קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתה מרשה לנו לדבר עוד, או זה רק בינתיים?
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, מה שעשית עכשיו בהערה שלך, שאתה מאיים עליי, כמעט עוד מעט היית זורק עליי איזה משהו, זה מראה על האופי האלים שלך, על האופי הלא-ממלכתי, ועל זה אני מדבר. אתה בן אדם שלא שולט באירוע פה. ביזית את הכנסת, הבאת אותה לרמה של תחתית הביב. תבין, אין כנסת באמת. עם ישראל לא יודע; אין כנסת. אין דיונים בכנסת, זה דיונים שלכם עם עצמכם. אתה פשוט עכשיו אמרת לי, בגלל שהשתמשתי בדיון בביטוי: האם הכנסת של אבא שלך, אמרת לי: אל תזכיר את אבא שלי – זה הרמה שלך – ואם לא, אני אוציא אותך החוצה. תראה מה הרמה שלך ולאן אתה לוקח את הכנסת. אתה מזהיר אותי עוד.
כן, מזהיר. גם עכשיו, "חד-משמעית", מזהיר אותי. אולי תוציא את האזיקים, תאזוק אותי, מה דעתך? עוד יש לך אזיקים עליך.
אני רוצה לומר משהו לגבי הבוס שלך. היום ראיתי שלפיד הודיע שארדן לא ישיב בתשובה באו"ם. ככה אתם עובדים. אתם אנשים נאלחים, נמוכים, קטנים, פוליטיקאים קטנים בלי שכל. לא אכפת לכם מדינת ישראל. הרי הסגנית של ארדן היא בוודאי לא ברמה. דרך אגב, לפיד, אתה לא מגיע ל-5% מהקרסוליים של ארדן. אתה מתקשר, אתה רוצה להציק לו, פוגע במדינת ישראל. לא אכפת לך. לא, הוא לא ישיב. אז מה אתה חושב שנעשה לגרמן כשנגיע ולכל המינויים שעשית? מה אתה חושב?
עד עכשיו חשבתי ששמים שגריר, ועד שהוא מסיים את תפקידו הוא משרת את מדינת ישראל. אצלך השגריר לא משרת את מדינת ישראל. הוא, אתה צריך להשפיל אותו באו"ם. בושה וכלימה. אני בז לך. אני טוען שמה שעשית זה לא חוקי, אבל היות שהכול חוקי היום אצלכם – מה שנקרא הכול מותר, הכול שריר, הכול מותר לכם. אבל רק תזכרו שאתם כותבים פרק בהיסטוריה, ואנחנו ניקח אותו, כפי שאמרתי, והינה, איך אמרתי בטלוויזיה, ותקראו את השפתיים שלי, וגם אתה, היושב-ראש, אתה לא תאמין מה הם יעשו לכם; מה אני, אני, אני לבד. אתה לא תאמין – כולל לך, אתה תראה, על כל ההתנהלות שלך. כל ההתנהלות שלך – אני אכפיל אותה פי ארבעה ונפעל.
יודע. רק אומר לך מה אנחנו מתכוונים לעשות.
לא חשבתי שאתה צריך לפחד ממני. רק אמרתי: אתה קבעת סטנדרט, ואנחנו רק נקדם אותו קצת יותר.
אני רוצה ברשותך לעבור לחוק אחר – למה שעשיתם עם העמותות. בושה וחרפה. הרי עד היום הפטור לפי סעיף 46 היה מתקבל בוועדת הכספים. לקחתם לכם את הנושא הזה, שמתם אותו אצל שר האוצר, והוא מחליט איזה עמותה כן, איזה עמותה לא. יבואו עמותות הימין – ודאי לא יקבלו, ועמותות השמאל ודאי יקבלו, כמו שזה קורה גם היום. מעולם לא היה דבר כזה. תמיד זה היה בכנסת בוועדת הכספים, זה היה מאוזן. אבל זאת הדרך שלכם. האלימות זה בעצם הטבע, האופי המושרש בכם – בך, היושב-ראש, ובכל המפלגה שלך. דרך אגב, זה בא מהיושב-ראש שלך אליך. לך אין standing, הרי, אמרתי. לך אין שום מעמד בכנסת. ממילא אתה לא קובע פה שום דבר, אבל ככה זה עובד אצלכם. עוד מעט אתם לא תעבירו את התקציב. לא צריך תקציב. לא צריך. נביא את זה לממשלה. נבטל בחוק, דרך אגב, נעביר חוק עכשיו. לא צריך תקציב. ושהממשלה הזאת תמשיך עשר שנים. מחר בבוקר נעשה את זה והכול טוב. מה הבעיה, שלמה? תותים, אה? מה זה דמוקרטיה? איך אמרו אלה אצל פרופ' אגסי: האליטה צריכה לשלוט. העם, הוא לא מבין מספיק, הוא לא יודע. האליטות צריכות לשלוט.
