הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, יש עכשיו חילופים בין יושבות-ראש הכנסת שלנו, סגניות היושב-ראש שמנהלות את הישיבה, וזאת הזדמנות בשבילי להחמיא ליושבת-ראש היוצאת, חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי. ג'ידא, אני מוכרח לומר לך שאת פוליטיקאית יוצאת מן הכלל, מכיוון שאת ראית את מה שהרבה אנשים רואים, אבל יותר אנשים, לפחות בצד של הקואליציה, עוד לא רואים – שימי הממשלה ספורים, ושהדבר הכי נכון והכי טוב לעשות הוא ללכת למקום שבו יש אופק שירות ארוך והוא גם מקום חשוב ומעניין, ולא לשבת כאן ובסוף ללכת הביתה, כפי שיקרה, ובצדק רב, ללא מעט אנשים – הציבור ישלח אותם הביתה אחרי הכישלונות הגדולים של הממשלה הזאת. אז המחמאה הזאת מגיעה לך בדין.

זה נכון. אני מסכים לגמרי. אני מקווה שאף אחד לא חושב שאני לא רואה את זה כך, אבל אני אומר לך, גברתי יושבת-ראש הישיבה הנכנסת, שכדי לשבת באופוזיציה, צריך קודם להיבחר לכנסת, כדי להיבחר לכנסת צריך לקבל מנדטים, ולא מעט מהמפלגות שמחזיקות היום את הממשלה הרעה הזאת – או שלא תיכנסנה בכלל לכנסת, או שתקבלנה הרבה פחות מנדטים, בגלל האופן שבו הן מתנהלות והדרך שבה הן פועלות. ונדמה לי שחברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, ובצדק, מבינה את זה והקדימה מה שנקרא תרופה למכה בחוכמה ובתבונה.

עכשיו אני רוצה לומר משהו גם לך, כי גם לך מגיעה מחמאה. אני חושב שאנחנו היינו היום בדיון חשוב בוועדת החינוך, ואני רואה את העבודה שאת עושה כאן, ובאמת אנחנו עוסקים בלא מעט נושאים שהם באמת נושאים חשובים ומרכזיים. השאלה הנשאלת היא, מדוע התכנסנו כאן הלילה? במציאות של מתים מקורונה, שאנחנו עומדים להגיע ל-4,000 מתים מאז כניסת הממשלה הזאת, למרות שישנם חיסונים – שערורייה אדירה; במציאות של עצמאים שפעם אחר פעם לא מקבלים את מה שמגיע להם; של מערכת חינוך שאנחנו רואים בוועדת החינוך בכל ישיבה את הבעיות האדירות שהיא מתמודדת איתן; הבעיות הביטחוניות שישנן; חוסר האחריות שהביא להפקרת יהודים ואזרחים ישראלים באוקראינה בגלל ממשלה שלא ראתה דברים שהיו ברורים כשמש – עם כל זה, כל הממשלה וכל הכנסת עסוקות במה? בלשבת כאן מי יודע כמה שעות, לילה שלם, כדי להעביר חוק שספק אם יש מישהו מחוץ לבניין הזה שבכלל מבין מה יש בו ומה צריך אותו. אין לי ספק, גברתי, שאם הייתי נותן לך את רשימת החוקים שנמצאים כרגע בצנרת ומחכים ואומר לך לדרג אותם לפי סדר חשיבותם, החוק הזה לא היה נכנס, לא לעשרת הראשונים, לא לעשרים הראשונים, לא לשלושים הראשונים; אני לא בטוח שאפילו לארבעים הראשונים.

תראי, אני אומר לך משהו: אני חושב שכל הרעיון הזה שאנחנו נגביל ונקבע לציבור במי לבחור, איך לבחור ומה נכון לו ומה לא נכון לו, הוא בעיניי רעיון איוולת, הוא רעיון אנטי-דמוקרטי, הוא שגיאה יסודית. אם הציבור רוצה לבחור במנהיג פעם נוספת, מי אנחנו שנמנע ממנו?

אגיד לך יותר מזה. אני חושב שהאתגר – את יודעת, במובן הזה אני חושב שיש לי חיסרון גדול ביחס להרבה מאוד מהאנשים שיושבים כאן, כי לפעמים אני נדהם מהקלות הבלתי-נסבלת שבה הם חושבים שהם יכולים להיות ראש ממשלה או רוצים להיות ראש ממשלה. כי אני, לפחות, שזכיתי לעבוד לא מעט שנים ולראות את העבודה של בנימין נתניהו מקרוב, אני יכול לומר לך שלהיות ראש ממשלה בישראל זה באמת משימה אדירה. אני חושב שאנשים אפילו – עם כל כמה שאומרים שזה התפקיד הקשה בעולם, עד שאתה לא רואה את זה מקרוב, לעומק, לא באמת באמת מבינים במה זה כרוך. לניסיון, לידע ולמעמד הבין-לאומי ולהרבה מאוד דברים מן הסוג הזה יש ערך עצום.

