הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה לגברתי היושבת-ראש. אני רוצה לדבר, במפתיע, על החוק. אנחנו עוסקים בחוק, חוק שנקרא הגבלת כהונה של ראש ממשלה, ולמעשה השם של החוק אכן מתחיל נכון – מדובר בהגבלה, אבל אחרי זה הוא כבר מסווה את האמת: לא מדובר בהגבלת כהונה אלא בפועל בהגבלה שמטילים על הציבור, על זכותו של הציבור לבחור באופן דמוקרטי מיהו המנהיג המועדף עליו. למעשה השם המתאים לחוק, גברתי יושבת-הראש, הוא חוק ההתנשאות. 61 חברי כנסת, הם מחליטים שזכותם להתנשא על מיליוני ישראלים, הם יחליטו עבורם, הם ישללו מהם זכות, הם יכתיבו להם מתי מותר ומתי אסור, והם מתנשאים, ויותר מזה – הם בזים, בזים לרצונות שלהם, בזים לתקוות שלהם, בזים לחרדות שלהם, בזים לאמונות ולערכים – – –

כן, להחליף את העם, וכיוון שאי-אפשר להחליף את העם – מגבילים את העם. זאת למעשה ההגדרה הראויה לחוק – חוק ההתנשאות. אבל יש בו לא רק התנשאות ולא רק בוז, יש בו פחד. הוא מבטא פחד מאזרחי ישראל. פחד ממה? חס וחלילה, יכול להיות, אם נאפשר לאזרחים, כמו בכל משטר דמוקרטי, ללכת אל הקלפי ומאחורי הפרגוד לקבל החלטה אוטונומית, עצמאית, שמאריכה כהונה של אדם שעמד ביעדים שהציב לעצמו, שנותן לאנשים תקווה שהוא ימשיך להוביל אותם אל הכיוון הנכון – את זה חייבים לעצור. כך נולד חוק ההתנשאות הזה.

עכשיו, היה פה דיון ונאמרו פה הרבה דברים שגויים. למשל, האמירה שעל פניה נשמעת נבונה, אבל למעשה היא נבובה – אין אדם שאין לו תחליף. אני חושב שזה נכון, גברתי היושבת-ראש, שאין אדם שאין לו מחליף. כל אדם בבוא יומו – לפרוש, להפסיק תפקיד כזה, תפקיד אחר – כולל ראש ממשלה, מוצאים לו מחליף, מלשון החלפה, אבל זה לא בהכרח אומר שיש לכל אדם תחליף, מלשון חלופה – חלופה ראויה, חלופה שהיא זהה בכישוריה לאדם שיוחלף. ולכן זאת אמירה שמנסים להסתתר מאחוריה כאילו – בסדר, מה כבר יכול להיות? יש הרבה מאוד אנשים שצוברים ניסיון, צוברים משקל סגולי, צוברים – מהטעויות שלהם, בין היתר – יכולות שאין לאחרים, והם עומדים לבחירה, והציבור מחליט להחליף או לא להחליף. ואם הם חושבים שלאדם ברגע נתון אין תחליף, לא צריכים לכפות עליהם באופן מלאכותי – – –

אני מנסה לשכנע רק אותך, יואב.

ידעתי. בסדר, הם עוסקים שם בדברים חשובים לא פחות.

נכון, אנחנו משכנעים רק את היושבת-ראש. ואת הצופים בבית.