ואנחנו אוכלי עשב, לא מבינים. אנחנו היינו מעיזים להביא סעיף 46 בהחלטה כזאת? מעיזים? אני הייתי יושב-ראש ועדה. מעולם לא הייתי חולם על רעיון כזה. כשאתם אומרים לי: נכנס לוועדה, יצא מהוועדה – מישהו בכלל אצלכם, כל הקרטונים, מישהו מזיז דבר וחצי דבר? מישהו שואל אתכם? מי? יושב-ראש ועדת כספים מקבל החלטה על דעת עצמו – אחרי רבע שעה הוא מפוטר. זה כל הבושה שיש פה. יש פה ממשלה דורסנית, יש פה חברי כנסת קרטונים שהם נורבגים; מקבלים, דרך אגב, משכורת על חשבון משלם המיסים ולא עושים שום דבר, רק סתם יושבים פה בלילות ומביאים לנו חוקים סובייטיים בהגדרה.
סעיף 46 היום לא בא לכנסת, לא צריך. אנחנו, דרך אגב, נשמח להוציא את כל השמאל בהחלטות ככה, בלי כנסת, כל החלטה. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך, רוב עמותות השמאל הן בעצם זקוקות לסעיף 46, לא הימין – כל העמותות של הג'ינג'י והדגלים השחורים וכל העמותות האלה. אלה, לכאורה רוממות שלטון החוק בגרונם. אנחנו נמחק אותם אחד-אחד. לא צריך לקבל. אנחנו נשאיר את העמותות האלה רק לבתי כנסיות, למוסדות שמטפלים באמת בחמלה בנושאים החברתיים, לרווחה, לא לאלה שרוצים לעקור את עם ישראל. אבל כן נתתם לנו את הכלי להשתמש בזה – זה מה שאני אומר ליושב-ראש, והוא חושב שאנחנו מאיימים.
אני רוצה לומר משהו לגבי הצעת החוק הטיפשית הזאת. תראו, אתם עכשיו מחזיקים כנסת גדולה. לא רוצה להלאות אותך, שמעתי אותך, מר קריב, מדבר גם בהתנשאות, כאילו אתה החכם הגדול בעולם. אין פרלמנט אחד בעולם, דרך אגב, שיש בו מה שנקרא הגבלת כהונה של מועמד לראשות ממשלה. הרי בעולם יש שתי שיטות של בחירות: יש בחירה נשיאותית ויש בחירות לפרלמנט. בבחירה הנשיאותית בדרך כלל יש הגבלת כהונה. אין פרלמנט בעולם שיכול להגביל את הכהונה של מישהו. זה לא קורה. למה – בגלל שזה מה שהציבור רוצה. אם הציבור רוצה לבחור את פלוני אלמוני 100 שנה, הוא יבחר אותו, יבחר אותו 100 שנה, ואם הוא לא רוצה אותו, לא יבחר אותו. הרי על זו הדרך בוא נגביל את כהונתו של חבר הכנסת לארבע שנים – שנתחלף, ונטילציה. אתם מחליטים שצריך ונטילציה, אבל הציבור לא רוצה ונטילציה במקומות מסוימים. לא. אתה תאכל רק קוטג', לא גבינה צהובה. למה? החלטנו. אנחנו לא אוהבים גבינה צהובה, אז גם אתה לא תאכל אותה. אתם, יש לכם רוב בעם עם מנהיג טוב. לא טוב – אנחנו נחליף לכם אותו.
