קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שאני לא מבין למה אנחנו טורחים. אני חייב לומר, אני לא מצליח להבין למה – למה אנחנו טורחים זה ידוע; אנחנו יושבים פה, עושים לכם פיליבסטר כדי שאתם תעשו קצת פחות נזק. בסך הכול, מה אנחנו פה? מנסים לגרום לכם שחקיקת חוק תיקח יותר זמן כדי שתעשו פחות נזקים למדינה. בסדר, הגיוני, אבל למה אתם טורחים? את זה אני לא מצליח להבין. למה אתם טורחים לחוקק חוקים?
היום בית המשפט העליון פשוט הודיע – אתה שמעת את זה, דודי? בית המשפט העליון פשוט הודיע שיש דין אחד ליהודים ודין אחד לערבים במדינה. מה שנקרא, עכשיו זה כתוב – דעת רוב, דעת מיעוט.
נכון. יש דין אחד ליהודים, דין אחד לערבים.
זה גם נכון, אבל קודם כול דין אחד ליהודים – דין אחד לערבים. החוק לא מעניין, סופיות הדיון גם לא מעניינת. יש פה פסקי דין – אני מתכוון כמובן לפסיקה בעניין שמעון הצדיק – פסקי דין פעם אחר פעם אחר פעם. הם עצמם טענו לבית המשפט שהם דיירים מוגנים; לא מישהו אחר אמר להם, הם טענו לבית המשפט שהם דיירים מוגנים. עכשיו זה לא מתאים כי מה, נזרוק אותם לרחוב? אז עכשיו הם לא דיירים מוגנים, עכשיו המציאו איזה קונסטרוקציה מיוחדת – הם דיירים מוגנים בסיטואציה מיוחדת של טרום הסדר מקרקעין, שיכולה להיות להם טענת זיקה – משהו, אני לא צוחק, כאילו אני אפילו לא יכול, זה – – –
עכשיו, סופיות הדיון לא משנה. למה? כי מה, נזרוק אותם מהבית? זו תוצאה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, אז בואו נייצר משהו חדש.
עכשיו, לפני שטסתי – הייתי, עכשיו חזרתי מכנס השמרנות בארצות הברית, CPAC.
אני ושמרנות. הייתי בכנס, אבל לפני שהייתי בכנס היה מינוי שופטים, ושאלו: מה זה שופט שמרן? לא, זה סתם, זה סתם מתייגים שופטים, מתייגים שופטים כשופטים שמרנים ושופטים אקטיביסטים. זה לא באמת, אין דבר כזה. אז הינה, אנחנו רואים מה זה שופט שמרן – שופט שמרן זה שופט שנותן פסק דין על פי החוק. תוצאה טובה, תוצאה לא טובה – אתה יודע מה, דודי? נרגיז אותך קצת, שיהיה מעניין. שופט שרואה את דודי אמסלם מגיש עתירה בנושא שלא קשור אליו וזורק אותו הוא שופט שמרן. הוא אומר: צריך זכות עמידה. השאלה מה הוא עושה עם אחרים זו שאלה אחרת, אבל בפסק הדין הזה לפחות הוא שמרן – הוא אומר: אין זכות עמידה. שופט שאומר: יש זכות עמידה, כי מעניין אותי לדון בתיק, אפילו שבמקרה אחר – אבל מעניין אותי, אז נותן זכות עמידה, זה שופט אקטיביסט. אבל יש שופטים – – –
אני כבר אמרתי לו קודם, הייתי לפניך.
אז יש שופט שמרן, שהוא, את כולם יעיף, בעזרת השם – מחיר שצריך לשלם על זה שהוא שמרן, שפעם ב- הוא יעיף גם עתירה טובה, כמו של דודי אמסלם. יש שופט אקטיביסט, שהוא יקבל את כולם – גם עתירה שלך וגם עתירה של אחרים. יקבל את כולם, רוצה לדון בכל נושא, רוצה להתערב בכל נושא, זה מה שהוא רוצה. שופט שמרן, שופט אקטיביסט.
