קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קריב, אתה עומד כאן, ואני רואה אותך כמו רב פורים. למה רב פורים? כי אתה לא באמת רב, ואתה גם עושה כאן הצגה על חוק שאתה יודע באופן ודאי שהוא אף פעם לא יבוא לידי יישום, אף פעם לא יממשו אותו, חוק שהוא בדיחה, בדיוק כמו הקואליציה שאתה מייצג. מלא פתוס על בלון ריק. שלוש שנים, ארבע שנים – את מי זה מעניין? אמילי, את חושבת שהחוק הזה בכלל יבוא לידי ביטוי? שראש ממשלה שיכהן שמונה שנים לא ישנה את החוק הזה? מה, אתם חיים בסרט? מבזבזים כאן זמן, מאות שעות של דיונים. אנשים קורסים, עצמאים לא מקבלים פיצוי, ועל מה מדברים כאן ?חוק על הגבלת כהונה, שראש ממשלה שמהיום יכהן שמונה שנים, לא יוכל להמשיך. באמת הוא ישאל אתכם. באמת הוא יספור אתכם. ראש הממשלה החזק הזה, שיכהן שמונה שנים, הוא יביא תיקון ויתקן. על מי אתם עובדים? מה אתם עושים? משעמם לכם?
זה בסדר, אדוני היושב-ראש. זה על רשות הדיבור שלי, אל תדאג. הכול בסדר.
אני אסביר לך עכשיו בדיוק מה אתם מתכוונים לעשות, אבל אני אקדים לפני כן. בשבוע שעבר אותו קריב שעמד כאן, חבר הכנסת, ערך בוועדת החוקה של הכנסת דיון חגיגי ל-30 שנה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הגיעו לשם כל עושי דברו של אהרן ברק והתרברבו בנזק שהם עשו לדמוקרטיה הישראלית. כולם שם: רובינשטיין ודן מרידור ודדי צוקר ואוריאל לין, וכל החבורה שלפני 30 שנה העבירה את החוק הזה, כשפחות מחצי מחברי הכנסת היו כאן במליאה ובאישון לילה ואפלה. אמרתי להם: עליכם אמר שלמה המלך את הפסוק: "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה". מה אתם שמחים? חוק שהסתרתם את המידע עליו מחברי הכנסת. לא גיליתם להם שמדובר בחוק מסוכן. עמד מיקי איתן וזעק, היה אותו ילד שאמר: המלך הוא עירום. הוא קם ואמר: מה אתם עושים? אתם מנטרלים את הציבור, אתם מנטרלים את נבחרי הציבור. אתם הורסים את הדמוקרטיה.
עלו לדוכן אוריאל לין והחברים שלו ואמרו: מה פתאום? בשום פנים ואופן, זה לא נותן סמכות לבג"ץ לבטל חוקים. עמדו כאן ושיקרו. וזו החגיגיות של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק שעבר במרמה, בהפרת אמונים, באישון לילה, שנותן היום – הוא לא נותן; בג"ץ לוקח בכוח הזרוע סמכויות מהחוק הזה ודורס ורומס את הכנסת הזאת. אין מה להתגאות בחוק כזה.
הממשלה הזאת החליטה להמשיך בתהליך המסוכן הזה של סירוס הדמוקרטיה, והחליטה לעקר את בחירת העם. רק הבוקר, דודי, בוועדת הכספים, הביא חבר הכנסת בליאק חוק, וגם חברת הכנסת שפק, אני חושב – שנמצאת כאן – הביאו חוק שרוצה להוציא מידי חברי הכנסת את היכולת לפסול עמותות אנטי-ישראליות או מיסיונריות. בסך הכול בשנים האחרונות פסלנו בוועדת הכספים שתי עמותות – – –
אז עכשיו זה חוק. היום בוועדת הכספים הייתה הכנה לקריאה הראשונה – –
– – שרק שר האוצר, שהפקידים שלו יחליטו.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה ישבנו בוועדת הכספים וכמה בדקנו עמותות לעומק וביקשנו לראות את נתוני חמשת מקבלי השכר, ושהם לא מבזבזים כספי ציבור מהמדינה, ורק בג"ץ מזיז אצבע, אומר: רגע, אולי אין לכם סמכות חוקית לעשות את זה. במקום לתקן בחוק ולתת את הסמכות לנבחרי הציבור לעשות את מה שהציבור רוצה מהם, מה אתם עושים? אומרים: אני לא צריך את הכנסת, קחו, תפשטו את המדים, תפשטו את החליפות, תנו את המפתחות ולכו הביתה. זה מה שאתם מנסים לעשות בקואליציה הזאת, שלא לדבר על החוקים האנטי-דמוקרטיים של סער.
החוק הזה של הגבלת כהונה, אמילי, הוא נועד – הוא בעצם חוק שאין פה מישהו אחד בבית הזה שהיה בדיונים ויודע על מה החוק מדבר, שחושב שהחוק הזה בכלל ייושם מתישהו. כן, באים לכאן, קהל צופה מהיציע, חושב שחברי הכנסת עושים כאן עבודה חשובה, אבל תדעו שיש כאן קואליציה שמבזבזת את הזמן שלנו ושלכם. יהיו כאן עכשיו שעות ארוכות הסתייגויות ודיונים – כלאם פאדי, אין כלום.
אני אסביר למה אני מתנגד – כי החוק הזה ספציפית מיותר בתוכן שלו. אבל מה כל המטרה? את בדיוק מרימה לי להמשך. מה כל מטרת הקליקה השלטת בבג"ץ ועושי דברם ובראשותם סער? מה המטרה שלהם? לבצע דה-לגיטימציה לציבור. הינה, הם הבינו שהחוק הזה מיותר והם יוצאים החוצה.
לא. הם מסמנים "כל הכבוד". נמאס להם לשמוע אתכם. המטרה של החוק הזה היא לבצע – – –
נכון. מיותר. הם מבזבזים פה את הזמן שלהם. זה חוק מיותר. זה חוק שאין בו כלום.
בלון ריק מתוכן. אבל מה המטרה של החוק? למה אני עומד כאן ומדבר על החוק הזה? כי המטרה שלו היא לבצע דה-לגיטימציה לציבור, להגיד לציבור: לא אתם תקבעו מי יהיה המנהיג שלכם. נכון, אנחנו בדמוקרטיה; נכון, אתם הולכים לקלפי; נכון, יש חגיגה דמוקרטית, יום שבתון וכל מיני פעילויות והכול, הכול טוב ויפה, אבל לא אתם תחליטו. לא אתם, הציבור, תחליטו בשביל עצמכם מי ינהיג אתכם או מה תהיה מדיניותו.
הוא בחר, אבל הוא בחר בכם כדי שתיישמו מדיניות, אבל בפועל אתם מרוקנים את הסמכויות שלכם מתוכן. הציבור לא אמר לכם: תנו לפקידים להחליט בשבילנו. הציבור לא שם אתכם כדי שתגידו לו: תפגעו ביסוד הדמוקרטי, תגידו לו: בחרתם אותנו, עכשיו אנחנו נראה לכם מה זה, אנחנו נקבע לכם את מי לבחור, כמה זמן הוא יכהן, מה תהיה המדיניות שלו, מה יהיה מותר לו לעשות. זה בדיוק מה שאתם עושים. אתם מסרסים את כוחה של הכנסת, אתם פוגעים בדמוקרטיה ודורסים אותה.
באה הקואליציה הזאת, באה הממשלה, ואומרים לציבור: לא ולא, אתם לא קובעים, אנחנו בני האור, אנחנו נקבע בשבילכם. זה מתחיל בהגבלת כהונה, שזה, כמו שאמרתי, חוק ריק מתוכן. הוא לעולם לא יבוא לידי יישום. אף אחד לא יספור את החוק הזה, לא מה שכתוב בו ולא את השלוש והארבע שנים וההצגות שעשה פה קריב. אבל זה מתחיל ככה, עובר באישור מוקדם להצגת מועמדות כנבחר ציבור. תקבעו עוד מעט חוק שמי שרוצה להיבחר לכנסת צריך אישור של בג"ץ. למה לא? צריך אישור של בג"ץ כדי שמועמד ייבחר לכנסת. נשמע הגיוני, לא, דודי?
לפני שמועמד מציג את מועמדותו לרשימה לכנסת – – –
זה רק ההתחלה. החקיקה הזאת נועדה כדי לבצע דה-לגיטימציה לדמוקרטיה – –
– – דה-לגיטימציה לציבור. בהמשך תגישו חוקים שאני, אם אני ארצה להתמודד לרשימה בכנסת, אני אצטרך אישור בג"ץ כדי להתמודד. נשמע הגיוני, לא? הרי הם החכמים ביותר.
עובר לאישור מוקדם להצגת – מיקי, תוסיף לי את הזמן – ממשיך, עובר באישור מוקדם להצגת מועמדות כנבחר ציבור, ממשיך דרך מהם גבולות המדיניות, מה האסור והמותר לנבחרי ציבור לחוקק או לממשלה להחליט, וגם זה – זה כבר קורה בפועל. זה נשמע לכם אולי משהו היפותטי, אבל בג"ץ היום אומר לממשלה: אל תהרסו בתי מחבלים, תהרסו בתי יהודים. תפנו יישובים יהודיים ותכשירו עבירות על חוק התכנון והבנייה לערבים. חוק החשמל – לערבים בלבד, למוסלמים בלבד. בג"ץ קובע לממשלה מה מותר לה ומה אסור לה, וקובע לחברי הכנסת איזה חוק הוא בלתי חוקתי, ולכן אל תתעסקו איתו בכלל, ואיזה חוק הוא חוקתי.
אתם יודעים כמה זמן מבזבזים כשיושבים ומכינים חוק, גם היועצים המשפטיים של הכנסת, ואומרים לנו: לא, זה חוק שהוא לא שוויוני, זה חוק שלא יעבור בג"ץ. מה זה לא יעבור בג"ץ? מי שמכם? מי שמכם לשר ושופט עלינו? מי שם אתכם? מי מינה אתכם? מי בחר אתכם? אף אחד. אותנו בחרו. אנחנו הפעולה הישירה של הדמוקרטיה, ואנחנו כאן – כל עוד אין חוקה למדינת ישראל, כמו בבריטניה, כמו בניו זילנד, כשאין חוקה, הפרלמנט הוא הרשות העליונה, הוא הקובע ולא בג"ץ.
כל התהליך הזה – בסוף תביאו אותנו לחזרה לעמדות של מפלגת הפועלים, מפלגות הפועלים שהיו לפני קום המדינה, שיש להפקיד את מחצית ריבונות ההנהגה בידי גבירים שאיש לא בחר בהם בהצבעה דמוקרטית. גבירים. מי שיש לו כסף, מקבל יכולת הנהגה בגלל הכסף שלו.
ז'בוטינסקי בזמנו, ב-1929, בקונגרס הציוני הט"ז, התקומם נגד המעשה האנטי-דמוקרטי הזה, אמר: לא יכול להיות, אנחנו צריכים דמוקרטיה שמי שמתווה מדיניות יהיו נבחרי הציבור ולא גבירים, לא כל מיני אנשים חשובים בעיני עצמם. ועל זה קראו לו אז באותה ישיבה, באותו קונגרס, אמרו לו: שברו לו את העצמות. ככה האנשים שהיו באותו קונגרס אמרו על ז'בוטינסקי. אבל ז'בוטינסקי צדק. הוא צדק. הדמוקרטיה היא הדבר הטוב ביותר שיכול לממש את רצון העם, יכול לממש מדיניות טובה, מדיניות תקינה, ולא כאלה שחושבים שהם שואבים את דעתם העליונה – "ויֹדע דעת עליון". בלעם בן בעור – אמרו עליו: יודע דעת עליון.