זה בעצם הרודנות, זה מה שאני טוען. השמאל במדינת ישראל זה האנשים הכי אלימים, הכי בריונים, הכי שקרנים, וכל הזמן באצטלה של טענות טיפשיות שאפילו אני לא מבין איך הם מעלים אותן. אבל מה שכואב לי, שהם חושבים שאנחנו מטומטמים – בגלל זה הם מעלים את הטענות האלה. איזה פרלמנט בעולם מגביל את כהונת אותו אחד שבוחרים אותו לראש הממשלה? אחד.
דרך אגב, אני רוצה לחדש לך: בבחירות בפרלמנט אין בחירה לראשות ממשלה, יש בחירות לפרלמנט. הפרלמנט בוחר את ראש הממשלה.
אם מחר אנשים פה יחליטו שאת תהיי ראש הממשלה, אז את תהיי, דרך אגב, ואם הוא יחליט – – –
לא. אז תבינו מה אתם עושים: אתם מחליטים פה מי יהיה. עוד מעט תעשו משחק מוזיקלי: זה פעם אחת, בפעם הבאה יהיה זה אחריו וכו'. אתם סוג של בדיחה. הרי אתם בדיחה אינטלקטואלית, אתם אפילו בזים לאינטלקט. וכל זה, מי עשה את זה? גדעון סער. הוא מפוצץ בהרס. הוא לא יודע מה לעשות. משתולל. יאללה, בוא נביא עוד הגבלות לראש הממשלה נתניהו. קדימה. בואו נאסור עליו ללבוש נעליים מעור. יאללה, רק פלסטיק. יאללה, בוא נאסור עליו ללבוש חליפות. הבן אדם הזה הזוי, מלא שנאה וקנאה. לכן הרעיון בכלל הוא טיפשי בהגדרה.
דבר שני, בוא ניקח את אותו נפקא מינא להלכה. הרי אם לא נבחרנו, אז תבחרו ממילא את מי שאתם רוצים, ואם נבחרנו, תבינו טוב: כל החוקים שחוקקתם, הרי רבע שעה אחרי זה, הצעת החוק הראשונה שנגיש כאן זה לבטל את כל החוקים שלם – במכה, דרך אגב, לא צריך לעבור חוק-חוק. כל החוקים שנחקקו בכנסת מתאריך זה עד תאריך זה בטלים וחוזרים החוקים הקודמים. אז מה אתם סתם מטרללים את הכנסת מבוקר עד לילה כאילו אתם מתקנים איזה משהו? הרי היות שאנחנו יודעים שאתם הולכים הכול אישי, שום דבר פה לא ענייני, אין טעם אפילו להיכנס להצעת חוק כזאת או אחרת. קודם כול מבטלים את כל מה שעשיתם בחוק אחד, ולאחר מכן ממשיכים לנהל את המדינה כמו שצריך.
דרך אגב, שלמה, זה מתחבר גם לחוק שלהם לצנזור הרשתות – זה הולך צנזור הרשתות, עוד מעט מי לא יוכל להתמודד לכנסת, גם מאיזה מקומות.
כן, הכול בלי בג"ץ, שמגץ. שים אותו בצד, עוד מעט נגיע אליו. יש להם מפלגת הבג"ץ שלהם שהיא קורצת להם, והם פועלים פה ככה, וככה זה עובד. זה השמאל במדינת ישראל, עלק שמאל, עלק ערכים אוניברסליים, דמוקרטיים. אמרתי – האנשים הכי אלימים, הכי אנטי-דמוקרטיים שאני מכיר, הכי בריונים. דרך אגב, כשאתם הפגנתם, את המכת"זיות כבר המשטרה הכניסה לאחסנה יבשה, למה איך אפשר להשפריץ עליכם מים? הרי אתם מסוכר, אתם מלח הארץ. המלח בעצם מתפזר מהסוכר, הוא בעצם נמס. אבל פתאום החרדים יצאו עוד פעם להפגנות, ופתאום המחנה הלאומי יצא להפגנות – מוציאים את הסוסים, את הפרשים, את המכת"זיות, את הבואש, הכול חזר.
