זה מעצבן אותה, זה מכעיס אותה.
תודה. אתה רואה? ימין ושמאל, לפחות בדבר הזה ימין ושמאל מסכימים, עופר.
אני רוצה לסיים בפרופיל של האנשים שתוקפים את הנשים האלה. הנשים הנתקפות – ואני חוזרת שוב: פי 4.5 כמעט מכל אישה אחרת בכל עיר, בכל אזור בישראל – הן בדרך כלל או קטינות או נערות או ילדות צעירות או קשישות או חוסות וכאלה עם מוגבלות, מוגבלות שכלית, מוגבלות נפשית, מוגבלות גופנית. המקרה האחרון, המקרה המזעזע שלא צלח את המהדורות ולא צלח את כל תוכניות ההעצמה הנשית שבהן יושבות דוגמניות ומספרות להן מהי העצמה – את מכירה את זה, קרן?
אף אחת מהן, באמת, אף אחת מהן לא דיברה על צעירה בת 22, חוסה בהוסטל, ששני גברים, אחד בן 35 ואחד בן 45, גררו אותה ביחד לדירה בדרום תל אביב ואנסו אותה עד כדי כך שהיא סיימה בבית חולים. את שמעת על הסיפור הזה, קרן?
זה סיפור שפשוט הושתק לחלוטין. רק לפני כמה שבועות – עוד בחורה אחת, חוסה, עוד מספר סטטיסטי, אנונימי, שלא מעניין אף אחד. ולא מדובר ביום האישה המזויף להכאיב שישראל חוגגת. תודה.
473 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.