היום בג"ץ הוא בעצם סוג של אותם גבירים, אותם גבירים ממפלגות הפועלים שבזכות עושרם ונדיבותם קנו להם מעמד. הגבירים בזכות עושרם ונדיבותם קנו להם מעמד, אבל שופטי בג"ץ הופכים לגבירים על חשבוננו. הם לא גבירים שבאו מהבית והיו נדיבים ושמו אותם בגלל נדיבותם; הם מתעשרים על חשבוננו ומתערבים לנבחרי הציבור בקביעת מדיניות בלי שאף אחד הסמיך אותם לעשות את זה.
בהשקת השדולה – אמילי, חיכיתי לעוד שאלה שתגידי לי, אולי. הרי כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", אז איך אתה מדבר על בג"ץ ככה?
מעולם לא פניתי לבג"ץ בערעור על החלטות של רשות נבחרת, של הכנסת או של הממשלה. בג"ץ, אפשר ללכת אליו כבית משפט לערעורים.
בכל מקרה, את מה ששאלתי עכשיו שאל אותי שר המשפטים לשעבר משה נסים, בכנס השקת השדולה לישראל דמוקרטית, כן, כן, ישראל דמוקרטית, בראשותי ובראשות אמיר אוחנה וגלית דיסטל, השדולה לישראל דמוקרטית. הגיע לשם שר המשפטים לשעבר משה נסים, כיבד אותנו. הוא אמר לי שם, אחרי שהרציתי את משנתי כמו ששמעתם אותה הרגע, הוא אמר לי: איך אתה מדבר ככה? כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אז אמרתי לו: אדוני שר המשפטים לשעבר, אם היית אומר מדעתך את הדברים האלה, לפי התובנה העצמית שלך, הייתי שותק, זו דעתי וזו דעתך. אבל כשאתה מביא לי פסוק, אתה מביא לי את תורת אלוהים ואתה אומר שככה כתוב בתורה, אני חייב לענות לך. מתי אומרים לך "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"? כאשר אומרים "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך". השבט בוחר את השופט, העם בוחר את השופט. היום, במציאות שלנו, בדמוקרטיה, אנחנו השופטים שעליהם נאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אנחנו קובעים את המדיניות, אנחנו מחוקקים את החוקים. בג"ץ לא נבחר מעולם. בג"ץ צריך לשפוט לאור החוקים שהעם רוצה שיקבעו את המדיניות במדינת ישראל.
ואת פספסת כמה דברים בדמוקרטיה.
נכון, לכן אתם דרסתם את המיעוט שלנו ואתם לא נותנים לנו ייצוג בוועדות.
לכן אתם דרסתם את המיעוט שלנו ואתם לא נותנים לנו ייצוג.
אתם מתנהלים בברוטליות כלפינו, לכן אתם דרסתם את המיעוט. ואיפה בג"ץ? הוא מגן על המיעוט רק כשהוא מתאים לאג'נדה שלו.
את צודקת מאה אחוז. בעם אנחנו רוב. זה שאתם גנבתם את השלטון, לקחתם מנדטים במרמה והפרתם אמונים – –
– – והקמתם ממשלה, זה משהו אחר.
אני מסכים, לא משנה, ולכן אני יושב כאן ואני לא שורף את המועדון.
אבל עדיין אין חולק שבמדינה דמוקרטית לא ייתכן שתבוא מפלגה, תבטיח א', ב', ג', ד' ותעשה את ההפך הגמור, תשקר לבוחרים שלה באופן כל כך גס אחרי שחתמה להם על התחייבויות. זה דבר שהוא לא דמוקרטי, הוא לא לגיטימי.
לא, גם איתו אני מבקש לדבר, אדוני, אם זה לא היה מובן. כל מי שמדבר איתי כאן זה בסדר.
חברים, אתם פוגעים בדמוקרטיה בכל דרך אפשרית. אתם מתנהלים כמו פקידים בשירות בג"ץ והמשפטנים, מוסרים מעצמכם סמכויות לפקידים שלא נבחרו. אתה יודע, דודי, נעמה לזימי, חברת הכנסת, הבוקר בוועדת הכספים, מה אמרה? אמרתי להם: אתם רוצים למסור את הסמכויות של סעיף 46 לפקידים? תשאירו משהו, שנהיה לפחות ועדת ערר, ואם חברי כנסת יראו שנתנו הטבות מס למיסיון, נוכל לבוא ולבקש דיון ונוכל לקבל החלטה, תחוקקו גם את זה. אז הם לא הסכימו. היא אומרת: יש לי הצעה אחרת. אני רוצה לבקש – היא פונה לרשות המיסים; תקשיב, מיקי, אתה היית משתגע – ומבקשת מהם את הזכות להציג להם מידע על העמותות שנראות לה לא בסדר. היא מבקשת רשות מהפקידים להציג בפניהם מידע. אמרתי: תגידו, אתם השתגעתם? אנחנו צריכים רשות כדי להציג מידע לפקידים? מה נהיה איתכם? לאן אתם רוצים לקחת אותנו?
לא יאומן, זה פשוט לא יאומן. למזלך אתה לא בא לוועדות, כי מוציאים אותך מאוד מהר, אז לא שווה לך להגיע.
לא, גם לא ממשלה. יש את פקידי האוצר שיעבירו את התקציב.
אני אסיים בזה. רציתי להתייחס להסתייגויות אבל אתייחס לזה בהמשך. יש לי עוד שלוש שעות כאן איתכם לפחות, ואחר כך עוד שעה וחצי.
היום פגשתי את האוצרת של מוזיאון הכנסת, שרון. אמרתי לה שלצערי, דודי – לאוצרת של הכנסת, לא של המוזיאון – אמרתי לה: לצערי, התפקיד שלך הולך לגדול בצורה מאוד מאוד משמעותית. לא רק הפסיפסים של שאגאל והתמונות, את תהיי האוצרת שלהם – את הולכת להיות האוצרת של כל הכנסת. הכנסת הולכת להפוך למוזיאון. הקואליציה הזאת מסרסרת את הדמוקרטיה, מעקרת את בחירת העם, מעקרת את רצון העם. עוד מעט אנחנו נלך הביתה, ושרון האוצרת תסדר פה את הכיסאות כמוזיאון. לא צריך כנסת יותר. זה מה שאתם עושים. אתם פשוט חבורה של חדלי אישים שלא מבינים מהי דמוקרטיה.
90-90, שלוש שעות. פתחתי שעון מפה, 20:40 – יש לנו עד 23:40. אתה יכול לוותר על השעון. שלום לקונסולית.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר – יש לנו כמה נושאים, יש לנו לילה ארוך. לא, אתה לא מפצל.
לא, רק בשביל השעון, כי אתה לא יכול יותר מ-100, זה הכול.
אדוני היושב-ראש, יש לנו כמה נושאים לדבר עליהם, אנחנו נעבור עליהם מאחד לשני. דיברתי על החוק עצמו, לגופו של חוק – לא שיש לו גוף, אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. זה חוק שלא שווה שום דבר, אין בו שום תוכן, שום מהות, ואתם פשוט יושבים ומבזבזים לנו פה עשרות שעות, מאות שעות, מבזבזים כספי ציבור, מבזבזים את כוחם, הונם ומרצם של עובדי הכנסת רק בשביל אות מתה בספר החוקים – אות מתה שבסופו של דבר תגרום לכם, כמו שאמרתי קודם, לבטל את הדמוקרטיה במדינת ישראל. זה מתחיל בהגבלת כהונה, בהתערבות ברצונו של הציבור, וממשיך בזה שפקידים יקבעו מי יכול להיות נבחר ציבור ומה הוא יכול לעשות, מה מותר לו ומה אסור לו. אני בטוח שאתם לא באמת רוצים לעשות את זה, רק אתם מפחדים מנתניהו, לכן אתם מנסים לכפות את שלטון המיעוט שלכם באמצעות חוקים אנטי-דמוקרטיים, סתימת פיות, תת-ייצוג, לקבוע לעם מי יהיה הנבחר שלו, בשביל שנתניהו לא יוכל להיות ראש ממשלה. אבל אתם, בתוך-תוככם, גם קריב וגם השרה – וגם אתה, אדוני היושב-ראש, מבין ויודע שלא יכול להיות בדמוקרטיה שאומרים לציבור מי יהיה המנהיג שלהם, במי לבחור. האם פקיד יבטל כאן? נותנים לפקיד – זה החוק הבא, הרי, של גדעון סער, שפקיד יגיד: אתה יכול להיות ראש ממשלה; אתה לא מוצא חן בעיניי – בוא נתפור לך איזה תיק, בוא נשתול לך רוגלה, בוא נמציא עליך משהו, ואתה לא יכול. זו הרי הדמוקרטיה שלכם. אתם הופכים את המדינה שלנו לדיקטטורה, ואני מתרה בכם, מזהיר אתכם: שימו לב, אתם על פתחו של תהום, אתם במדרון חלקלק, וכבר התחלתם לרדת והתאוצה הולכת וגוברת, ואתם פשוט מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית.
אני אחזור עוד לנושא של החוק, אבל אני רוצה לעבור לנושא שבאמת נמצא על סדר-היום, הנושא של המלחמה באוקראינה. אני קודם כול רוצה לברך את בתי חב"ד, שעושים שם עבודה במסירות נפש, נשארים שם שליחים עם המשפחות והילדים שלהם, מסכנים את החיים כדי שליהודים ששוהים באוקראינה תהיה קורת גג, יהיה להם מקום לבוא לאכול, לשתות, ועל זה מגיע יישר כוח גדול, וכל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם.
כמובן. זה הפרט שמעיד על הכלל. כל מי ששותף לפעילות הזו מגיע לו יישר כוח.
דודי, תשמע, בישראל קם נוכל שחשב שהוא מנהיג בעל שם. כל בוקר מתעורר ומחפש כותרות בשם גורם בכיר עלום שם. יש לי רעיון, חשב הנוכל הנעבך, אולי אתקשר לפוטין ואבקש לתווך? אבל הנוכל הוא פתט וסירוב הוא קיבל, כי אפילו בקשר שבין נעל לשרוך הוא רק יחבל. הנוכל המתווך פדיחות עושה, כי גם פה בארץ אותו אף אחד לא רוצה. עם תמיכה ציבורית של פנסיות תקציביות והשפעה אפסית ומודל של טעויות, הוא ולפיד רק מג'עג'עים. תסתמו כבר את הפה, אתם עושים פיגועים.