בהתחלה ליד הבית של ראש הממשלה הפגינו, הכול היה מותר – דרך אגב, למרות שאז היה צריך רישיון. אבל כמובן השופטת חיות החליטה לעשות כאוס במדינת ישראל. זכות ההפגנה, כאילו אין משהו אחר בעולם, אין זכויות אחרות. תפגינו איפה שאתם רוצים, מתי שאתם רוצים וכמה שאתם רוצים. ופתאום, בנט – אתם בעצם מיניתם את בנט משישה מנדטים – פתאום אומרת המשטרה לבחון מחדש את סדרי ההפגנות ליד בית ראש הממשלה. אז רק תבינו כמה צביעות, כמה גועל נפש יש בכל ההחלטות האלה. תסתכלו במראה בפרצוף שלכם. ותמיד כשאני רואה את ההחלטות האלה, שלמה, הדבר שהכי מפריע לי בעניין – שאותם אנשים כל הזמן חושבים שאנחנו בערים, שאנחנו בעצם אוכלי דשא, עדר, לא מבינים, לא יודעים לקרוא, רק עכשיו עלינו מחוץ לארץ, אפילו לא דוברי השפה. חושבים שאנחנו סוג של עגלים, אנשים שלא מבינים. אבל מה לעשות שאנחנו גם יודעים לקרוא קצת, גב' חיות, אנחנו גם קצת יודעים להפעיל את תאי המוח – לא פחות ממך, דרך אגב – ואנחנו מבינים שנעשה פה פשע. נעשים פה דברים חמורים מאוד, סלקטיביים: תגיד לי מי ראש הממשלה, ואני אגיד לך מה החוק; תגיד לי מי מגיש את העתירה, ואני לך מה יהיה פסק הדין. ככה זה עובד – תגיד לי מי אתה ואני אגיד לך מה ההחלטה.
הם האלוהים. דרך אגב, האלוהים – שופטי בית המשפט העליון.
אני רוצה להתייחס לעוד שתי סוגיות, ברשותכם. דרך אגב, עכשיו אנחנו רואים אותם. עוד לא גמרנו את החמץ שהם מאפשרים להכניס לבתי החולים, עכשיו הם רוצים להכניס את החמץ לצה"ל. הבא בתור זה יהיה את החזיר לצה"ל. למה רק חמץ? הם לא יודעים שהחמץ זה עבירה לא פחות חמורה מאשר – – –
יותר חמורה מחזיר. למה לא נכניס חזירים לצה"ל – מה אתם אומרים – ונפתח מנגליות שם?
אבל מה זה מעניין אתכם? בשם הנאורות, בשם הערכים הנאורים. אתם פשוט תלושים מהמציאות של חיינו. לכן אני גם מציע לך, גב' חיות, שגם את תסתובבי קצת ברחוב, תשמעי מה הציבור אומר. את לא יכולה לפסוק על דעת עצמך, בערכים שלך. את לא שם, אנחנו לא שם. אנחנו לא שם. את לא צריכה להיות שופטת בישראל אם אלה הערכים שלך. אלה הפסיקות שלך – את לא יכולה, אתם לא יכולים לשבת בבית המשפט העליון, בגלל שרוב הציבור לא מכיר בערכים שלכם, לא מקבל אותם.
