קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שלום, ערב טוב, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שתכננתי לדבר על דברים אחרים, אבל אחרי ששמעתי את יריב לוין – על פשיטת הרגל הערכית של גורמים שקוראים לעצמם אידיאולוגיים, אני רוצה לספר לכם את החוויה שלי סביב העניינים שקוראים להם מפלגת העבודה, לא בימים שלמפלגת העבודה היו שישה מנדטים כמו שיש לה עכשיו – היו לה 24 מנדטים.
שבעה, סליחה. בטח יש מישהו שערק בינתיים.
בסדר, היו לה אז 24 מנדטים. זה לא שיא כוחה כמו בימים שהיו לה 52 מנדטים – ב-1972, נדמה לי – אבל עדיין הייתה מפלגה הרבה יותר גדולה. בשנת 2015 יזמתי כשר הבינוי והשיכון תוכנית לפיתוח התיישבות בנגב. היו בה עשרה יישובים: ארבעה בבקעת ערד, יישוב אחד שמוקם היום באזור אופקים – נחלת ערן – ועוד סדרה של יישובים במקומות שונים, גם על הציר לניצנה וגם לכיוון דימונה. בעמל רב העניין הזה עבר בממשלה. היו קצת חילוקי דעות, אבל בסופו של דבר זה עבר. אז התברר לי שמי שמניע את ההתנגדות להתיישבות יהודית בנגב ולהקמת יישובים זה מפלגת העבודה. באתי לכאן לכנסת ישראל וישבו פה חברי הכנסת וצעקו לי קריאות ביניים, חלקם אנשים מאוד נכבדים, פרופסורים, חלקם חברי כנסת ותיקים, חלקם היו שרים בעבר.
אמרתי להם: אני רוצה לספר לכם על ההיסטוריה, כי אולי שכחתם. מי שנשא את החזון ואת תפיסת ההתיישבות היהודית בנגב היה בראש ובראשונה בן-גוריון וכל מי שבא אחריו כמפלגת העבודה. בן-גוריון היה זה שהתעקש על הקמת שלושת המצפים בנגב בשלב ראשון; לאחר מכן – 11 הנקודות, שלוש-ארבע שנים לאחר מכן. הוא נתן את חופש הפעולה ליגאל אלון כמפקד חזית הדרום אחרי שהיה מפקד הפלמ"ח, איש מפלגת העבודה, על מנת לכבוש את הנגב במבצע יואב ובהמשך במבצע חורב, ובלם אותו רק כשעבר בטעות או לא בטעות לסיני. ספיר ואשכול התעסקו בהנחת צינור המים. אתם יודעים, יש סיפור מפורסם שמתיישבי רביבים, אחד משלושת המצפים, פנו לאשכול ואמרו לאשכול: תשמע, אין לנו צינור מים, המצב פה מאוד קשה, כל האספקה מותנית בהבאת מים מבחוץ. תדאג שיהיו מים בקיבוץ רביבים. אני מדבר איתכם על אחרי קום המדינה. אמר להם אשכול: תראו, הרבה יותר קל לי לקחת את כולכם, לשים אתכם במלון בתל אביב, זה יעלה לי פחות כסף. אחרי שנה, שנתיים, כשהחליט להקים את הקו, הוא אמר: טעיתי. את הפתק הזה יש – אומר: טעיתי, ההתיישבות חשובה, ולמעשה סללו קו של שמונה צול או משהו דומה שהביא מים לרביבים. כלומר כל מפעל ההתיישבות, ההיאחזות בנגב – בתקופה ההיא היו 20,000 בדואים בנגב – את כל זה הובילה מפלגת העבודה.
באתי לכאן ב-2015, ומי המתנגדים שלי? מפלגת העבודה, שמסבירים לי שזה חמור מאוד להקים יישובים ואסור וכן הלאה. וכשעכשיו שמעתי את יריב נזכרתי בזה שלמעשה אין אידיאולוגיה. אני רוצה להגיד לך משהו, גברתי היושבת-ראש: לדעתי, אם מדינת ישראל היום מחליטה שהיא בטעות כובשת את דמשק, מפלגת העבודה תגיד שזה חלק מהאידיאולוגיה של השלום שלה, ובלבד שהיא תישאר בממשלה. זה הסיפור. גם את עבר הירדן. מה זה אומר? זה אומר שמרצ ומפלגת העבודה ובוודאי תנועות נוספות בתוך הממשלה הזאת איבדו לחלוטין כל ממד חוץ מממד הכיסא, השלטון וכן הלאה, כי סוף-סוף, אחרי עידן ועידנים, הם חושבים שהם קובעים משהו, אבל למעשה הם לא מבינים שהם כלי שרת בידיהם של אנשים אחרים, שדרך אגב, להם יש אופציות ויגיע הזמן שהם גם יממשו את האופציות האלה. האופציות האלה זה ללכת לממשלה בראשות הימין, כי שמה נמצא – הם בסופו של דבר ייזרקו, כי גם אידיאולוגית וגם מעשית הם לא מצליחים לעשות דבר, ולכן ההיסטוריה תשפוט אותם ותשפוט אותם לרעה.
אבל אני בכלל באתי לדבר על דבר אחר. זאת הייתה רק הערת ביניים. היות שיש לי הרבה זמן, אמרתי שאני אנצל את הזמן הזה ואני אספר לכם סיפור.