אדוני היושב-ראש, שלמה המלך אמר בקהלת: עת לחשות ועת לדבר. יש זמן שצריך לשתוק ויש זמן שצריך לדבר. לא תמיד צריך לדבר, וגם לא טוב לשתוק תמיד. נכון שהשתיקה יפה לחכמים, אבל לפעמים צריך גם לדבר. בנט כנראה עסוק מדי בפגישות עם קריב הרפורמי והוא שכח מקהלת. תורתו נשתכחה ממנו, ואיפה שצריך לשתוק הוא מדבר. כמו טירון בזירה הבין-לאומית, הוא מתנדב להכניס את ישראל בוקר וערב לסכסוכים בין-לאומיים. מי אתה בכלל? אני מתווך, מתקשר. אני רוצה לתווך. מה אתה יכול לתת בתיווך הזה? איזה ערבויות אתה יכול לתת לצדדים? מה אתה? מי אתה בכלל? מה, אתה לא זוכר שיש לך פה את סוריה על הגבול הצפוני של מדינת ישראל? אתה לא זוכר שאנחנו בסכנה קיומית, ואתה משחק משחקים של איזה מנהיג עולמי ומסכן את מדינת ישראל? ואיפה שצריך לדבר – שם הוא שותק ומפקיר את מדינת ישראל, אל מול הסכם הגרעין המסוכן המתגבש והולך.
התבלבלת, בנט, התבלבלת. תלמד קצת מנתניהו, קצת. לא יזיק לך. לא חייב ללכת דווקא. ראית, גם בקורונה ניסית ללכת דווקא, ובסוף עשית בדיוק אותו דבר, אותם חיסונים. אמרת: דלתא זה לא קורונה – בסוף חיסונים של קורונה. אמרת אומיקרון. כל מה שנתניהו עשה –אתה צל חיוור שלו שמנסה ללמוד ממנו. אז תלמד גם כאן. תהיה נחוש, תהיה מנהיג גאה, עד כמה שאתה מסוגל. תפסיק להיות סמרטוט, בנט.
כולם גם רואים היום מה שוות ערבויות בין-לאומיות והסכמים בין-לאומיים. רואים שארצות הברית, שהתחייבה לאוקראינה שאם היא תתפרק מהנשק הגרעיני שלה, היא תשמור עליה – איפה ההבטחה ואיפה המציאות? כלאם פאדי. אין כלום. וארצות הברית, גם בנושא שלנו, של הגרעין האיראני, בעצם נחלשה היום מול אירופה. איזה כוח יש לארצות הברית לבוא ולדרוש מאירופה הסכם גרעין שלא יסכן את העולם, שלא יסכן את מדינת ישראל? יגידו להם: לכו, לכו, אתם רק עושים הצגות. אתם מבטיחים הבטחות, נותנים ערבויות, ובסוף לא מקיימים. אז איפה אנחנו? אם אין אני לי מי לי. אם אנחנו לא נגן על עצמנו, אם ישראל לא תעשה הכול מדינית ומבצעית כדי למנוע מאיראן נשק גרעיני, המצב יהיה מסוכן. ובנט מדבר איפה שלא צריך, מתרברב בהתרברבות שבכלל לא רלוונטית אליו ושותק איפה שצריכים לראות, איפה שהציבור רוצה לראות את המנהיג שלו נלחם בשבילו. יש כאן סכנה, סכנה קיומית. מה זה?
לא זו אף זו, האמירות חסרות האחריות של לפיד וליברמן גרמו לשאננות בקרב אלפי ישראלים, והם נמצאים עכשיו בסכנת חיים. ושלא יגידו לכם שבנט קרא להם לחזור. אף אחד הרי לא מתייחס אליו. הרי גם כשהוא קרא שלא לטוס לחו"ל, המשפחה שלו טסה, צפצפו עליו, אז גם היום הקריאה שלו התפרשה כמס שפתיים בלבד. ולכן כשהישראלים שמעו את לפיד, וליברמן נותן כזאת תחזית: חייזרים יפלשו לאוקראינה לפני שפוטין ייכנס לשם – נשארו. אם אתה היית שומע את ליברמן, היית נשאר, לא מפחד, לא שומע לבנט. מי זה בנט? הדבר הזה הוא פשוט מחדל. זה שאלפי ישראלים היום מסכנים את חייהם בגלל אמירות חסרות אחריות של חבורה של טירונים שאין לה מושג בכלל, אין לה מושג. הם לא מבינים שום דבר, לא במדיניות חוץ, לא בביטחון. חבורה שהשתלטה על ההגה בכוח הזרוע, במרמה והפרת אמונים, ומסכנת היום את אזרחי ישראל. הם עוד ישלמו מחיר על הזחיחות ועל היהירות שלהם.
ציטוטים מפי שלושה מקורות שונים, כמו שאמר עמית סגל – – –
ציטוטים מפי שלושה מקורות שונים, וזה הספיק לאנשים, כנראה. זה לגבי ליברמן. לגבי לפיד, הוא אמר את זה במפורש: אני לא צופה מלחמה.
למרות שהיום מתברר שרוב הדברים, רוב ככל הדברים כבר התבררו כשקרים.
ואתם בכל זאת החלפתם ממשלה על גלי השקר האלה.
הוא קיבל סמ"ס מליברמן: תן לו בראש.
זה בסדר. קודם כול, אני מדייק. הציטוט הזה הובא בשמו של ליברמן מפי שלושה מקורות שונים ועמית סגל פרסם אותו. לא רק זה, הוא התראיין לחדשות 12, אני חושב, ושם היה ויכוח בינו לבין אלקין. אלקין אמר שתהיה, ליברמן אמר שלא. זאת גם הייתה כותרת מהריאיון שלו. בסדר. ולפיד אמר: אני לא צופה פלישה. וכל האווירה הזאת של השאננות, של יהיה בסדר, גרמה לאנשים לא לצאת, לא לברוח. הרי ברור שאם אנשים היו יודעים שיש מלחמה בוודאות, היו יוצאים.
הקונסולית, ג'ידא, ההתערבות הזאת בעסקים שלא שלנו – זה לא תמיד טוב. שלמה המלך אמר במשלי, "מחזיק באוזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו". מה הכוונה? אם אחד מתערב בריב שהוא לא שלו, זה כמו אחד שהולך, מגרה את הכלב – – –
בסדר גמור. חס ושלום, לא זאת הכוונה. הכוונה היא למי שמתערב בריב שלא שלו. רש"י מסביר שזה כמו אחד שתופס את הכלב באוזן, מעצבן אותו, ואחר כך מתלונן שהכלב נשך אותו. זה עובר מתעבר על ריב לא לו: הרי הוא כאוחז באוזני הכלב וגורם לו שיישכנו חינם. ההנהגה שלו צריכה ללמוד קצת, להתאפק, ללכת בין הטיפות, לא להתרברב ולא להתערב יותר מדי בדברים שלא נוגעים לנו, ובטח ובטח כשמדובר בעניינים שנוגעים לנו, בעניינים שיכולים לפגוע במדינת ישראל, בעניינים שבמישרין או בעקיפין גורמים לסכנה קיומית למדינת ישראל. פשוט ההנהגה שלנו כושלת ולא מסוגלת להבין את זה.
אגב, לפיד מדבר על זה שישראל צריכה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. אני רק רוצה להזכיר לו שיש לנו אינטרסים ביטחוניים קיומיים בגבול הצפוני, שנמצא בשליטת רוסיה. ולכן, כמו שאמרנו, עדיף לשתוק, עדיף לדבר פחות. תהיה חכם, אל תהיה צודק. אלו ימים רגישים בזירה הבין-לאומית, ולישראל יש הרבה יותר מה להפסיד מהתערבות חסרת תוחלת מאשר להרוויח. וחוץ מזה, לפיד, אתה מדבר על הצד הנכון של ההיסטוריה? אתה הרי כותב את ההיסטוריה בצד הלא-נכון של ישראל. אתה הקמת ממשלה עם תומכי טרור, ממשלה אנטי-יהודית ואנטי-ציונית. תשאל את גנץ, הוא יסביר לך מיהם הפוסט-ציונים שמנהלים את המדינה בגללך, בגלל בנט ובגללך.
הדבר הזה הוא פשוט דבר שקשה להבין אותו. אנחנו כאן משחקים במשחק הכיסאות, מדברים פה, מדברים שם, עולים לנאום, עולים לדיון. תרדו לשטח, תשמעו את הציבור, הוא לא מבין איך יכול להיות שהגענו למצב שחבורה כזאת שנגד מדינת ישראל, נגד הערכים היהודיים שלה, הורסת כמעט את הכול. אנשים סהרוריים ממש שמכהנים כשרים בממשלה מטילים מיסים על הציבור ועושים את ההפך בעצמם. פשוט אנשים לא מבינים לאן הגענו. איך הבית הזה הפך להיות מוקד של האחים המוסלמים? מנסור עבאס, כל החבורה שלו, הם שמנהלים כאן את המדינה.
היום, ערב ראש חודש אדר שני, החודש שבו בשבעה באדר נציין את יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו עליו השלום. רבי יהודה הלוי, בפיוט שלו "מי כמוך", שקוראים אותו בשבת זכור, נקרא אותו בשבת הבאה, אומר: "ויפל פור וידו בגורל הדה / וירא כי באדר מת אבי התעודה. / ולא זכר כי היא עת הלידה / חבלי יולדה יבואו לו". המן הפיל פור, עשה הגרלה, "וידו בגורל הדה" – והוא גילה שנפל לו באדר. הוא ראה ש"באדר מת אבי התעודה". אבי התעודה זה משה רבנו, שהוא נתן את התורה, תעודה. ואז הוא שמח – אמר: יש לי חודש שאין בו מזל לישראל, לכן הוא גזר את הגזרות שלו באדר. אבל הוא לא זכר כי היא "עת הלידה". הוא לא ידע שמשה רבנו גם נולד בז' באדר. "חבלי יולדה יבואו לו", ולכן הוא נכשל. אז המן ניסה לגייס את הכוכבים והמזלות להשמדת עם ישראל. הוא תזמן את תאריך ההשמדה לחודש שבו נפטר משה רבנו מתוך הבנה שכנראה המזל לא משחק לעם ישראל בחודש הזה, והוא לא ידע, כמו שאמרנו, שחודש אדר הוא החודש עם המזל הטוב ביותר שיש לעם ישראל.
אבל אם ככה, אם חודש אדר הוא החודש הטוב ביותר, אז למה בחודש אדר אנחנו מצווים להרבות בצדקה – זכר למחצית השקל, מתנות לאביונים? הצדקה בעצם מיועדת – חוץ מהצדקה הרגילה שנותנים, צדקה באופן מיוחד, צדקה תציל ממוות, נועדה כדי להציל מגזרות. וצדקה היא שמסוגלת להפוך מזל של יהודי לטובה. אז למה דווקא בחודש אדר יש לנו את העניין הזה? ההסבר לכך הוא שחודש אדר הוא כלי קיבול למזל טוב, והצדקה והמעשים הטובים הם התוכן שיוצקים לתוכו. זה מתחבר ביחד עם חודש אדר. הם חומר הבערה שנושא את נותני הצדקה מעל המזל והופך את מזלם לטובה, כמו שכתוב על ארון הברית שהיה נושא את נושאיו. וכמו שאמר גם הושע הנביא, "זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד" – הצדקה והחסד בסוף נותנים את המזל הטוב ביותר לעם ישראל.
אבל איך זה מתחבר למה שאמרתי קודם? החסד והצדקה שטבועים בדמנו כבני אברהם אבינו, שהיה איש החסד, זה שאנחנו רחמנים בני רחמנים – אסור לזה להפוך אותנו לחלשים בעיני אויבינו. אסור לחסד שבנו, לרחמים שיש בנו, להפוך לכלי נשק בידי אויבינו שמבקשים להשמידנו. אנחנו צריכים לדעת: הגמרא אומרת: כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים. צריך לדעת מתי לנהוג במידת הרחמים. אם מישהו דורש טובתך, אם מישהו חפץ בשלומך – כמובן עם יהודים וגם עם גויים שלא רוצים להשמיד אותך. אבל עם אויבים שמבקשים להשמיד אותנו, שהאג'נדה שלהם זה "בדם ואש נפדה את פלסטין", שהם מדברים על ג'יהאד, שזאת התורה שלהם – עליהם אנחנו מרחמים? איתם אנחנו באים ומקימים ממשלה?
