הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני מוכרחה לומר לכם, בשעה כזאת לראות אתכם בשיא האנרגיות, מחויכים – כיף, כיף בהחלט. זו הזדמנות לענות כאן על כמה דברים. נתחיל ברצינות. הסיפור שהבאת כאן, לגבי הנושא של לימודי התנ"ך – מודה, לא ראיתי חדשות; אני לא רואה חדשות, אני חושבת, כבר כמה חודשים, כי אין זמן, זה בשעות שאנחנו רק – –

– – מתחילים את החלק השני של היום במקרה הטוב. תביאו, אנחנו נבדוק. אתה יודע שכל מה שאתה מביא, אנחנו מתייחסים לזה ברצינות. אבל זו הזדמנות בכלל לדבר על הנושא של התנ"ך. אני אפילו איכנס לנושא של מקצועות המורשת, החברה, הרוח, במערכת החינוך, מקצועות שאנחנו יודעים שבשנים האחרונות באמת נמצאים באיזשהו שפל. הם רק הולכים ומידרדרים, אני אומר, אבל מידרדרים לא באופן שבו הם נלמדים אלא באופן שבו הם נתפסים, נזנחו הצידה. אנחנו החלטנו בחודשים האחרונים במערכת החינוך לראות איך אנחנו לוקחים את המקצועות החשובים האלה ומעלים אותם בחזרה, מעלים את קרנם, מעלים את יוקרתם, הופכים אותם לרלוונטיים עבור הילדים, משמעותיים, חווייתיים, רלוונטיים, כאלה שייצרבו בתודעה של הילדים ויישארו בראשם עוד הרבה אחרי שהם יעזבו את בית הספר.

וזה הביא אותנו לרפורמה שדיברתי עליה היום בכנסת בדיון בוועדת החינוך. הסברתי שבתהליכים נכונים של למידה, בהתחדשות הלמידה, בשינויים של הפדגוגיה, אנחנו נוכל להביא לשינוי המיוחל. הניסיון לבוא ולטעון שאנחנו רוצים לפגוע במקצועות האלה, חלילה, או שביטול הבגרות, שזה משהו שאנחנו מדברים עליו כבר הרבה זמן – אין כאן עניין של ביטול בגרות, יש כאן עניין של שינוי השיטה. אני שנים אומרת שצריך לשנות את השיטה, ואני יודעת שזה אפשרי, כי אני, כמורה לתנ"ך וספרות לפני לא מעט שנים, לימדתי בעצם בצורה רב-תחומית, לימדתי לפי נושאים. האמנתי שאם אני מביאה נושא שמתחבר, מתכתב עם החיים של הילד, עם החוויות האישיות שלו, הוא יתחבר יותר. אתה מסכים איתי, חבר הכנסת דוד אמסלם?

כשאנחנו לוקחים את תוכנית הלימודים, מפרקים אותה – אני אתן לכם דוגמה. מפרקים אותה, את תוכנית הלימודים של חטיבת הביניים, ובונים בכיתה ז', ח', ט', נושאים שהם רלוונטיים להוויה של הילדים באותו גיל, למשל בכיתה ז' ללמוד על הנושא של התבגרות, שנת בר-מצווה; הנושא של הטקסים, שאנחנו יודעים שיש טקסים מגוונים, שונים, רבים, בתוך הקהילות השונות כאן במדינת ישראל, ביישובים השונים, במגזרים השונים; ללמוד את כל ההוויה היהודית באמת בשלמותה. זה משהו שהילדים יכולים להתחבר אליו. ואחר כך, כשאני מביאה להם סיפור של תנ"ך שמדבר על הטקס או שמדבר על התבגרות, ואני מביאה סיפור מהספרות, ואני מביאה את זה מתוך המקום האישי שלהם, ולפעמים גם מראים איזשהו סרטון – הדברים האלה בסופו של דבר נחקקים בקרב הילדים. כשאני מדברת בכיתה ח' על יחסים של בינו לבינה, על הנושא של ילדים שמתחילים לייצר מערכות יחסים – ואנחנו רוצים לדבר איתם על מערכות יחסים בריאות – אנחנו מביאים סיפורים כמו יעקב, רחל ולאה. זה כבר לא איזה סיפור ישן של דמויות אפורות, מבוגרות, מהתנ"ך, מלפני הרבה מאוד שנים, אלה פתאום דמויות שמתעוררות לחיים. זה פתאום מתחבר למה שאנחנו רגע לפני כן דיברנו עליו, החוויה האישית שלהם במערכות היחסים שלהם בתוך בית הספר, בגיל המאוד-מורכב הזה. זה מה שאנחנו רוצים לעשות היום.