בוודאי. אז למעשה מדובר פה באיזה טיעון סרק, והוא לא היחיד. טיעון אחר ששמעתי בדיון אומר שזה דבר מקובל להגביל כהונה, זה דבר שקיים בכל כך הרבה מקומות. אז אני רוצה פה להדגיש בפני מי שער בשעה הזאת, ב-00:46, ולומר לכם: אין אפילו מדינה דמוקרטית אחת בכל העולם שיש בה משטר פרלמנטרי ויש בו הגבלת כהונה. יש הגבלת כהונה במשטרים נשיאותיים – ארצות הברית, צרפת ואחרות – שבהם לנשיא יש כל כך הרבה עוצמה וכל כך הרבה כוח, כי מרגע שהוא נבחר על ידי הריבון, על ידי העם, אין לפרלמנט סמכות להחליף אותו, אי-אפשר להביע בו אי-אמון, ולכן עשו במשטרים נשיאותיים את האיזון בין העוצמה האדירה שיש לנשיא לבין הרצון לאזן זאת עם איזה רעיון של הגבלת כהונה. לעומת זאת במשטר פרלמנטרי, כל שבוע הכנסת יכולה להגביל את הכהונה, להפסיק את הכהונה. זה הטבע של החיים בבית הזה. מי כמו חברי הכנסת, שאנחנו נזעקים מדי שבוע בשבוע להצבעה – חלקנו מצביעים אמון, חלקנו מביעים אי-אמון – אנחנו יודעים – זה האופי, זה המאפיין הקלאסי הראשוני של משטר פרלמנטרי, שבו הנשיא הוא דמות ייצוגית, אבל ראש הממשלה, האדם שבפועל עומד בראש הרשות המבצעת, חייב את סמכותו שמואצלת עליו – מדי שבוע הוא עומד למבחן, עומד לגורלו, עומד ליום הדין שלו בפני הפרלמנט. ולכן הפרלמנט הוא החזק, ועובדה היא שלא העלו פה את הרעיון להגביל כהונה של חברי הפרלמנט. הם הגוף החזק – – –

לא, אפילו לא העלו את זה. למה לא העלו את זה?

כי זה לא מתחבר להם לסיפור של לנסות ולקעקע את זכותו של הציבור לבחור. זו לא האג'נדה. האג'נדה היא לנסות ולפגוע – רצו לפגוע בבנימין נתניהו, מהר מאוד הבינו שזה לא יעמוד במבחן בג"ץ, ולכן הכניסו לחוק שזה לא יחול עליו. ואנחנו לא נאבקים פה על הסיפור של נתניהו כי אכן הוא לא רלוונטי לחוק. אנחנו נאבקים פה על הזכות של הציבור להתייצב מעת לעת – לפעמים לצערנו זה מוקדם מדי, היינו רוצים אחת לארבע שנים – להתייצב ולומר: זו ההנהגה הנבחרת שלנו. איך אנחנו יודעים שהיא הכי טובה? היא הוכיחה את עצמה; היא עמדה במבחנים; היא התמודדה עם משברים; היא שמה את כל מרכולתה לפנינו ואנחנו מחליטים להפסיק את כהונתה, להגביל את כהונתה, לחדש את ימיה כקדם.

ולכן, גברתי היושבת-ראש, אני מצטער שבאמת האוזניים אטומות בקואליציה. קשה לשכנע שם, וכל מה שנותר לנו לומר זה שכאשר תינתן לנו – ואני מאמין שהיא תינתן לנו – הזכות ליהנות מרוב בבית הזה, אחד הנושאים שאנחנו נדון בהם מחדש, כמו הרבה מאוד נושאים – – –

אני אומר נדון, למה לנו להכתיב? עוד לא עשינו דיון אצלנו בקואליציה, בכל המפלגות – – –

כן.

כן. אנחנו נדון. אני לא רואה באמת טיעונים אחרים, אבל זה יקרה.

יש לי עוד שתי דקות, ולכן אני רוצה לנצל את הזמן ולומר, יש נושא שלצערנו נדחק מן הכותרות בימים האחרונים עקב האירועים המטלטלים, העצובים מאוד, שקורים באוקראינה, וזה טבעי שהוא נדחק מן הכותרות. אנחנו נחדש את הדיון בו, אני מקווה, בבית הזה, וגם בפגרה אנחנו נכנס את הכנסת לדון בו, והנושא הזה הוא הסכם הגרעין המתגבש בווינה.

הלוואי, הלוואי שלא ייחתם שם הסכם, אבל אנחנו, כמי שחווינו כבר פעם אחת כניעה מוסרית ומעשית של המעצמות לתכתיבים האיראניים, לגחמות האיראניות, לדרישות האיראניות, אנחנו יודעים מה ההסכם ההוא אמר: הוא למעשה העניק – בפרק זמן מסוים שמתקרב – לאיראן את הזכות להעשיר אורניום באופן בלתי מוגבל, לייצר תעשיית נשק להשמדת המונים. את הדבר הזה צריך לסכל. נדון עליו בהמשך. תודה, גברתי.