אנחנו נקרא בהפטרה של פרשת זכור בשבת הבאה איך שמואל הנביא, שהיה מנהיג של עם ישראל 50 שנה, איך הוא משסף בחרב את אגג מלך עמלק בלי רחמים. אמר לו: "כאשר שִכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אִמך". כן, אימא שלך תהיה אימא שכולה. הוא שיסף אותו בחרב, גזר אותו לארבע חתיכות. למה? כי לא מרחמים על אכזרים. מי שמרחם על אכזרים פוגע בעם שלו, פוגע בציבור שלו, פוגע באלו שרוצים את טובתו ולא מבינים איך הוא התהפך עליהם. אנחנו רחמנים וגומלי חסדים אבל לא פראיירים; לא פראיירים ולא רחמנים על אכזרים, לא מרחמים על אלו שמתאכזרים עלינו.
זה מתחבר למה שאמרתי קודם – לאיום האיראני. אנחנו כאן מדינה בסכנה קיומית, ומה קורה בממשלה הזאת? הממשלה מקימה לה קן צרעות בתוך הכנסת, קן צרעות בתוך הקואליציה, וקן הצרעות הזה – שלום, גברתי היושבת-ראש, הקונסולית של ישראל. קצת קשה לי עם זה שאת לא תשירי שם את ההמנון. זה נראה לי משהו בעייתי מאוד. אני מקווה שתחזרי בתשובה עד אז, יש לנו זמן.
האיום האיראני – זה אנשים שרוצים להשמיד אותנו. הם רוצים להשמיד אותנו, והממשלה הזאת מרחמת. בדור שלנו היה מנהיג אחד שהוכיח עמידה איתנה ותקיפה כנגד האיום האיראני. מה זה האיום האיראני? זה פרס – מבית מדרשו של המן האגגי: "להשמיד, להרֹג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן". המדרש אומר שכשהמן בא לאחשוורוש – אני דיברתי השבוע על הפגישה של בנט וקריב, ואמרתי שזה כמו המשל של בעל הבור ובעל התל. אז עכשיו נספר את זה. המדרש אומר שכשהמן בא לאחשוורוש ואמר לו: "ישנו עם אחד מפֻזר ומפֹרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שֹנות מכל העם, ואת דתי המלך אינם עֹשים", אחשוורוש אמר לו: מי אלה? הוא אמר לו: זה היהודים. הוא אמר: אה, היהודים. "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך". הגמרא אומרת שזה כמו אחד שהיה לו בור בחצר, היה לו בור בחצר, והוא בא לשכן שלו ואמר לו: אני צריך קצת עפר כדי לכסות את הבור שלי. יש לך קצת עפר לתת לי? הוא אמר לו: יש לי תל, יש לי גבעה קטנה בחצר שאני לא יודע מה לעשות איתה. קח אותה – תסתום איתה את הבור. שניהם יצאו מרוצים. ככה המן ואחשוורוש, שניהם היו שונאי ישראל. כשהמן בא אליו הוא רק נתן לו רעיון איך לפתור את הבעיה שהייתה לו, שהם היהודים.
אגב, מה המן בא ואמר? למה המן כעס ואמר עליהם? הוא אמר: אלה כל היום עוסקים בשה"י פה"י. מה זה שה"י פה"י? שבת היום, פסח היום. כל פעם אתה רואה יהודי שמח מאושר – למה אתה לא עובד? שבת היום; למה אתה לא עובד מחר? פסח היום. ככה היהודים. למה אתה לא עובד? אני לומד; למה אתה לא עובד? אני בשיעור. שבת, פסח – כל הזמן הם בחגיגות. אז הוא אמר: אנשים כאלה פוגעים בכלכלה של הממלכה שלך, אחשוורוש. זה בערך, להבדיל – אבל זה בערך מה שאומרים כאן חלקים בקואליציה ובממשלה הזאת על לומדי התורה. הם לא יכולים לראות אברכים לומדים תורה. הם פוגעים בכלכלה. שבת, פסח – הם שומרים שבת, לא עובדים. אנחנו רוצים מסחר בשבת, אנחנו רוצים תחבורה בשבת. פסח – מה זה לא עובדים בחול המועד? בחול המועד יש עבודה. לא יכולים ללמוד תורה. שיצאו. איך אומרים בחוק הגיוס? באו לרם בן ברק בוועדה ואמרו: ניתן להם אפשרות לעבוד על חשבון השעות שהם צריכים ללמוד תורה. אז אמר להם – לא זוכר מי היה שם; פרוש, לדעתי: אנחנו זה תורתו אומנותו. מה אתם רוצים, להעמיק את האי-שוויון ולגרום לזה שיהיה עוד יותר אי-שוויון? מי שלומד תורה – הוא לומד תורה כי זה ערך עליון לעם ישראל בארץ ישראל ובכלל. אבל להעמיק את האי-שוויון ולתת להם לעבוד עם פטור של תורתו אומנותו? אתם מנסים לגרות עלינו יותר את הדוב?
אז כאשר באים עם האיום האיראני הזה מבית מדרשו של המן האגגי, יש כאלה שעוצמים את עיניהם מהסכנה; או שעוצמים את עיניהם או שהם פשוט חדלי אישים ולא יודעים איך להתמודד עם זה. נתנו לך במה, ריבונו של העולם – הלכת לאו"ם עם הקיר הירוק מאחורי הגב שלך. לא יכולת לומר משהו? לא יכולת להגיד: אנחנו, מדינת ישראל, אנחנו נעמוד מול כל איום שיהיה כנגדנו, אנחנו מדינה עצמאית? אנחנו חברים, נכון, הכול טוב ויפה, אבל גם לחברים צריך לדעת להגיד "לא" כשזה פוגע בנו. מה אתה עושה כראש ממשלה?
אני רק מקווה שהמזל הטוב שיש לעם ישראל בחודש אדר, שאמרתי קודם, וחודש הגאולה שבא בעקבות חודש אדר יציל, אותנו, ויהפוך – ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה באחים המוסלמים. אני מקווה שנצא מאפלה לאור גדול, בעזרת השם.
גברתי, את רוצה שאני אגיד לך את המילים של ההמנון, שתזכרי אותן?
"כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה – – – ולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופייה". עם ישראל חיכה אלפיים שנות גלות כדי להגיע לכאן, לארץ הזאת שלו, ומי שרוצה להיות שותף גורל עם עם ישראל בארצו צריך לכבד את עם ישראל, צריך לבוא אליו ולחבק ולכבד ולאהוב אותו ולא לצאת כנגדו; ולא להגיד: ההמנון היהודי זר לי. זה קשה לי, מה אני אגיד לך, גברתי היושבת-ראש. אני לא מצליח להבין איך קורה דבר כזה. זה פשוט ליקוי מאורות במדינת ישראל.
אני רוצה לדבר עכשיו על היום-יום. דיברנו על דברים ברומו של עולם: על האיום האיראני, דיברנו על המלחמה בקוריאה, על חדלות האישים של המנהיגים שלנו. אבל אנשים לא גומרים את החודש. תראו, אזרחי ישראל, איזה חוק מביאים לנו כאן. גברתי השרה מירב כהן, השרה לשוויון חברתי, פתרתם את כל בעיות השוויון החברתי במדינת ישראל, את כל בעיות המצוקות הכלכליות והחלשים – כל מה שנשאר לכם עכשיו זה להגביל כהונה של ראש ממשלה לשמונה שנים, להתחיל לבטל את הדמוקרטיה? איך אתם נותנים יד? מה, אין לכם אצבע? הרי כל ממזר מלך אצלכם – 61. כל מה שאתם רוצים אתם מקבלים. איך אתם מאפשרים לזה לקרות?
הממשלה הזו הביאה למצוקה כלכלית קשה ביותר. עליות מיסים מטורפות כמעט בכל תחום, אין דבר שלא מעלים מיסים. ומילא אם היינו רואים שעליות המיסים האלה באות מסיבה מוצדקת. ג'ידא, את ישבת איתי בוועדת הכספים וראית שהמס על החד-פעמי, מס הגודש והמס על השתייה המתוקה וכל המיסים שהעלו – בכלל משרד האוצר הגה אותם. משרד התחבורה – כשדיברנו על מס הגודש, אמרנו לו: איזה חוק זה? אם זה מס גודש והוא עניין תחבורתי, למה ההחלטה איפה לשים את הטבעות היא של שר האוצר? איפה ההיגיון?
ובכל זאת, שינינו בשוליים של השוליים.
ועדיין, גם בגיל פרישה של נשים, פתרנו בעיה לחמש השנים הקרובות, אבל מה שיקרה עוד חמש שנים – אנחנו נפתור, בעזרת השם, אנחנו נשנה את הדברים האלה, נדאג לנשים במקצועות שוחקים, אבל לא רצו לדאוג; זה עבר בלי לדאוג לנשים חלשות במקצועות שוחקים. אז מילא, אם זה היה בא ממקום אידיאולוגי, היה אפשר להבין, אבל כשרואים שכל האידיאולוגיה הזאת היא רק כסף שהממשלה רוצה לגבות מהאזרחים; כשהשרה להגנת הסביבה יושבת בוועדת הכספים ואומרת לי: גם כוס קרטון שיש בה 5% פלסטיק עושה את אותו נזק סביבתי כמו כוס פלסטיק. אמרתי לה: את בטוחה? היא אומרת לי: כן. אמרתי לה: יש גם מומחה שאומר את זה, לא רק את? היא אומרת לי: כן, יש מומחה אמיתי. ואחר כך מאחור, הוציאו תמונה שלה יושבת – יש מאחור, למי שלא יודע, אזרחי ישראל, ספלי חרסינה. מי שרוצה יכול לקחת לו ספל חרסינה, נכון?
הינה, בבקשה, יפה. יש ספלי חרסינה. והשרה להגנת הסביבה, שהטילה מיסים על המשפחות ברוכות הילדים, משפחות שאין להן מדיח, שקשה להן לא להשתמש בחד-פעמי – היא יושבת ושותה בכוס חד-פעמית. תגידו, אתם השתגעתם? לפחות "והייתם נקיים מה' ומישראל". גם אם לא מה', אתם עושים את זה בשביל כסף, בשביל לגבות מיסים?
הוא באמת יכול, אבל? אם ארדן רוצה – – –
דודי, אנחנו קוראים לארדן לא להקשיב ללפיד, נכון?
אבל זה לא פה, זה באו"ם. מה, הוא ישלח לו שוטרים לאו"ם?
אבל מה ההבדל בכל זאת בין מה – – –
אתה אומר, השעון עם הוונטילטור זה לא רק של בנט.
את זה גם הם יודעים. הם מבינים. הם מבינים, אבל אין להם ברירה.
אין ספק, אם צריך לשנות חוק, נשנה חוק.