הגדילה לעשות הגב' חיות – כותבת לי מכתב. מדוע? בגלל שאני אמרתי וביקרתי את פסק הדין שלה, שהוא הזוי לכל הדעות, והיא יודעת את זה. למה? זה אמסלם דוד. דרך אגב, היה מדובר בשלוש עתירות שנדחו באותו היום, שלוש עתירות שונות שנדחו בין 18:00 ל-20:00, באותו יום שלישי, ואני עליתי כאן ביום רביעי – וקיבלתי את זה דרך התקשורת, דרך אגב, מעיתונאים. ככה עובד בית המשפט – מפלגה לכל דבר ועניין. יש להם יחסי ציבור, תקשורת, הודעות לעיתונות, הכול. והיא בעצם כעסה שאמרתי שכל אחד ואזרח במדינת ישראל יחליט איזה משקה היא שתתה. מה עשתה השופטת? כעסה מאוד. אז מה עושים? כותבים מכתב לאמסלם דוד. קודם כול, גב' חיות, עברת על כל כלל שכתוב בתורה. אם באמת יש צדק במדינת ישראל, היום את צריכה להיות בבית, לשים את המפתחות ולהתפטר. את מכירה איזה שופט בעולם, נשיא בית משפט עליון, שכתב לחבר פרלמנט איזה מכתב ביקורת? אתה מכירה דבר כזה? הרי שברת את כל הכללים, התפרצת למגרש הפוליטי פה ושיחקת באמצע עם כל המפלגות שלך פה. אבל על זה אף אחד כמעט שלא אמר מילה. הקמתם אולפנים במשך ארבעה ימים – על מה? איך דוד אמסלם אמר לה, לשופט הקודם: שתית בקבוק ערק לפני שכתבת. זו הרדידות שלכם.
אבל מה הפתיע אותי יותר? לאחר מכן פצחה לה להקת המעודדות. יש עוד עשרות שופטים ושופטות במדינת ישראל ששלחו לה מכתבים, כאילו הם ביציע בטדי – –
אין שר. לא חשוב, אין פה כלום, הכול פה לא לפי הכללים, מה זה חשוב.
– – כאילו הם יושבים ביציע המזרחי בטדי, וצועקים "היידה ביתר" – "היידה חיות", "היידה חיות". שופטים עם שם פרטי, שם משפחה, כאילו עכשיו מדובר על שופטים נגד אמסלם דוד. תבינו, הזוי.
דרך אגב, אני רוצה לשאול את השופטת חיות: אני מגיש היום עתירות – איזה שופט במדינת ישראל בכלל יכול להתייחס לעתירה שלי? בכלל, פסק דין שאני הולך – הרי כולכם נגדי; לא נגד מה שאני עושה, נגדי אישית. אתם לא מתביישים? את הרסת את המערכת עצמה. הרי אני יודע את השמות של אותם שופטים, לפחות שקראתי. את מבינה למה הם צעקו לך "היידה"? בגלל שאת צריכה לקדם אותם. הם יבואו עוד מעט לוועדה לבחירת שופטים והם רוצים לעלות מהשלום למחוזי ומהמחוזי לעליון. רמת הליקוק שם היא ברמה הכי גבוהה שיש. הם עשו לך פוליש על כל הרגליים, ולא שמעתי ממך ציוץ אחד. זה כמו שצה"ל או הרמטכ"ל פתאום יצא על שר הביטחון, לא חשוב באיזה סוגיה, ואז הוא מקבל, שר הביטחון, מהחיילים, קצינים, כל מיני מכתבים: סחתיין, הרמטכ"ל, כל הכבוד לך. תביני, את הורסת את הדמוקרטיה, את מערכת המשפט, הכול. על זה לא תפתחו שום אולפנים. אתם תפתחו אולפנים למה דוד אמסלם אמר לך ששתית בקבוק ערק.
אני לא נכנס למכתב הרדוד שכתבת לי לגבי אותה מעברה וכו'. עזבי, זו בדיחה עלובה. נשאיר את זה לך, אני לא יורד לרמה הזאת. אבל הרסת את מערכת המשפט, ואני סבור שאת לא יכולה להישאר בה דקה, דקה. הרי אם זה היה הפוך, דרך אגב, את היית מוציאה פסק דין נגד כל פקיד שהיה נוהג ככה, והיית כותבת גם איזה מסמך עב כרס ומסבירה את הפרדת הרשויות, ואיך אסור, ואיך זה לא בא בחשבון. עד שזה מגיע אליכם. למה? אתם בני האל, אתם בני האלים. ככה את מתייחסת לעצמך וככה המוסד הזה מתייחס לעצמו. אתם אף פעם לא טועים, וגם אם אתם טועים ביניכם, אתם לא מתקנים אף פעם. ואם אחד מכם נעלב – שומו שמיים, נהפוך את כל המדינה, נוציא פסק דין שיש לו השלכות רוחב. לא חשוב, נהפוך את כל מדינת ישראל. אבל אנחנו לא טועים, אנחנו ממשיכים בדרך, אנחנו בית המשפט העליון, אנחנו מורמים מעם, אנחנו בני האלים, אנחנו האליטה, אנחנו השכל, אנחנו המוסר, אנחנו הנורמות. בוודאי ובוודאי כל השאר, בוודאי מהימין, הם עדר, אוכלי עשב, לא מבינים שום דבר, ללא ערכים. שילכו לעבוד במאפיות הפיתות, שייצרו לנו את הבקבוקים, ינקו לנו את הבתים, ושיסתמו את הפה ושלא יגידו לנו איך לנהל מדינה. זה לא ברמה שלהם. הם, שילכו למפעל בבוקר, יקטפו את התפוזים שאנחנו צריכים לשתות מהם בבוקר. אנחנו מעדיפים אותם גם תפוזים טבעיים וסחוטים. זאת הרמה.