מה אנחנו יודעים. פעם עוד עבדנו; היום אנחנו יודעים לספר סיפורים. בשבוע האחרון נפל דבר. אני חושב שחייבים לדבר עליו. תראו, האירועים באוקראינה זה לא עוד משהו, זה לא עוד מלחמה באיזה מקום נידח, זה לא עוד אירוע קטן. פה מדובר על שינוי סדרי עולם. הסדר שהיה לא יהיה, דרך אגב, גם אם הקרבות ייפסקו – ואני מקווה שייפסקו כמה שיותר מהר – גם אם ייפסקו מחר בבוקר. למה? כי התברר לפתע שכל הרעיון, כל התפיסה, כל ההיגיון של העולם המערבי, שבמשך 80 שנה או 70 שנה מאז תום מלחמת העולם השנייה אמר: לא יהיו יותר מלחמות באירופה – אתם יודעים שהסיפור של היווצרות האיחוד האירופי זה למעשה חלום צרפתי עתיק יומין. הם רצו את זה עוד לפני מלחמות העולם האחרונות. באירופה היו ארבע מלחמות עולם כבדות – ארבע מלחמות, לא מלחמות עולם, כבדות: מלחמות נפוליאון, מלחמות ביסמרק, 1800 וקצת, 1870, ולאחר מכן שתי מלחמות העולם. הדבר הזה התיש את מדינות אירופה במשך 200 שנה, והרעיון הצרפתי היה לאורך שנים ששם יוקם משהו שהוא קונפדרציה שתסתדר ולא תילחם יותר. והיה להם מאוד קשה להביא את הגרמנים, שהיו השותף המכריע, לתוך העניין הזה. מה הביא את הגרמנים פנימה לתוך העניין? רק המציאות של איחוד גרמניה. ברגע שבא איחוד גרמניה והם קיבלו 15 או 20 מיליון איש שצריך להתמודד עם הבעיות הכלכליות שלהם, הם אמרו: אין ברירה, וחברו. התוצאה של העניין הזה הייתה שכל הגוש הזה שנמצא באירופה חושב שמלחמות לא יהיו יותר, וגם אם יהיו מלחמות, יש את האח הגדול באמריקה, שעזר במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה, והוא, בעזרת השם, מה שנקרא, יעזור גם כשיקרה משהו אחר, כי כולם ידעו גם אז, דרך אגב, גם בימי וילסון, במלחמת העולם הראשונה, וגם בימי רוזוולט, FDR, במלחמת העולם השנייה, היה ברור שאמריקה מדינה בדלנית.
אני חושב שהוא יתפרק מעצמו, דרך אגב. זה רק עניין של זמן. אני לא מציע. הדבר הזה זה מטוס שיש לו רק הגה גובה, אין לו הגה כיוון. בסופו של דבר הוא לא ישרוד, הפטנט הזה, לאורך זמן, כי יש פה אינטרסים שונים. אבל אני לא נכנס לעניין הזה כעת ואני גם לא מציע.
מה שקורה עכשיו – אתם רואים שכל הסיפור הזה פתאום מתערער. הרי אין להם גיוס חובה, אין להם צבאות אמיתיים שמסוגלים להגן על עצמם כנגד איומים. 20 דיביזיות שמרוכזות מול אוקראינה או קצת פחות מזה זה יותר מאשר כל הצבאות האירופיים שנמצאים במערב אירופה. כל העניין הזה בנוי ביסודו על זה שתהיה התערבות אמריקאית. ואמריקה, כמו שאמרנו כבר – למרות שהיא נכנסה לכל המלחמות כמגן המערב וכמגן החירות, וטוב שכך – היא למעשה ביסוד שלה מדינה בדלנית. הם רוצים להישאר איפה שהם. הם לא רוצים להילחם מלחמות של אחרים. הם נגררים לזה בלית ברירה, כי אין מישהו אחר שיעשה את זה.
וכשאני מסתכל על המציאות, אני אומר: איזה דבר גדול עשו אבות הציונות מכל הזרמים, מכל המפלגות, במשך 100 שנה. הם החליטו שאנחנו נגן על עצמנו בכוחות עצמנו. זה אומר שאנחנו מגייסים בכוח חוק כל בחור וגם בחורה וטוב לנשק. הם אמרו שאנחנו נבנה לעצמנו תעשיות ביטחוניות. הם אמרו שאנחנו נפתח טכנולוגיות שלא קיימות ולא היו קיימות כבר לפני 50 ו-60 שנה. התוצאה של העניין הזה היא שאנחנו לאורך 100 שנים, מאז הקמת ההגנה וקצת אחרי זה האצ"ל, הולכים וחוטפים כל הזמן מכות, קטנות יותר או פחות, מהלומות, אירועי טרור, פיגועים וכמובן מלחמות ואינתיפאדות וכן הלאה, אבל מכל אירוע כזה אנחנו יוצאים מחוזקים. מכל אירוע כזה אנחנו יוצאים חזקים יותר ומבינים יותר איך אנחנו צריכים לנהוג בעתיד. הדבר הזה בעיניי הוא רב-חשיבות. יש לנו איתות ואור ירוק מדוע אנחנו הולכים בדרך הנכונה, וכל מי שהעלה על דעתו אי פעם לשנות את גיוס החובה, אני כבר אומר בהזדמנות הזאת – כל מי שעשה את הטעות ועסק בקיצור השירות בצה"ל – –
– – טעות חמורה שנעשתה על ידי ממשלות ישראל בשנים האחרונות, כולל ממשלות שאני הייתי חבר בהן והתנגדתי לזה, גם בקבינט, גם בממשלה, ובאופן חריג גם בכנסת התנגדתי. אנחנו נצטרך להחזיר את זה, כי אין לנו על מי לסמוך חוץ מאשר על אבינו שבשמיים ועל כוחנו ועוצם ידינו. תודה רבה. לילה טוב.
1,228 מילים של יואב גלנט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.