אנחנו לומדים מטעויות. אבל מה בכל זאת ההבדל, דודי, בין הדוגמאות שנתת לבין הדוגמה שאני נתתי? בדוגמאות שאתה נתת זה חמור מאוד, אבל זה כאילו הבטחות בחירות. אומרים שכולם משקרים בבחירות. הבטחנו לא נורבגי – משקרים. גם אחרים שיקרו. אבל הדוגמה הזאת זה גם דוגמה אישית וגם זה קרה עכשיו, לפני חודשיים, בתקציב. את רואה מה העלאות המיסים האלה עשו: המחירים בסופר עלו, סל הקנייה עלה ב-10%–20%. אנשים לא מצליחים לגמור את החודש. חשבון החשמל – מפחדים להדליק דוד חשמל, מתקלחים פעם ביומיים. הם לא מבינים בכלל, הם שבעים. ג'ידא, אבל את מבינה, את באת מהשטח, את באת מהפריפריה. יושבים כאן כאלה שבעים שזה לא מזיז להם בכלל – עוד 200 שקל ועוד 2,000 שקל בחשבון החודשי. כלום. ואת, אחרי שעשית את כל זה, במקום לתת דוגמה אישית את יושבת ושותה בכוס חד-פעמית כשיש ספל חרסינה לידך? זה פשוט לא יאומן.
זה גרם – כל העלאות המיסים האלה, כשכל פעם היה איזה תירוץ אחר, כל זה גרם למבול של עליות מחירים, במזון, בתחומים נוספים. חלק מהן הם בלמו קצת. טוב, לא נעלה את מחירי החשמל. הישג: העלינו את מחירי החשמל רק ב-3.4%, ולא ב-5.6%. באמת תודה רבה, נכרע ברך ונשתחווה בפניכם. מה זה?
אבל דודי, דבר אחד אתה לא יכול לקחת מהממשלה הזאת. תן לה קרדיט, קרדיט ענק.
מה? היא מצאה פתרון יצירתי. כל מי שמתנגד לה או שהיא חפצה ביקרו – ג'וב נחשק על חשבוננו.
שר הבריאות ניצן הורוביץ הרי – גברתי היושבת-ראש, אני, לא נעים שאת פה, אבל אין ברירה.
לפני שנה וחצי הוא אמר ככה: "מפלס העצבים בכנסת שבר היום שיא עם החוק הנורבגי – קומבינה של מיליונים על עוד ג'ובים לממשלה המנופחת הזו", ולכן הוא הראה את עצמו – הוא הלך לאכול במסעדה כדי להירגע מהשחיתות, מהעצבים, מהנורבגים. אחד היה בליכוד, נורבגי אחד. היום, כשמינו את ג'ידא כי היא עשתה קצת בעיות – בצדק, עשתה להם בעיות – מה הם כותבים? ים של ברכות לקונסולית החדשה בשנחאי ולנורבגית החדשה שתיכנס במקומה. מרצ – הכי חברתית. איך?
בדיוק. איך מים של עצבים, מפלס העצבים שבר שיאים – – –
חכה, סמוך על ג'ידא שגם זה יבוא לה.
אבל איך הצביעות הזאת, איך החוצפה, עזות המצח. באמת, כתוב שהציץ של הכוהן הגדול היה מכפר על עזות מצח. אצלכם צריך ציץ כפול, לא מספיק הציץ הרגיל. זה כמו הטלפונים שנפתחים לשניים, צריך לפתוח אותו פעמיים. איך אתם – מפלס העצבים שבר שיאים, וברכות לנורבגית החדשה. מרצ הכי חברתית, דואגת לכל החבר'ה. איך? איך? מרצ פשוט איבדה את כל הערכים שלה. ג'ידא לא, היא הצביעה לפי הערכים שהיא האמינה בהם.
אני אומר לך שאם מרצ רוצים לחזור בפעם הבאה, בבחירות הבאות, הם חייבים להתעורר. ומגיע להם. הם, מרצ, אגב, יותר טובים מהעבודה. העבודה מאגפים את מרצ משמאל, קריב ואבתיסאם ומרב מיכאלי. הם פוסט-ציונים ממש. מרצ, אתה שומע אולי עוד אוושה קלושה של איזה שמאל ציוני של פעם, בחלק.
לא, היא אמרה שהיא לא מכירה את המילים, לכן אמרתי לה קודם את המילים.
כן. ולפיד, שלא לדבר עליו – בסדר, זה לא, הרי לא ניצן הורוביץ שלח את ג'ידא לסין, לפיד שלח אותה, הרחק מכאן.
כל מי שמסכן אותו עם העצמאות שלו, בעצמאות מסוכנת, מוגלה לארץ גזרה.
מזל שאין לנו כאן סיביר כאן, בישראל.
את אלי אבידר נשלח לשגריר בסיביר.
אתה זוכר מה הוא אמר על המינוי של דני דנון לאו"ם? מה לפיד אמר אז?
בוא תשמע. הוא אמר ככה: נתניהו ממשיך את הפירוק הכללי של שירות החוץ שלנו. הוא ממנה פוליטיקאי בינוני מהאגף הקיצוני ביותר של הליכוד, ללא כל ניסיון דיפלומטי. למה? כי בברירה בין טובת המדינה לנוחות הפוליטית, נתניהו תמיד בחר באפשרות השנייה. של נעליך מעל רגליך, חצוף שכמוך. אסף זמיר בניו יורק, יעל גרמן בפריז, מייק הרצוג בארצות הברית, רונן הופמן בקנדה, אמיר חייק לדובאי, ג'ידא בסין; יש עוד שמות שאני בטח לא זוכר או שלא שמעתי עליהם.
צ'יק-צ'ק. אבל מי רוצה עוד? זה פתוח. יש עוד מישהו? מירב, את רוצה שגרירה? יש עוד שגרירה – איפה נשים אותה?
מירב, לפיד מחלק שגרירויות. מי שעושה בעיות – תדעי: אוגנדה, אוזבקיסטן, איי מרשל, בלגיה. לא חסרים מקומות. לפיד יסדר, ואיפה שאין שגרירות, נבנה שגרירות, על חשבון הציבור.
נעמה לזימי לפעמים עושה בעיות בוועדה, למרות שהיא בסוף מתקפלת כאן כמו נערת גומי בהצבעות. עושה, צועקת, צועקת, צועקת, בסוף – – –
מה עם דפנה והתינוק שלה? לא ראית איזה סרטון מרגש הוא עשה על דפנה והתינוק שנולד לה, שהוא חייב כבר 96,000 שקלים לפנסיות התקציביות? אין דפנה, אין תינוק.
פשוט. ומה עם ג'וב טוב כלפון? את צרפת גרמן כבר לקחה לו. איפה נשים?
אה, חנפון. לא, כי בג"ד-כפ"ת בראש מילה זה בדגש. אבל האמת היא שאת ג'וב טוב לא צריך לשלוח לשום מקום. למה? הוא הוכיח נאמנות לכיסא. מכר את הכול. אין ערכים, אין ארץ ישראל. הוא הולך ומצטלם עם הרב מאזוז, עם הרב זה, הוא הולך לפה, הולך לשם, יושב פה. מתנהל כמו איש שמאל קיצוני. לא דואג לשום דבר, לא לנשות האברכים בציונות הדתית או האברכים החרדים, לא לארץ ישראל – כלום, כלום, כלום. אז אותך לא ישלחו לשום מקום. ג'וב טוב, אתה יכול להיות רגוע. הכול בסדר.
דודי, פעם מיקי היה שוביניסט. כל הגברים היו פה בתחילת הערב וב-02:00 – –
– – ב-02:00 היו שמים את ג'ידא ואת אמילי. פעמיים צעקתי עליהם ומאז אנחנו מקבלים שוויון.
בקיצור, מכירת חיסול של דעות שלא מסתדרות עם הדיקטטור – שגרירים וקונסולים מהודו ועד כוש, איפה שאתה רוצה.
יש מחלוקת בגמרא. הגמרא אומרת: הודו וכוש צמודות האחת לשנייה – יש דעה אחת – והודו ועד כוש זה בעצם כל הגלגל.
יש דעה שהן בשני הקצוות. שגרירים וקונסולים מהודו ועד כוש. הודו ועד כוש אנחנו קוראים במגילת אסתר.
כן. "ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש המֹּלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה". יש מספיק שגרירויות לכולם, ל-120, ועוד שבעה נורבגים. יאיר גולן לא צריך שגרירות, יאיר גולן יהיה שגריר בעזאזל, וליברמן – שגריר במזבלה עם מריצה. נשים לו שם מבנה, נבנה לו מבנה בצורת מריצה, ושם הוא יהיה שגריר. ככה תישאר ללפיד ממשלה הומוגנית, ממשלה שכולם מיישרים קו. עפר שלח מדבר מילה – עף הביתה; ג'ידא אומרת משהו – סין. זה אומר משהו, הכול מסתדר. תהיה ממשלה, כולם יבואו ככה, אף אחד לא מדבר מילה. נעמה לזימי, את על הכוונת.
אביר קארה יכול להיות הסגן שלו. אביר קארה יכול להיות הסגן שלו לעניין הזה. הוא כבר מומחה – – –
הכול פתוח, חברים, כל המינויים שבעולם, רק כדי שהממשלה המושחתת הזו תוכל לשרוד. אבל אל תחשבו שהמינוי יישמר לכם, ג'ידא. אל תבני על זה. כמו שדודי אמר, לא תהיי שגרירה בסין לאורך זמן. אנחנו לא יכולים לאפשר את זה. אחרי שהממשלה תיפול, אנחנו נפרמט. יש כפתור בטלפון שעושים אתחול, אתחול מחדש לא לבריאת העולם – ל-13 ביוני 2021. אנחנו נפרמט את כל הטעויות, את כל השחיתות. נבטל את כל המינויים. נשלח את בנט לקונסול מטעם עצמו ברעננה, ואת כל היתר, כמו שליברמן שלח את העצמאים, אנחנו נשלח אתכם להיות חוטבי עצים ושואבי מים. מקצוע לא רע. הרי זה מה שאתם רוצים שאנחנו נהיה; לא את, הממשלה הזו. הם חושבים שאנחנו בפריפריה טיפשים, לא מבינים. רוצים מנהיג שלנו. לא, אתם לא יכולים לבחור. אנחנו נקבע לכם, ואתם תהיו חוטבי עצים ושואבי מים, ואנחנו נשב במגדלי השן. נעבוד יחד עם בג"ץ בהרמוניה איך לקחת את הכוח מהציבור, מנבחריו, לחבורה קטנה של פקידים.
הממשלה הזו היא לא רק מושחתת, היא גם מבולבלת. קראנו בפרשה, בפרשת ויקהל: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'". שואלים: למה בכלל צריך לומר לנו: ששת ימים תיעשה מלאכה? ואם אני בפנסיה, ואם אני לא רוצה לעבוד, מה, אני חייב? התורה מצווה אותי: ששת ימים תיעשה מלאכה? תגיד לי: ביום השביעי שבת שבתון.
זו השאלה השנייה. עוד יותר. וגם מה זה תיעשה?