עכשיו אני אומר לך – אני אתן לך דוגמה בכלל ממקום אחר. הרי אתם רואים מול עיניכם כל הזמן את בנימין נתניהו. אבל בואו נניח לרגע באופן תיאורטי שאדם כמו שמעון פרס, עליו השלום – שאני חלוק לחלוטין על דרכו אבל אני לא יכול להיות חלוק על הניסיון שהוא צבר ועל המעמד הבין-לאומי שהיה לו – הציבור בישראל היה רוצה שהוא יעמוד בראש הממשלה קדנציה שלישית ואולי קדנציה רביעית. אז מה אנחנו נגיד? שמדינת ישראל, שכל כך זקוקה לאנשים בעלי מעמד ועמדה בין-לאומית אמיתית וכל כך זקוקה לניסיון בהכרעות הבאמת-באמת קשות שמנהיגים כאן נאלצים לקבל, תבוא ותאמר לציבור: לא, העובדה שאתם מעדיפים אדם מסוים, על דרכו ועל ניסיונו – לא ניתן לכם, אנחנו נחליט להגביל אתכם?

אז אני אומר לך שני דברים בעניין הזה. קודם כול, מפלגת הליכוד היא לא שנייה למפלגת העבודה בנושא האידיאולוגי אלא היא ראשונה by far. אני אומר לך גם למה היא ראשונה. היא ראשונה מטעם פשוט – כי אנחנו כולנו ישבנו כאן וראינו אתכם, את מפלגת העבודה, אחרי שנטשתם כבר מזמן את הדרך ההתיישבותית, שקידשה למשל את אחיזתנו בבקעת הירדן וברמת הגולן. זה כבר לא מעניין אתכם מזמן, אבל לפחות רצינו להאמין שהדאגה לאדם החלש ולאדם העובד זה עוד נשאר במפלגת העבודה, ואז ראינו אתמול שהדאגה לאדם החלש ולאדם העובד הומרה בדאגה לאלה שמרוויחים עשרות אלפי שקלים פנסיות בגיל 40. יש לי אליהם הרבה כבוד, אבל אני חושב שבסדרי העדיפויות של מדינת ישראל היום, יש אנשים שזקוקים יותר לכסף הזה, ל-1.5 מיליארד השקלים.

כשהייתם צריכים לעמוד על שלכם הצהרתם הצהרות בלי סוף ועשיתם הפוך, פשוט הפוך, אני אומר לך את האמת, גברתי. לכן בדיוק אמרתי מה שאמרתי קודם לחברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, כי לצערי אתם לא יחידים בעניין הזה. מפלגת ימינה אמרה משהו ועושה הפוך; תקווה חדשה הבטיחה משהו – עושה הפוך; מרצ בכלל שכחה מהכול ולא יכולה להצביע על הישג אידיאולוגי אחד שיש לה בממשלה הזאת למן הקמתה.

אנשים שמסתכלים על זה אומרים: טוב, אם ממילא זאת ממשלה שעושה מדיניות יש עתיד, אז אפשר להצביע ליש עתיד ולא צריך אתכם. זה מה שיקרה, כי אנשים לא מטומטמים. אי-אפשר לצאת בהצהרות אבל להגיע למליאה וללחוץ על כפתורים הפוך.

לכן אני אומר לך שהאידיאולוגיה חשובה והדרך חשובה, אין ספק בכלל, אבל גם לניסיון של אדם יש משמעות – –

– – ולמי שמוביל מדינה יש משמעות. הדבר הכי חשוב, הכי חשוב, הוא שבדמוקרטיה בוחר הציבור. אתה לא אומר לציבור: רבותיי, אנחנו עכשיו ניקח לכם את העניין הזה.

אבל אני רוצה להגיד לך יותר מזה. בואו נניח שאני אפילו מסכים איתך. יכול להיות שזה אפילו הסדר סביר ויש מי שיאמר שעדיף כך. יכול להיות, זאת עמדה לגמרי לגיטימית. אבל זה באמת מה שצריך להתעסק בו עכשיו? זה באמת מה שחשוב? הרי כולנו יודעים שלא, ואנחנו כולנו יושבים פה עכשיו רק בגלל סיבה אחת – כי האיש ששמו מופיע כאן, גדעון סער – שהוא, אגב, יצא בחוק הנורבגי, אז הוא בכלל ישן במיטה בנחת ובכלל לא בא לכאן, אבל כולם אצלכם רועדים מפחד שאם החוק לא יעבור מהר ועכשיו לפני סוף המושב הוא יכעס.

עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה: ואם הוא יכעס, אז מה? אז מה הוא יעשה? אז הוא יפרק את הממשלה וילך לבחירות? הרי הוא לא עובר את אחוז החסימה. מה הוא יעשה? כמה אפשר להתנהל תחת פחד, תחת איומים, תחת תכתיבים, תחת גחמות כאלה של אנשים כל הזמן? באמת, אני פשוט לא מצליח להבין את זה. בואי, עם כל הכבוד. נניח שהייתם מתעקשים והייתם אומרים לו שעד שלא יינתן פתרון אמיתי למי שצריך, אנחנו לא הולכים לזרוק עכשיו 1.5 מיליארד שקל דווקא לאלה שיש להם. מה היה קורה? מה, מישהו באמת היה מפיל את הממשלה בגלל זה?

אבל יש פה דבר מאוד פשוט. יש מי שיש לו כושר עמידה אידיאולוגי, וזה לצערי נמצא רק בצד הזה ולא בצד הזה, ויש כאלה שמאיימים איומי סרק. ויש כאלה, גברתי – בצער רב אני אומר את זה – שמתקפלים. תודה.