אבל יש שופט רשע, לא שמרן ולא אקטיביסט – שופט רשע, שכשזה יהודים אז הוא שמרן, אז הוא הכי שמרן, אז הוא אומר: לא, יש סופיות דיון, מה פתאום, אי-אפשר. עמדת המדינה בכלל לא רלוונטית. צריך לפנות, להרוס את נתיב האבות, בגלל שיש איזה פס שעובר, שאנחנו לא יודעים מי החזיק בבעלות בצילום אוויר מלפני 50 שנה. אין אף אחד שתובע את הבעלות, אבל אנחנו לא יודעים שזה קרקע פרטית, אז קרקע שהיא לא פרטית, היא – אז הבית נבנה שלא כחוק, אז חייבים להרוס, ואין ערכאות, ולדרג המדיני בכלל אין עמידה בעניין, ואל תשקלו שיקולי מדיניות, כי ייקוב הדין את ההר. אני שמרן, אני לא יכול. מאוד הייתי רוצה – וגם יגידו מילים יפות: מאוד נגע לליבנו הכאב, פה ושם, אבל העיקר – להרוס. למה? כי יש נתיב האבות, יהודים.
יבוא למקרה אחר, שאין שום סיבה בעולם מבחינה משפטית להשאיר אותם שם, ויבקש עמדת היועץ. אולי יש פה שאלות מדיניות כבדות משקל – בואו נציג אותם בכלל בדלתיים סגורות, את השיקולים המדיניים, למה לא לפנות אותם, כי אולי יהיו מהומות, כי אולי – כאילו, הכול ייסלל, כל הדרך תיסלל. למה? כי יש מטרה – שיהודים לא יוכלו לגור בארץ ישראל וערבים כן יוכלו לגור בארץ ישראל. אז כשצריך – שמרנים, וכשצריך – אקטיביסטים; כשצריך – ייקוב הדין את ההר, וכשצריך –ייקוב ההר את הדין. ככה יש שוויון, פעם ככה פעם ככה, לפי ראות עיני השופט.
רבותיי, זה לא משפט, זה לא משפט. "ויקו למשפט והנה משפח". זה לא משפט. זה לא שיש שופט שמרן ויש שופט אקטיביסט, יש שופט ויש רמאי.
יש רמאי. אפילו לא מאכער, יש רמאי. בן אדם שמשתמש בגלימה של שופט כדי לכפות את העמדות שלו – בלי שום קשר למשפט, בלי שום קשר לחוק, בלי שום קשר לדין – הוא לא שופט, הוא רמאי, פשוט מרמה. הוא מרמה את כולם. הוא לוקח כסף בשביל להיות בתפקיד שופט, ובמקום לעשות את התפקיד של שופט הוא עושה את התפקיד של בנט. הוא מרמה. אי-אפשר, צריך הפרדת רשויות. אתה לא יכול, יש כבר ראש ממשלה רמאי, אתה לא יכול להיות רמאי אם אתה שופט.
והדבר הזה לא ייתכן. הוא פשוט פוגע בצורה אנושה באמת, בצדק, ביושר. מה, כבר אף אחד לא מאמין לבית המשפט. איך זה טוב? למי זה טוב? למי זה טוב, הדברים האלה? אמון הציבור בבית המשפט – מה, זה אינטרס שלי? זה אינטרס שלך? זה אינטרס שיפסקו לפי דין, יפסקו לפי חוק, לא ימציאו סיפורי סבתא לפי המטרה שרוצים.
אז רגבים, אתה יודע, הוציאו דוח, אמרו: אתה בא לבקר בבית המשפט – ארגון רגבים אמר: אתה בא לבקר בבית משפט, אומרים לך: מה, כל מקרה לגופו, מה אתה רוצה? תקרא את כל החומרים שהגישו, תקרא את כל התיק – לא הכול אותו דבר, תבדוק. רגבים הכינו דוח. אמרו: בסדר, אתם יודעים, פסק הדין גדול עלינו. שופטי העליון, איך תגידו להם מה הם פסקו, לא פסקו, כן פסקו טוב? גדול עלינו. אז בואו נבדוק רק דבר אחד: נבדוק כשמגישים את התיק – עוד לפני שקוראים את התיק, מגישים תיק – כמה זמן נותנים למדינה להגיב, עוד ראשוני, ראשוני, נבדוק את זה, כמה זמן נותנים למדינה להגיב. זו אינדיקציה: אם נותנים להגיב מהר אז יהיה פסק דין לפני שהפריץ ימות, הכלב ימות או שניהם ימותו. אם אומרים: תגיבו עוד שנתיים, אז כבר ייבנו שם ויחתנו את הנכדים עוד לפני שתהרוס את הבית. אז בואו נבדוק.