אז למה אתה אומר לי את זה? תגיד לי, הקדוש ברוך הוא – – –
זה הפשט, אתה אומר את הפשט. זה נכון, אבל לכאורה לא צריך לומר לי. תגיד לי מה שאתה רוצה שאני אעשה. מה, אתה אומר לי איך ללכת? מה לאכול? לא, יש את המצוות, מצוות עשה: תניח תפילין, תשמור שבת. תגיד לי: תשמור שבת. בשאר הימים אני יודע שלא צריך לשמור. אגב, "ששת" זה בגימטרייה 1,000: שי"ן, שי"ן, תי"ו, וזה בגימטרייה 40 חסר אחת. זה המלאכות שאפשר לעשות בששת ימים ובשבת אי-אפשר לעשות, זה המלאכות שמותרות בחול ואסורות בשבת. יש ל"ט אבות מלאכות, 39 אבות מלאכות, 40 חסר אחת. יש סיפור – – –
הם שם, הקראים, לא האמינו בתורה שבעל פה, אז לא היו להם ל"ט אבות מלאכה, היו רק מהתורה שבכתב. ל"ט אבות מלאכה זה מהתורה שבעל פה, אלה המלאכות שהיו במשכן. כל המלאכות שהיו במשכן – למדו שהן המלאכות שאסורות בשבת.
יש סיפור על אחד מסוחרי ראדין, שהיה פותח את חנותו ביום שישי עד לתוך השבת, ובמוצאי שבת מקדים לפתוח כשעוד חמה בראשי האילנות. הוא היה גונב שעה בכניסת שבת, שעה בצאת שבת. החפץ חיים בא אליו ואמר לו: אני אספר לך משל. מה שאתה עושה זה כמו המשל על איכר שהיה מוכר שקי תבואה, מוכר שקים לסוחר. בא סוחר, היה קונה הרבה שקים. הוא לא היה משלם לו על כל שק. הוא אמר לו: בוא נספור את השקים, בסוף נשלם לך. אבל איך נספור שלא נשכח? האיכר אמר לסוחר או הסוחר אמר לאיכר – לא משנה, סיכמו ביניהם שעל כל שק הוא שם מטבע נחושת בתוך צלחת. יש קערה, כל שק שהאיכר מעמיס לו בעגלה – הוא שם מטבע נחושת. וכך הסוחר והאיכר מעמיסים, מעמיסים, וסיכמו שכשיסיימו להעמיס יספרו כמה מטבעות נחושת יש בקערה, ואז הוא ישלם לו לפי מספר השקים.
אבל האיכר לא היה יכול להתאפק. הוא רואה את הקערה מתמלאת במטבעות, אז הוא ראה שהסוחר לא מסתכל, לקח שתיים, שלוש מטבעות, ושם בכיס. הסוחר ראה אותו בזווית העין עושה את זה, אבל הוא אמר: איזה איכר טיפש, ניתן לו. עוד פעם, לוקח עוד מטבע, עוד שתיים, ואז בסוף הסוחר שילם לו על הרבה פחות שקים.
אז הקדוש ברוך הוא – החפץ חיים המשיך לומר לאותו סוחר – נתן לנו מתנה יקרה. הוא נתן לנו את השבת. השבת היא מקור הברכה. כנגדה הקדוש ברוך הוא משפיע עלינו שפע לכל אחד מימות החול. כשאתה גונב את השעות האלה מהשבת, אתה גונב מהשפע של ימות החול, אתה בעצם גונב מעצמך. זה לדעת להבחין בין עיקר לטפל.
ראינו את ההבחנה הזאת בין עיקר לטפל אצל בצלאל. כתוב "ויעש בצלאל את הארֹן". זה הדבר היחיד שהתורה ייחסה לו. למה? מדרש רבא אומר שכשאמר משה לבצלאל: תבנה את המשכן, אז בצלאל אמר לו: מה טיבו של משכן זה? למה לבנות את המשכן? הוא אומר לו: המשכן נועד שהקדוש ברוך הוא ישרה את שכינתו על עם ישראל וילמד אותם תורה. אז הוא אומר לו: אם ככה, אם המשכן, כל המטרה שלו היא בשביל התורה, אז איך בינתיים התורה תהיה מונחת בקרן זווית? בוא נבנה לתורה את מה שצריך, איפה שהיא יושבת, את הארון שלה, ואחר כך נבנה את המשכן, ומשה רבנו קיבל את זה. לכן בצלאל – עשיית הארון קרויה על שמו. בצלאל היה חכם מאוד והיה יודע לזהות ולהבדיל בין עיקר לטפל. כמו שראינו בשבת, כמו שראינו אצל בצלאל, חכם צריך לדעת לזהות את מקור החוכמה, את אוצר הברכה, ולפעול בהתאם. לא לבלבל בין העיקר לטפל.
יש סיפור שיום אחד הצפרדע פגשה מרבה רגליים. היא אמרה לו: תגיד לי, איך אתה, מרבה רגליים, עם למעלה מ-100 רגליים – יש גם כאלה עם אלפי רגליים – איך אתה מסתדר? איך אתה מתאם את הקצב בין הרגליים? אני עם ארבע רגליים ולא מצליחה ללכת, אני קופצת. אני באה ללכת, זה קופץ. אני עם ארבע רגליים לא מסתדרת, ואתה עם למעלה מ-100 רגליים מסתדר. לא ענה לה. הצפרדע הלכה. אחרי שבוע חזרה, רואה אותו באותו מקום. היא אומרת לו: מה אתה עושה פה? הוא אומר לה: מאז ששאלת אותי את השאלה הזאת, אני יושב וחושב איך באמת אני מסתדר, ואני לא מצליח.
כאשר יש בלבול, כאשר יש רעשי רקע, ואתה לא חכם, אתה לא יודע להתמקד – משה רבנו אומר לעם ישראל: זה הדבר. תתמקדו במטרה. אל תיבהלו מרעשי רקע. רק אז אתם יכולים להצליח במשימה. ברגע שאתם הופכים את כל המשימות לרעש רקע אחד גדול, לפקעת אחת גדולה ומסובכת, אתם יכולים להיות תקועים במקום ולחשוב איך אנחנו עושים פעולות פשוטות.
זה דומה לאותו מרבה רגליים. הממשלה היא מרובת ראשים, יש בה הרבה ראשים, כל אחד מושך לכיוון שלו, ולכן משימות מאוד פשוטות, כמו טיפול בעצמאים שהמחזור שלהם נפגע בגלל הסגר בפועל בקורונה, כמו הטיפול בחלשים, כמו לדעת לעשות דיפרנציאציה במיסים שלא יפגעו באוכלוסיות המוחלשות, כמו הרבה הרבה דברים שאנחנו רואים – ממשלה מבולבלת. עם מה היא מתעסקת? מה אתמול היה החוק הראשון? הפנסיות התקציביות. במקום להתעסק בעיקר, מתעסקים בטפל, מתעסקים בפנסיות תקציביות.
באמת זה הדבר שממשלה צריכה לעסוק בו? להביא חוק להגבלת כהונה? אין לנו מה לעשות? נגמרו כל הבעיות? השרה כהן, נגמרו כל בעיות העולם? כל בעיות השוויון החברתי? כל החלשים, הכול עבר, נשאר לעסוק רק אם יהיה מישהו שיכהן ברצף שמונה שנים, שהוא כאילו יספור בכלל את החוק הזה ולא יבטל אותו במחי יד? בזה אתם מתעסקים? בזה אתם מעסיקים אותנו? מילא הנורבגים שלכם לא עושים כלום, אבל אנחנו עובדים קשה. יש לנו ציבור, אנחנו מקשיבים לו, שומעים אותו, מנסים להילחם בשבילו. למה?
אתם הופכים כל משימה פשוטה לאתגר קשה. לא שמעת, דודי, את הסיפור אני אספר לך אחר כך. אתם כמו מרבה הרגליים מהסיפור, ממשלה מרובת ראשים שהופכת כל משימה לאתגר קשה מנשוא ונכשלת פעם אחר פעם. זה נובע לא רק מהבלבול, אלא גם כי יש כלים ריקניים. יש אנשים חלולים, פלקטים, ריקים, בלי השכלה, בלי ניסיון. איך אומר לפיד? אני לא מבין, יש לי יועצים, מה שהיועצים אומרים – אני עושה. הלוואי שתשמע בקול היועצים.
אתה יודע מי בחרדות? מי שבחרדות זה תושבי שכונת שמעון הצדיק.
אני מנסה לחשוב. כתוב: עשה עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר. אצל לפיד זה אמר שקר ושנה בו, נעשה לו כאמת. זה נובע – – –
והבלוף הזה הצליח להדביק אליו – תראה כמה כיסאות.
כי הוא דואג לאינטרסים שלהם. לא ראית? למי הם נתנו נקודות זיכוי לפי התוכנית של ליברמן?
הם לא מסוגלים לקלוט, להבין את האמת; להבין את ההיסטוריה של העם היהודי, את האהבה שלנו לארץ ישראל, למסורת ישראל לעם ישראל. מבחינתם, רק תסדר כמה ג'ובים לחבר'ה, רק תדבר קצת מילים חלולות, ריקניות וגבוהות, וכולם אחריך. אבל אני חושב, דודי, שהעם התפכח. זה כבר לא אותו דבר. אתה רואה שהם מאבדים את האמון הציבורי שלהם. יש מגמה של ירידה עקבית. ממש אני חושב שזה ברמת מובהקות סטטיסטית שקשה מאוד להתווכח איתה. שבוע אחרי שבוע המגמה היא של חוסר אמון בממשלה – ממשלה שדואגת לג'ובים, דואגת לפנסיות תקציביות לחברים של גנץ, ותכף נדבר גם על זה.
הם אומרים – עלו פה אתמול כולם, אחד אחרי השני: ביטחון ישראל – הינה, ראינו, אוקראינה – תראו שצריך צבא. מה הקשר? על מה אתם מדברים בכלל? זה הכול אתם דואגים רק לכאלה שהתגייסו לפני 20 שנה. החיילים הצעירים שלנו, הקצינים הצעירים, לא מקבלים שקל. אין פה פנסיות תקציביות בכלל מאז 2004.
בעזרת תקשורת מגויסת גם אתם מצליחים להפוך כל כישלון לאקזיט מתוחכם. נכשלים בקורונה – איזו מדיניות אדירה; נכשלים בכלכלה – זו מדיניות של ביבי שעשתה 8% תשואה ב-2021; נכשלים בזה – זה היה מכוון, אנחנו בכוונה עשינו את זה, בכוונה. מה שאתם אומרים כישלון – לא, זה לא כישלון, יש הצלחה.
אז הם גם ריקניים וגם הפקירו את העיקר. מבולבלים, ריקניים והפקירו את העיקר. מרוב היהירות וההתנשאות שלהם עלינו הם שכחו שאנחנו כאן בזכות השבת. אנחנו לא נלחמים בשבת, אנחנו לא עושים טובה לשבת. אנחנו פה בזכות השבת, בזכות לומדי התורה, בזכות הדאגה לחלשים, בזכות השמירה על מסורת ישראל. למה אנחנו פה? אמרתי פעם למנסור עבאס, אמרתי לו: עם ממשלה כזאת אתה צריך לבקש לבטל את חוק השבות. באמת חוק גזעני. אם אתם לא שומרים על שום סממן יהודי בארץ ישראל, איזה סיבה, איזו אמתלה יש לכם לומר: הארץ היא שלנו? על מה? בשם מה – בשם המסורת? בשם הרוח היהודית? בשם הרחמנות שטבועה בנו בעזרה לחלשים? בשם לומדי התורה? בשם מה אתם אומרים שהארץ הזאת שלנו?