אבל תזכרי תמיד, כמו שאמרתי ליושב-ראש: אנחנו, בעזרת השם, נחזור. למדנו, אנחנו פצועים מלמטה עד למטה.
אנחנו נשיב לכם מנה אחת אפיים, כמעט בכל מקום, ויכאב לכם, יכאב לך כל כך הרבה – –
– – שאתה תעלה פה ותצעק כל הזמן.
קודם כול, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לאחל לך באמת בהצלחה.
אני שמח שאת פה, בניגוד לאחרים. חברי הכנסת, תראו, רציתי לגעת בכמה נושאים. הנושא שהדהים אותי היום זה ששר החוץ של מדינת ישראל, הדגול, אתם זוכרים, אותו נטול השכלה בכלל, החליט היום שהשגריר שלנו ארדן לא ייצג את ישראל באו"ם, אלא מה? הסגנית שלו, נועה פורמן. למה? הוא נימק: רגישות מדינית מול רוסיה. הבער הזה שלא מבין דבר וחצי דבר משחק בפוליטיקה קטנה גם כשמדובר במדינת ישראל.
הרי למדינת ישראל, כמדומני, יש שגריר, מינו אותו. דרך אגב, מר לפיד, אתה לא מגיע לקרסולי האצבע של גלעד ארדן, לא בהשכלה, לא בידע, לא בשפה. אתה בור ועם הארץ. ומה אתה עושה? לא מתאים לך איש ליכוד. לא אכפת לך, דרך אגב, לפגוע במדינת ישראל, לבזות את השגריר. אז אני שואל אותך שאלה: מה אתה חושב שאנחנו נעשה עם הגברת שלך גרמן? ואת כל המינויים הפוליטיים המופקרים שעשית בכל מיני שגרירויות, מה חשבת שנעשה איתם? נשאיר אותם? ניתן להם לדבר?
אתה לא מבין שאתה פוגע במדינת ישראל, אתה לא פוגע בשגריר ארדן. אתה איש קטן, נמוך, כזה קטן. אין לך טיפת אינטגריטי, אין לך כבוד לכלום, גם לא לעצמך, בוודאי ובוודאי לא למדינת ישראל. אתה כמו איזה גנב קטן שפתאום השתלט על איזו קופת צדקה קטנה והתחיל עכשיו לחלק אותה איך שהוא רוצה.
ואני רוצה לעבור לסיפור השיפוצים שמטריף לי את הראש. יש פה מר בנט, 20 מיליון שקל עולה שיפוץ בבית שלו. לא יאומן כי יסופר. אני לא מאמין. צובט את עצמי להאמין שזה אמיתי.
אצל לפיד עוד 20 מיליון. וכמובן, מר גנץ לא טומן את ידו בצלחת, עוד 7 מיליון, ובבלפור – 35 מיליון. אזרחי מדינת ישראל, רק שיפוצים של שלושת המוסקטרים האלה בבתים שלהם – 82 מיליון שקל.