זה מה שהם עשו, והגישו דוח. הם ראו שאם בא ערבי ומבקש – איזה ארגון שמאל מבקש בשם ערבי – להרוס בית של יהודי, כל לוחות הזמנים נורא קצרים; באים להרוס בנייה לא חוקית של ערבים שנבנתה על קרקע יהודית פרטית – כל לוחות הזמנים מאוד מאוד ארוכים. הראשונים, עוד לפני שנכנסו לתיק, עוד לפני שקראו, עוד לפני ששמעו, עוד לפני שהיה הדיון הראשון – כל לוחות הזמנים. אחר כך בדקו כמה פעמים נותנים צו ביניים. אחר כך בדקו מה קורה כשזה קרקע פרטית. בכל השוואה שהיא – אין לנו בית משפט אקטיביסטי. הלוואי שהיה לנו בית משפט אקטיביסטי. הלוואי שהיה לנו בית משפט שהיה אומר: אני רואה עוול – אני מתערב, ותעזבו אותי הכול. זה אקטיביסטי. יש עם זה בעיות, אבל יש לפחות גם יתרונות. אתה רואה עוול – אתה מתערב. אבל יש בית משפט שכשהוא רואה עוול הוא מפהק.
השופט עמית כותב בפסק דין שלאחרונה בהליך הפלילי זה פשוט נהיה יותר מדי מסורבל, יותר מדי עוסקים בזכויות נאשמים. יותר מדי זה בעיה, זה באמת בעיה. יש לנו פגסוס, יש לנו חיפושים לא חוקיים, יש לנו אלימות, יש לנו מעצרים אין-סופיים, יש לנו פשפשים, יש לנו לחץ על ידי מדינה, יש לנו – מביאים, סוחטים עדי מדינה שיעידו. באמת בזמן האחרון יש יותר מדי. זה מאבד את הנשמה של ההליך הפלילי, שהמטרה של ההליך הפלילי זה לדפוק את העבריין.
המטרה של ההליך הפלילי היא לא לברר את האמת, חלילה; המטרה של ההליך הפלילי היא לדאוג שהמשטרה גם תתנהג צדק צדק תרדוף – תרדוף אחר הצדק בצדק. המטרה של ההליך הפלילי היא שהשופט יעבור לתיק הבא. זה פשוט מאוד מציק לו שתוך כדי ההליך מגלים לו את כל הפשלות, פדיחות, זדון, מרמה ורשע שהלכו לכל אורך הדרך – מהמודיעין שחדרו לו לטלפון, עד אחר כך שעשו לו את החיפוש, עד אחר כך שזרקו אותו לתא. זה פשוט מפריע, זה לא נעים. אתה מביא את זה ככה לאולם, זה לא נעים. כאילו שכח בית המשפט שהתפקיד שלו לעשות צדק.
הדבר הזה לא ייתכן. הדבר הזה לא ייתכן. אפשר לדבר עליו בשפה גבוהה, אפשר לדבר עליו בשפה נמוכה, אפשר לצעוק, אפשר להתרגז – זה לא משנה. אם לא יהיה לנו בית משפט שפוסק על פי חוק, לא תהיה לנו מדינה. זה לא עובד ככה. אי-אפשר. ועכשיו, ביום כזה שבית המשפט הראה שהחוק לא מעניין אותו, פשוט לא מעניין אותו, אפילו לא קצת, ואתם יושבים ומחוקקים חוק. מה זה יעזור? אז הינה, אני אומר לכם: בעזרת השם – אומרים: ברומא התנהג כרומאי. נכון שזה המשפט? ברומא התנהג כרומאי. עם רמאים התנהג כרמאי. בוא ניקח, נמנה חבורת רמאים, נגיד להם: אתם עכשיו שופטים בבית המשפט העליון – ירמו לצד שלנו. אז יהיה כתוב בחוק שצריך שמונה שנים. אז הם יגידו: שמונה שנים? כל שנה זה בעצם 24 חודש. למה לא? פרשנות. אפשר לפרש ששנה זה 24 חודש, זה 48 חודש, כל שנה זה ארבע שנים. למה לא?