אנחנו מילא, יש לנו יסודות איתנים ויציבים. יש לנו את התורה שניתנה לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, ומאז אנחנו שומרים אותה. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא נתן את הארץ פעם לשבע אומות ואחר כך העביר אותה אלינו. אנחנו מאמינים ואנחנו שומרים על מה שהוא אומר. אבל אתם, בשם מה אתם מחוקקים כאן חוקים כאלה גזעניים? למה חוק השבות זה רק ליהודים? למה? למה חוק הלאום זה רק ליהודים? מגיע לכולם. אם אין שום סממן יהודי, כל הדברים האלה זה באמת גזענות. מתי זאת לא גזענות? מתי זאת מדינת הלאום של העם היהודי? כשאתם מתנהגים כמו לאום יהודי, כשאתם מתנהגים כמו עם יהודי. אבל כאשר אתם הורסים כל חלקה טובה, כאשר פוגעים בכל דבר שריח יהדות נודף ממנו, לא מגיע לכם.
אתם בעצם כמו אותו סיפור, כמו אותו איכר טיפש שגנב כמה מטבעות נחושת וחשב שהוא מרוויח כמה פרוטות ולא יודע שהוא מפסיד דינרי זהב על השקים. כך גם אתם – אתם גונבים כמה פרוטות נחושת, מקצצים שעות למוכר שאינו רשמי ללימודים של הילדים, מקצצים ללומדי התורה, פוגעים פה, פוגעים בחלשים. אתם גונבים כמה פרוטות, מכניסים לכיס – הינה הכנסנו וחסכנו לאוצר עוד מיליארד, חסכנו עוד 100 מיליון. אתם לא מבינים שכל האוצר הזה, כל המדינה הזאת היא בזכות אותו מעשר ששומר כאן על העם היהודי, אותם לומדי תורה, אותם חלשים, אותה מסורת, אותה שבת. הם לא מבינים את זה. הם מאבדים בזה שהם גונבים את הכמה פרוטות נחושת האלה והם בעצם מאבדים את זכות הקיום שלהם. אין להם זכות קיום.
אני, האמת, מתפלא איך זה לוקח יותר מדי זמן, כי זאת ממשלה בלי זכות קיום – לא עוזרת לחלשים, פוגעת בתורה, פוגעת במסורת, פוגעת בארץ ישראל. איזו זכות יש לה שהיא עוד ממשיכה להתקיים?
אני מקווה שתתעשתו, כי כל עוד אתם כאן אתם לא יכולים להפוך את המדינה הזאת למדינת כל אזרחיה, לעקר אותה מתוכן. לא אני אומר את זה. לא רק אני אומר שזאת ממשלה מבולבלת, מטורללת. יושבים כאן בשולחן הממשלה 28 שרים על 57 חברי כנסת. לא היה דבר כזה מאז קום המדינה שמספר השרים הוא יותר מאחד לשניים.
28 זה כוח – לקחתם את השלטון בכוח הזרוע. 28 שרים ו-6 סגני שרים, או לא יודע כמה, 5 סגני שרים, שזה יוצא יותר מאחד לשניים, זה 33 או 34 חברי ממשלה על 57 חברי כנסת. לא היה דבר כזה. זאת הממשלה שנאבקה בכל הכוח וזעקה על 18 שרים, על ממשלה מנופחת ונורבגים, והפגינו – אלי אבידר, שהתעורר ונזכר עכשיו שהוא לא מוצא את התיק שלו שלושה חודשים, בטלן, לא עשה כלום.
מה אמרו על הממשלה הזאת אנשים מתוך הממשלה? עיסאווי פריג', ראית מה הוא אמר עליה? הוא אמר שזאת ממשלת עלא באב אללה, זאת הממשלה הזאת. הוא אומר: אין מה לטמון את הראש באדמה. גם הוא מבין. אם עיסאווי מבין את זה – מהמפלגה שלך, הוא אמר שזאת ממשלה עלא באב אללה. איך אומרים אצלנו? ח'ליהא לאללה. רק אלוקים יכול להציל אותנו מהממשלה הזאת.
אפילו עכשיו, במשבר – הזכרתי את זה קודם – עם ישראל בתפוצות בחוץ מחכה. רואה קרן אור, רואה את הזרקור הזה של ממשלה בישראל שבשעת משבר תדאג, תוודא, תדע איך להעביר אליו הנחיות. יושב ראש הממשלה החלופי ויושב שר האוצר ואומרים להם: לא יהיה כלום, אל תדאגו, לא יהיה כלום. היום בגללם אלפי אזרחים בסכנת חיים. זאת ממשלה של אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, זה ח'ליהא לאללה.
הזכרתי קודם את הפנסיות התקציביות. אתמול עלו כאן אחד-אחד החברים של גנץ ואמרו שיש כאן ביטחון ישראל. מה הייתה הטענה העיקרית שלהם? אנחנו צריכים לוודא שיש לצבא יכולת לגייס את הטובים ביותר. שקרנים. שקרנים. מדובר בפנסיות התקציביות לכאלה שנמצאים היום בפנסיה, לכאלה שיצאו בגיל 45 או 50 ומקבלים פנסיה 20% יותר ממה שמגיע להם, 20% באופן לא חוקי. ולא נדבר על אלמנות ועל משכורות נמוכות. אני מדבר, כמו שאומר אביר קארה, על שדרה דקה של גנרלים, הגנרלים שמקבלים, כמו יאיר גולן, 60,000-50,000 שקלים. מתוך ה-60,000, 20% לא מגיע לו. 20%. הוא גונב את זה, זה לא חוקי. עכשיו בגרייס להכשיר את אותם 5,000, 6,000 או 10,000 שקלים בחודש שהוא מקבל שלא כדין, שהוא מקבל על חשבוננו – זה 1.3 מיליארד שקלים בשנה שהולכים על אנשים כאלה, גנרלים כאלה, אלופים, שלא מגיע להם. זה לא חוקי, לא חוקי. צריך לעצור את זה. אם זה היה בחברה פרטית, אפילו אם זה היה בעיריות – גם בעיריות תיקנו את זה ודרשו מהאנשים להחזיר את הכסף שהם קיבלו שלא בצדק. אבל כאן הגנבים הגדולים באים והופכים את הגנבה למשהו חוקי. אין לזה שום קשר לביטחון ישראל. אם רוצים לעזור לביטחון ישראל, לחזק ולבצר את הביטחון, תנו משכורות גבוהות יותר ללוחמים, לקצינים הצעירים, לאנשי הסייבר, לכל מי שעכשיו נמצא, לאלה שאתם רוצים עכשיו לגייס. אתם חושבים שבאמת הם צריכים את הפנסיה התקציבית, את פנסיה את הגישור שלנו בגיל 45–50? הם יוצאים עם מקצוע. אין להם בעיה להשיג עבודה, הם מבוקשים מאוד בשוק. למה לבזבז כספי ציבור באופן כל כך בוטה? ותכף נדבר גם על בזבוז כספי ציבור.
נראה לי שהיו שני אנשים כאן במליאה אתמול, אחד שהיה מאוד עצוב ואחד שהיה מאוד שמח. מי שהיה הכי שמח שהחוק הזה עבר זה אביר קארה הצבוע, שעשה סיבוב תקשורתי חודשיים עליכם, עשה סיבוב על כולם, השיג את כל מה שרצה והצביע בעד החוק. הרי אם החוק לא היה עובר, הוא היה גם אוכל את הדגים המסריחים וגם מגורש מהעיר; גם עשה סיבוב, גם הצביע בעד וגם בסוף החוק נפל. החוק עבר על חודו של קול בזכותו, באשמתו, והוא הכי שמח על זה.
מי שהיה הכי עצוב, נראה לי, היה בני גנץ – בני גנץ, שמדבר כבר תקופה על זה שהוא לא יכול להיות בממשלה הזאת. איך הוא כתב שם? יש אנשים פוסט-ציונים ממש. לא אכפת להם מביטחון ישראל, לא אכפת להם ממדינת ישראל. והוא אתמול – אבל הוא לא יכול לפרק את הממשלה. יהרגו אותו אם הוא יפרק את הממשלה בגלל מריבות פנימיות שיש לו. יגידו לו: מה, עכשיו ביבי יחזור בגללך. הוא צריך סיבה מספיק טובה כדי לפרק את הממשלה, וביטחון ישראל זה היה בשבילו סיבה מספיק טובה. הוא הלך עד הסוף, והבינו את זה בקואליציה. לא סתם כולם התקפלו. מרצ התקפלה, העבודה התקפלה, אביר קארה התקפל, כי הבינו שגנץ הולך כאן בכל הכוח, כי לא מעניין אותו. מבחינתו זה win–win: הוא מצליח להעביר פנסיות – שיחק לחברים שלו; לא מצליח להעביר פנסיות – הוא יתפטר מהממשלה הפוסט-ציונית הזאת, ולכן הוא היה עצוב אתמול.
אני ראיתי שהפרלמנט הבריטי מעודד חרם על מדינת ישראל בגלל מכתב ששלחו אליו מרצ והעבודה. מרצ והעבודה, שתי השותפות הבכירות של הקואליציה הזאת של בנט ולפיד – לפיד מילא, אין לו באמת ערכים, הוא הולך עם הרוח. גם בנט כבר לא, אבל בנט, שרכב על קולותיהם של אנשים עם ערכים, רכב על קולותיהם של כאלה שמדינת ישראל חשובה להם, שארץ ישראל חשובה להם, שאכפת להם מהעם הזה שיושב בציון – בנט יושב בקואליציה עם ממשלה כזאת, עם חברות כאלה, שדואגות שיקראו לחרם על מדינת ישראל. פוסט-ציונים ממש, כהגדרתו של גנץ. תתבייש לך, בני.
אני הבנתי שבנט לא ישן היום צוהריים כנראה, והחברים ברשימה המשותפת החליטו לפטור אותו מהפיליבסטר הזה והם מצביעים בעד החוק הזה, למרות שיש להם הסתייגויות לחוק. יפילו להם את ההסתייגויות, ומישהו שם יצביע בעד כדי לתת לבנט להמשיך לישון. מי יודע כמה שילמו במזומן לרשימה המשותפת כדי שבנט יוכל לישון הלילה ולא לבוא לכאן. תדע, מנסור עבאס, בנט עושה עסקים גם עם הרשימה המשותפת. את יודעת כמה מהרשימה המשותפת קיבלו?
לא, אני רק יודע שזה קרה, אני יודע שזה קרה. אחמד טיבי שחרר את בנט היום לישון, כן. הוא מצביע בעד החוק, שיהיה להם 61, ובנט יוכל לישון. לא ישן צוהריים היום, לא ישן צוהריים. בירושלים אין מיטה לישון צוהריים, רק בתל אביב יש לו, הוא אמר.
הכול מותר. ברגע שאתה חלק מהקליקה, הכול מותר. הם עכשיו מעבירים חוקים. הרי הם מעצימים יותר את הכוח של הפקידים האלה. למה שהם לא יעזרו?
הם צריכים ללמוד, דודי, מפרשת השבוע שנקרא בשבת, פרשת פקודי.
פרשת השבוע, דודי, פרשת פקודי, מלמדת עד כמה צריך להיזהר בכספי ציבור. מה שאני אומר עכשיו, חלק זה מתוך הספר של הרב יונתן זקס "שיג ושיח" על פרשת פקודי. הוא אומר ככה: פרשת פקודי עמוסה דיווחים פרטניים על אופן השימוש בתרומות לבניית המשכן. הפרשה מונה את הכמויות המדויקות של הזהב, הכסף והנחושת. אפילו מסופר במדרש שהפסוק אומר: "ואת האלף ושבע מאות וחמִשה ושבעים עשה וָוִים לעמודים". כשמשה רבנו עשה את החשבון, היה חסר לו 1,775 שקל. לא הבין איפה זה הלך, נבהל, פחד שיגידו שהוא לקח את זה, ואז גילה שהווִים שעשו לעמודים מכסף – זה זה. לכן התורה הדגישה את זה – שמשה עשה חשבון עד השקל האחרון.