בואו אני אספר לכם סיפור. מינה אותי לשר, אני מגיע הביתה, מחכים לי ממחלקת האבטחה ברה"מ, אומרים לי: שמע, דודי, אנחנו רוצים לשים פה בודקה. אמרתי להם: חבר'ה, למה אתם צריכים לשים פה בודקה אצלי בבית? חבל על הכסף, אף אחד לא נשאר בבית. יש לי כלבה קטנה, נשארת. חצי מיליון שקל לשנה אתם שומרים על הכלבה שלי? אני כותב מכתבים למזכיר הממשלה, אומר לו: אדוני, מפריע לי, לחיים שלי. עד עכשיו אף אחד לא ידע איפה אני גר, עכשיו כולם יודעים איפה אני גר.
אבל הם הגדילו לעשות – אמרו לי: תשמע, הגדר בבית שלך – יש לי גדר ארוכה של 50 מטר בערך – אנחנו צריכים להחליף אותה. הסתכלתי עליהם, אמרתי: תקשיבו, זה הבית שלי, אם אני מחליט להחליף את הגדר – אני מממן את הגדר. מה זה קשור למדינת ישראל? לבית שלי אתם לא נכנסים. אף אחד פה לא מחליף לא גדר, לא מצלמה, לא כלום. זה שלי. אף אזרח במדינת ישראל לא צריך לממן את הבית שלי, גם לא לצבוע לי את הבית. חוצפה. אני פשוט לא קולט את זה. ההזויים האלה. עזוב, לא רואים אתכם שאתם גונבים. דרך אגב, מבחינתי זאת גנבה. זה לא סיגר מחבר, זה כסף, מיליונים, של אזרחי מדינת ישראל. ואיפה אתה רואה את מנדלבלוף? ואללה אישי.
אני עכשיו שואל: מי מאשר לכם את זה? דרך אגב, אני מתכתב כבר עם כל מיני פקידים לדעת מי אישר לגנץ את המטוס הפרטי שהוא נסע לצרפת – אף אחד לא עונה לי. אבל אני רוצה להבין: יש חשב במדינה? יש יועץ משפטי? יש גנבים. אתם לא שם? איזו מערכת ביטחון מאפשרת את זה? הם עצמם צריכים ללכת הביתה. מה זה? כסף של מדינת ישראל.
20 מיליון שקל, הבן אדם נהיה ראש ממשלה כמה חודשים, הולך, מה נעשה עם הכסף? הוא ישלם למדינה את ה-20 מיליון? 20 מיליון שקל לכל בית? הרי יהרסו את הבית שלך מהיסוד, מר בנט, וגם שלך, לפיד, יבנו אותו מההתחלה עם ברזי זהב, זה לא יעלה 10 מיליון. תראו את ההפקרות, את החוצפה, עזות המצח, אני כבר לא יודע איך לתאר את זה. והכול – תראו מה עשיתם בכמה חודשים. גזלתם את אזרחי מדינת ישראל ואתם גוזלים אותם על בסיס יומי. אתם חיים כמו נסיכים, אתם חושבים שאנחנו נמצאים בסעודיה ויש לנו מלך או מלכים. אתם חושבים שהמדינה של אבא שלכם, הקופה של אבא שלכם וכך אתם נוהגים בה. אני כל יום מזדעזע מחדש.
ולכן כשאני רותח, אני בא לאולפן, אומרים לי: דודי אמסלם, הסגנון, הסגנון. אמרתי: חבר'ה, יש פה גנבים על בסיס יומי, אתם מדברים איתי על סגנון? אנשים כאן גוזלים את המדינה, גוזלים. הרי בסוף לכל אחד יש אמת מוסר. כל אחד יודע מה מותר ומה אסור. כל אחד יודע מה מוגזם, מה לא מוגזם. הרי אין אחד במדינה שיחשוב שהכנופיה הזאת מתנהלת חצי ביושר. אין אחד. אבל מה? את החד-פעמי לחרדים, אנחנו הולכים למעוך את העניים עוד יותר – למה לא? למה לא? הרי אני אומר לעצמי, אתם יודעים, יש מה שנקרא דין וחשבון. חברים, אני שמעתי איזה דבר תורה קטן, שבן אדם הגיע לשמיים, נותן דין וחשבון. לכאורה, מה ההבדל בין דין לחשבון? הרי זה אותו דבר. לא, יש דין כשאתה מגיע לשמיים ויש חשבון.