אפשר לעשות הכול. אנחנו כבר לא עוסקים במשפט, אנחנו עוסקים ב-nonsense. אנחנו פשוט עוסקים ב-nonsense, בחבורה של אנשים שלוקחים חוק מפורש, ברור, שהצביעו עליו פה בכנסת ברוב גדול – זה לא איזה חוק שעבר במחטף, זה לא איזה חוק שעבר באישון לילה – ופשוט מתעלמים ממנו. כשרוצים להחליף יושב-ראש כנסת קובעים ארבעה דיונים בשתי דקות. למה? כי יש 61 שרוצים. אה, יש תקנון? מה זה קשור עכשיו תקנון? התקנון אומר שלא צריך לקבוע מייד? אז מה? אנחנו רוצים עכשיו, כי הצלחנו, כי החוטפים נמצאים עכשיו בשלטון, אז בואו ננצל, נחטוף. מה עם להגן על המיעוט? מה עם פרוצדורות? מה עם תקנון? לא מעניין אף אחד. יש 61, מה נעשה? אבל כשיש 61 שרוצים משהו אחר, אז נבטל את החוק.
כשיש 80 חברי כנסת שחוקקו חוק-יסוד ואמרו שמי שתומך בטרור לא יהיה בבית הזה, פה אחד – זה לא פה אחד אבל זה כמעט פה אחד. היו בחלק מהאצבעות 80 ו-88. אמרו: אנחנו לא מוכנים שבן אדם ישב בתוך הכנסת ויתמוך בטרור ויסית נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית. באים אליך אנשים ואומרים: אני רוצה לבטל את מדינת ישראל כמדינה יהודית, אומרים את זה על השולחן, אומרים את זה בוועדות, אומרים את זה בכל מקום. אתה מביא את זה לבית משפט – זה לא מאסה קריטית. מה מאסה קריטית? כתוב בחוק: מישהו שבמפורש או במשתמע. לא צריך מאסה קריטית, צריך במשתמע. אם בן אדם אומר: אני הולך לבטל את חוק השבות, על פניו אפשר להגיד לו לא לרוץ. למה? כי הוא לא רוצה פה מדינה יהודית. לא, אין מאסה קריטית. יש מאסה קריטית, הם לא בשוליים. לא, לא, לא. עוד ועוד ועוד ועוד ועוד – כל פעם לקחו את החוק שהכנסת חוקקה ברוב גדול – חלק מהתיקונים גם המפלגה שלך תיקנה – עטפו יפה וזרקו לפח.
מתי הפעם היחידה שהם היו מוכנים לפסול חבר כנסת? הפעם היחידה – מיכאל בן ארי. זאת הפעם היחידה. הוא הראשון, פשוט. עד אליו לא היה חבר כנסת שבכלל מתקיימים אצלו התנאים. רק אצלו זה התקיים. איך זה מתקיים רק אצלו? כי היועץ המשפטי לממשלה אמר: אני או-טו-טו מגיש כתב אישום נגדו על הסתה לגזענות. כמה שנים חלפו, אין כתב אישום, אין הסתה לגזענות, אין כלום – בסדר, אבל העפתם אותו. ומי אמר שהם עושים דאבל סטנדרט? אני אמרתי שהם עושים דאבל סטנדרט? דודי, מי אמר שהם עושים דאבל סטנדרט? מי אמר שהם לוקחים ומחילים את הסטנדרט שהם רוצים על מיכאל בן ארי, ואת הסטנדרט שהם רוצים על עזמי בשארה? אתה יודע מי כתב את זה? לא אמר, כתב – מינץ. אפילו הוא ראה שהם עושים דאבל סטנדרט, וכתב את זה גם בפסק הדין. עזר משהו? לא. היה דעת מיעוט, אחד מתשעה.
אז עכשיו אתם מחוקקים חוק-יסוד שכל המשמעות שלו וכל המטרה שלו זה לייצר עוד זילות לחוק. עוד זילות לחוק – זה כל מה שחוק-היסוד הזה יעשה, לבוא ולהגיד שאנחנו רוצים לחוקק חוק ששמונה שנים מקסימום כהונה לראש ממשלה. אז קודם כול אין באמת בכלל מדינה אחת בעולם שיש בה משטר פרלמנטרי ועשו את הדבר הזה. אין. הגיעו לוועדה בכנסת, הגיעו המומחים – אין. אמר שר המשפטים גדעון סער, חזר, התחבר לשורשים – כי מציון תצא תורה ודבר גדעון מירושלים: אנחנו נהיה אור לגויים, אנחנו נהיה הראשונים בעולם שיגבילו כהונה של ראש ממשלה במשטר פרלמנטרי. למה? לא, זה לא קשור לביבי, מה פתאום? באמת, מה זה קשור לנתניהו? פשוט ישבנו וחשבנו, במנותק מהאירועים, ישבנו וחשבנו: מה בוער לנו לעשות?