אענה לך. התנ"ך הוא הרבה מאוד דברים: התנ"ך זה הזהות שלנו, התנ"ך זה ההיסטוריה שלנו, התנ"ך זה – – –

נכון, נכון. התנ"ך הוא ההיסטוריה שלנו, הזהות שלנו, המורשת שלנו, בעצם מה שהעם היהודי נשען עליו. אבל אם אנחנו נביא אותו ממקום שהילדים לא מתחברים אליו – בטח לא בגיל כזה, שאתה יודע שיש להם עוד הרבה מאוד דברים לעשות, ואנחנו רואים את זה – – –

אני אסביר, אני אסביר לך, אני אסביר לך, חבר הכנסת אמסלם. הסיפור הוא שזה לא שהוא לא מתחבר בגלל שהוא לא מרגיש שייכות. אנחנו יודעים שילדים בגיל – מה לעשות, בגיל בית הספר, במיוחד היום, אם אנחנו לא עושים את הדברים בצורה שהיא דינמית, שמאפשרת להם לגלות עניין, סקרנות, להיות מעורבים בלמידה, הם לא שם. הם לא שם, ואנחנו רואים את זה במשך הרבה מאוד שנים.

אני אגיד לך, אני אגיד לך איך. שאלה מצוינת.

אני אגיד לך בדיוק.

לא. אז אני לא מסכימה. אני אגיד לך למה.

כי בסופו של דבר, בוא תיקח את עצמך – היית סטודנט, סליחה על השאלה?

אז אני אומר לך. תיקח את הסטודנטים – – –

תיקח את הסטודנטים, תיקח את הסטודנטים, אוקיי? סטודנט שעושה עבודה זה הרבה יותר משמעותי, הוא זוכר מזה הרבה יותר מאשר מבחן שהוא בא, קלט, פלט והמשיך הלאה.

אתה. אתה.

אני אגיד לך למה – כי אתה בחרת.

כן, כי אתה בחרת. אבל כשאני רוצה לבוא – – –

ב-12 שנות לימוד – – –

לא, אבל אני רוצה שהילדים ייהנו מחוויית הלמידה. אני רוצה שילדים שמסיימים 12 שנות לימוד – – –

רגע, שנייה, שנייה, חבר הכנסת אמסלם.

אז אני, דווקא מהניסיון האישי שלי, אני רוצה לומר לך שילדים שלומדים בצורה חווייתיות, שלומדים מתוך עניין, שאתה מלמד אותם בצורה שהיא שונה, מה לעשות, ממה שהיינו רגילים לה במשך כל כך הרבה שנים, זוכרים את זה לאורך זמן. יוצאים אחר כך החוצה – – –

לא, אתה לא מוריד את זה מהבגרות, אתה עושה בגרות שהיא משמעותית – אתה עושה בגרות שהיא עבודה שהילד מעורב בתהליך שלה, בכתיבה שלה, בחיפוש החומר, בחשיבה, בהתעמקות. אתה הופך את זה למשהו שהוא באמת בעל משמעות, ואתה יודע מה, זה מה שהוא יזכור אחר כך. זה מה שאנחנו רוצים לעשות באותם מקצועות. ומה לעשות, כן, אנחנו יודעים באיזה מצב הם נמצאים היום. אנחנו יודעים שבסוף, אתה יודע, נותנים את המקום למקצועות האחרים – שהם חשובים מאוד, הכול חשוב, אבל בסוף אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את הכי טוב, במיוחד בדבר הזה.

ואני רק אומר לכם, ותזכרו את מה שאמרתי לכם הערב, את מה שאני אומרת לכם עכשיו; אמרתי את זה גם היום בצוהריים: בארבע השנים הקרובות מערכת החינוך תעסוק אך ורק בנושא הזה, תהיה מרוכזת באיך אנחנו מחזקים את התחומים האלה, שבמשך הרבה מאוד שנים לא נגעו בהם, לא בצורה הזו; עשו שינויים – לא הצליחו להביא את זה למקום שאנחנו רוצים שזה יהיה.

גלעד, אתה מוכן לעלות? תודה רבה.