מה הכוונה? נגיד שיש לנו מצווה לקנות לולב, אתרוג. יש אחד, בא, רואה אתרוג, איש עשיר, קונה אותו ב-50 שקלים ולאחר מכן נכנס לחנות השעונים וקונה לו רולקס ב-100,000 שקל. אומר לו: תקשיב, בדין זה מסתדר, יש לך אתרוג, בחשבון לא מסתדר. וכנ"ל הפוך – אם בן אדם גם על עצמו קמצן, אז אומרים לו: תקשיב, אתה לא נתת צדקה, בדין זה לא בסדר אבל בחשבון זה מסתדר. כאן זה לא מסתדר לא בדין ולא בחשבון. מילא הייתם קמצנים באמת ונלחמים על כל שקל למדינת ישראל והייתם מספרים לנו שבגלל הכסף אתם פוגעים בעניים – ניחא. אתם פוגעים בעניים ואתם מבזבזים על עצמכם. אתם ממש מתנהגים כמו שייח'ים סעודיים, כאילו אתם נמצאים עכשיו במפרציות. תראו איזה שטיח מעופף, המטוסים שלכם לא מספיקים לגעת בקרקע וכבר ממריאים חזרה. אתם חיים – אכול היום כי מחר נמות. הכול ומהר, מהר, מהר, מהר. בוא ניסע עוד ליעד שם, בוא נקנה עוד כיסא ב-50,000, בוא נביא עוד איזה רחפן לבית, בואו נחיה. למה? מחר אנחנו כבר לא נהיה פה. זאת בעצם החוצפה שלכם.
ולקינוח, אני רוצה לומר משהו לגבי החוק: גדעון סער, הרי אתה צבוע גדול, השקרן והנוכל הגדול. הרי אתה הבן אדם הכי אנטי-דמוקרטי שקיים. לבושתי, נתנו לך במורשת בגין לעשות כינוס של המפלגה שלך. בושה וחרפה. אנחנו ליכודניקים, אבל כנראה מקוב שם חבר שלך, וכאילו זה לא קשור לליכוד. בושה וכלימה. אתה בא לנו באצטלה של איש ימין, איש המחנה הלאומי. אבל בוא אני אגיד לך: החוק שהגשת, אין בו שום משמעות. הרי הלכה למעשה, גם נפקא מינה להלכה אין בו, אתה יודע שגם נבטל את כל החוקים שלכם, ואם לא ניצחנו אז ממילא זה לא חשוב. אתה, מה שאתה עושה – מנועי הרעל שלך עובדים בבטן כל יום, ואתה כבר יצאת מדעתך איך אפשר עוד לנסות לפגוע בנתניהו. כבר נגמרה לך התחמושת, אז מחר אתה תציע הצעת חוק – ראש הממשלה לשעבר, אחרי עשר שנים אסור לו ללבוש חליפות; יש ראש ממשלה לשעבר, אסור לו ללכת עם נעליים רגילות, הוא חייב ללכת רק עם נעלי ספורט בכנסת. כמות השנאה והרעל כבר סימאה את עיניך. אתה אפילו לא חושב, לא רואה כלום, לא מעניין אותך כלום. בדיוק כמו שאמרתי, שקיבלת שוחד – וקיבלת שוחד, וגם נטפל בזה אישית, אני אטפל – קפצת מכיסא לכיסא, כמעט הגעת אלינו וכמעט הרבצת לנו. בגלל שאתה איש מושחת, אתה יודע את זה, איש קטן, איש די בינוני ומטה, שמאמין בבלוף של עצמו, נוגע כל הזמן במשקפיים ואומר לנו: הסכיתו ושמעו, כאילו אתה איזה גאון גדול, כאילו אתה איזה הוגה דעות גדול, משפטן דגול שמעולם לא עסק בנושא משפטי. דרך אגב, גם כשדיברתי על חוק הגיוס – אתה עצמך אפילו לא מכיר את החוק. אז לכן אני אומר לך, עליך נאמר: "גם אויל מחריש חכם יחשב".
3,656 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.