יושב יושב-ראש הוועדה גלעד קריב, שחבל שהלך, ומקיים דיונים מרתוניים בחוק נורא דחוף. החוק הזה קריטי, צריך להביא את זה. אני באמת בטוח שאין שום דבר חשוב לעשות במשרדי הממשלה היום, אין שום דבר חשוב לעשות בכנסת. צריך לחוקק חוק שהפעם הראשונה שהוא אולי יהיה בתוקף, יתחיל כנראה בעוד 11 שנה. עכשיו דחוף מאוד לחוקק אותו במהירות. כל הלילה נשב. למה? למה כל כך דחוף לחוקק אותו? זה לא קשור לביבי, מה פתאום, זה בכלל לא קשור לביבי. אבל הדחיפות הרבה הזאת גרמה לכך שתקנות, התקנות למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם שראש המפלגה שלך הכין, התקנות האלה – שאורנה ברביבאי עשתה הצגה גדולה איך היא זורקת לפח את בן אנד ג'ריס, עשתה הצגה גדולה, העלתה סרטון לטיקטוק איך זורקים לפח את הגלידה של בן אנד ג'ריס כדי להגיד: יש לנו עמדה נחושה נגד חרם על מדינת ישראל – אז היא, יחד עם שר האוצר ליברמן, הכינו תקנות, הביאו אותן לוועדה, וצריך לאשר אותן.
הייתי בכנס השמרנות, כמו שאמרתי לך. כל מדינה, כל מדינה בארצות הברית שיש לה קצת, טיפ-טיפה זיקה לאהבה למדינת ישראל, למעלה מ-20 מדינות – אני יודע בוודאות – יש להן חקיקה שאומרת שמי שמנסה לפגוע במדינת ישראל באמצעות חרם או בהתיישבות ביהודה ושומרון, מחרימים אותו, מונעים ממנו את הכספים. זה פגע פגיעה קשה מאוד ביוניליוור.
לא, לא. אני אגיד לך למה עברתי אליך. רגע, אבל אתה לקחת לי עכשיו זמן, תוסיף לי דקה.
איזה קמצן. פעם ראשונה, תיתן לי.
אז עברתי לדבר אליך, כי ראש המפלגה שלך הוא שחתם על תקנות החרם – חתם על תקנות החרם, תקנות למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם, שאפשר יהיה לטפל בבעיה כמו של החרמה של יהודה ושומרון על ידי בן אנד ג'ריס העולמית, על ידי יוניליוור. אז הוא חתם. התקנות יושבות, מונחות על השולחן של ועדת חוקה. לא מצאו זמן, לא מצאו זמן לדון בהן. פשוט לא מצאו זמן. למה לא מצאו זמן? כי נורא בוער לחוקק חוק מה יקרה בעוד 11 שנה, כשיהיה ראש ממשלה ואחר כך יהיה צריך להאריך לו את הכהונה והאם יהיה אפשר לתקן או לא לתקן. אז זה נורא בוער, ולכן את תקנות החרם אי-אפשר לתקן.
אתם הקמתם קואליציה שמתעסקת בשטויות, שמתעסקת בשנאות, שמתעסקת בכל הנושאים הלא-חשובים ומתעלמת מכל ההבטחות שלכם לבוחר. ההבטחות שלכם – ליברמן נהיה תומך BDS פתאום? למה התקנות לא מתקדמות? הוא מאמץ את העמדות של גלעד קריב? אני לא מבין את הדבר הזה. פתאום הפכתם להיות כולכם חסידי האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט? שותקים? נותנים למנות רק שופטים אקטיביסטים? מה קרה?
אני קורא לכם: תתעשתו, תתעשתו מהשטויות האלה. ממשלה צריכה לפעול לטובת העם, לא לטובת הכיסא. תחזרו בכם מהחוק הזה. יש לכם עוד זמן עד 04:00, להערכתי.
2,467 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.