למה זה נדרש? למה משה רבנו, אדון הנביאים, צריך לתת שקיפות כזאת? למה לא אמרו: משה רבנו עלה לשמיים, היה עם הקדוש ברוך הוא, הביא לנו את התורה – סומכים עליך, סומכים עליך בעיניים עצומות. תעשה מה שאתה רוצה. למה? במדרש תנחומא, תראה מה כתוב על משה רבנו: "והביטו אחרי משה עד בֹּאו האֹהֱלה" – כתוב על עם ישראל. מה זה? והביטו אחרי משה עד בואו האהלה, ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: ראה צווארו, ראה שוקיו, איזה שמן, אוכל משלנו, שותה משלנו – על משה רבנו. וחברו משיב: ריקא, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על כתרי כסף ועל כתרי זהב שאין לו חקר ואין לו משקל ולא מניין. מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר? ככה היו מדברים על משה רבנו.
תודה רבה. יש לי את דודי כאן, נותן לי קשר עין כל הנאום.
אבל דודי מוסיף לי דברים באותו כיוון.
מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר? משה רבנו, אדון הנביאים – ככה דיברו עליו. כששמע משה כן, אמר: חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן לכם חשבון. כיוון שנגמרה, אמר: אלה פקודי המשכן, משכן העדות. עשה להם חשבון על כל שקל ושקל. אגורה לא לקח לעצמו. משה הגיש דין וחשבון מפורט כדי שיהיה ברור מעל לכל חשד שלא שלח ידו בכספי תרומות. היו לו גם מבקרי חשבונות חיצוניים. עבודת הנביאים – ביד איתמר בן אהרן הכהן. לא הוא עשה את הביקורת, שלא יהיה פיתחון פה.
האשמות בשחיתות מופנות לא פעם כלפי מנהיגים, בצדק ושלא בצדק. בכספי ציבור צריכה להיות שקיפות ואחריותיות, Accountability, גם שקיפות וגם אחריות לכסף, שיצא למטרות הנכונות. אבל יש מקרים שלא רק שלא לומדים מהפרשה את העניין הזה של להקפיד על כספי ציבור, שלא לבזבז אותו סתם; יש מקרים של עזות פנים – שיש שקיפות. חוסר האחריות, בזבוז כספי הציבור נעשה כאן, מעל הדוכן, לאור יום, בעזות מצח. יש שקיפות, אבל חוסר אחריות. יכול להיות שיש גם משהו לא שקוף, אנחנו לא יודעים הכול, אבל יש גם שקיפות בעזות מצח – נורבגים, פנסיות תקציביות. יש שקיפות, אתם מגלים לציבור מה אתם עושים עם הכסף – לא ממש על כל שקל. אף אחד לא יודע איך באמת זה מתנהל. הרי צה"ל מתנגד שנים ארוכות שיהיה חשב של משרד האוצר בחשבות שם. לא מוכנים לגלות איך זה הולך, נותנים איזשהו דוח כללי. אבל צה"ל הוא לא הנקודה כאן. יש שקיפות כאן, אבל יש חוסר אחריות בעזות מצח.
משה רבנו נתן דוגמה אישית כשהציג דוח כספי על השימוש בתרומות למיזם המשותף הראשון של עם ישראל. כשהוא עשה את הדבר הזה, הוא בעצם קבע תקדים חיוני לכל הדורות: אתם מנהיגים – תהיו שקופים לציבור. תתנהגו באחריות, אל תיקחו שקל לעצמכם, אל תאכלו משל הציבור, אל תשתו משל הציבור, שלא יגידו שהצוואר שלכם שמן או השוקיים שלכם שמנות בגלל שמעלתם בכספי ציבור. אבל ליברמן לא רוצה שיהיו לנו לומדי תורה, הוא לא רוצה שיהיה מישהו שיוכיח אותו ויטיף לו מוסר ודרך ארץ, לכן הוא מנסה לפגוע בהם.
את חוסר השקיפות, לא רק בכספי ציבור, לא רק בכל בזבוז הכספים שהזכרת – 90 מיליון שקל על שיפוץ של בתים, על מה? בשביל מה? למה צריך לשפץ את הבית הפרטי שלך? יש לך מעון של ראש הממשלה, שגם אותו, כשביבי, ראש הממשלה, היה צריך להחליף שטיח, לא נתנו לו. ברנע-פרגו, היועצת המשפטית שלו, לא נתנה לו – – –
כולם. שטיח – הייתי בא אליו, הייתי מתבייש. השטיח אצלי בבית נראה יותר טוב מהשטיח בסלון של ראש הממשלה.
בושה. ממש בושה וחרפה. לא היו נותנים להם, היו מדקדקים איתם דקדוקי עניות. הרי אין ציבור עני. כשיש פרויקט של הציבור, בית של ראש ממשלה, זה הכבוד של מדינת ישראל. אנחנו רוצים שכשמגיעים מנהיגים מכל העולם, יראו את התפארת של ראש ממשלת ישראל.
כן, עם דגל ישראל, עם ההמנון כתוב שם, למי שלא מכיר את המילים.
אז הקפידו ודקדקו איתו דקדוקי עניות והיום מבזבזים את הכסף, לא רק עשרות מיליונים על בלפור – גם על הבתים הפרטיים שלהם. תלמדו ממשה רבנו. תלמדו, תלמדו משהו. אתם לא רוצים ללמוד מנתניהו, תלמדו ממשה רבנו. גם משה רבנו אתם לא מוכנים לשמוע לו? הוא עשה ביקורת, הוא היה שקוף, הוא נהג באחריות.
אנחנו נבטל בשבילו את תקנת השבים.
בוא אני אספר לך, באמת. כשמוניתי לשר הביאו לי בודקה. אחרי יום אמרתי: חבר'ה, אני מבקש שתורידו את הבודקה, זה מפריע לי. כתבתי כמה מכתבים, לא אלאה אותך. יש לי גדר של 50 מטר שהיא קצת רעועה. אמרו לי: נחליף את הגדר. אמרתי: חבר'ה, זו הגדר שלי. אם אני רוצה להחליף, אמסלם דוד יחליף. זה לא קשור למדינה, אתם לא נכנסים לבית שלי. לא אפשרתי להם להיכנס לבית שלי לעשות שום פעולה. אמרתי להם: גם ברחוב, מבחינתי זה מיותר, אבל ברחוב אני לא יכול לעצור אתכם. רצו להחליף לי את הגדר, אני מניח שהיה עולה 70,000-50,000 שקל. בבית שלי. אמרתי להם: זה הבית שלי. אם אני מחליט להחליף את הגדר, אני צריך לשלם את זה.
אתה מכיר את המושג הזה, איך אומרים אותו – – –
יש איזה מושג שברח להם מהלקסיקון, אתה מבין?
אתה מכיר את המושג הזה שברח להם מהלקסיקון?
שלא מישהו יגיד לו "פרשת משפטים בושה".
דודי, יש מושג שהם שכחו מהלקסיקון שלהם. אתה מכיר את המושג הזה? איך זה נקרא? כמה הם היו אומרים לנו את זה, הרבה פעמים, אתה זוכר? "מניעה משפטית". אתה זוכר את המניעה המשפטית? גם בכנסת, גם בממשלה, כל דבר שהיינו מנסים לעשות – מניעה משפטית. מניעה משפטית, מניעה משפטית, אי-אפשר לעשות. מאז שקמה הממשלה הזאת, אפילו פעם אחת לא השתמשו במושג הזה. לא שמעתי את מנדלבליט, לא שמעתי גם את הייעוץ המשפטי של הכנסת אומר להם "מניעה משפטית" על דורסנות, על תת-ייצוג, על פסילת הסתייגויות. לא. אין מניעה משפטית.
אתה יודע, במקרה שלהם הלוואי שזה היה פני הדור כפני הכלב. אתה יודע מה זה פני הדור כפני הכלב? זה הכלב, כשאתה הולך איתו ברחוב הוא רץ לפניך, הוא מגיע לצומת, הוא מחכה לך, מסתכל אחורה לראות לאן אתה פונה. הלוואי שהם היו מסתכלים אחורה לראות מה הציבור רוצה. הלוואי. לא רק שהם לא מנהיגים שמקבלים החלטות נכונות וטובות לטובת הציבור שלהם, הם גם מצפצפים על הציבור שלהם. זה אפילו לא פני הדור כפני הכלב.
אנחנו ראינו – דיברנו על בזבוז כספי ציבור ועל חוסר שקיפות. זה, אתה יודע, הקרחון, אתה רואה את הקצה שלו. מה שנמצא מתחת למים זה כפול ומכופל מהקצה של הקרחון שעולה למעלה. אתה מדבר על 90 מיליון בזבוז כספי ציבור – אנחנו מדברים על פנסיות תקציביות, אנחנו מדברים על נורבגים, על ממשלה מנופחת. אלה דברים שהם לא יכולים להסתיר, כולם יודעים. אבל אתה יודע כמה שחיתות וכמה דברים קורים מאחורי הקלעים? מה קורה? מי מקבל ג'וב? למי תופרים מכרז? מי החברים שמקבלים את המינויים לחבר'ה של לפיד? אתה לא יודע.
כן. מה שאתה רואה בבזבוז כספי הציבור, בשחיתות, זה רק קצה הקרחון.
זה לא זה שנדבק בקורונה במסיבה?
אז הוא קרא לליצמן להתפטר כשהוא כשר הבריאות נדבק בקורונה.
אגב, לשרה מירב כהן – אה, היא מדברת בטלפון. השרה, אסור לדבר בטלפון במליאה. האוזר מוציא אותנו החוצה.
האוזר מוציא אותנו החוצה כשאנחנו מדברים.
יש אחר כך עוד. הייעוץ המשפטי חילק לי את חמש השעות לשלוש שעות ושעתיים. טוב, תכף נדבר עם השרה, כשהיא תגמור את שיחת הטלפון. את יודעת שהאוזר מוציא אותנו החוצה כשאנחנו מדברים, אבל אנחנו מנומסים.
אז את חוסר השקיפות הזה אנחנו רואים גם בפרשיית הריגול החמורה שהתגלתה. במקום להיות "והייתם נקיים מה' ומישראל" מתגלה פרשה כל כך חמורה, כל כך מזעזעת. אנחנו שומעים חוקרים במשטרה שאומרים בקולם: אנחנו מבינים שמדובר כאן במשהו לא חוקי, אנחנו מבינים שזה התיק הראשון שעושים שימוש בדבר כזה. אומרים את זה בפה מלא.
לא, צל"ש זה ציון לשבח. מה זה טר"ש?
טוראי ראשון. טוראי ראשון זה מורידים בדרגה.
כן, אבל מה זה טר"ש, טוראי ראשון?
הדרגה הכי נמוכה. או שהצלחנו – מקבלים צל"ש, או שמורידים אותנו בדרגה. זה ראשי תיבות לא כל כך – – –
כן. כששומעים דבר כל כך חמור, כשמבינים – – –
לא רק זה. תראה זה פלא, מכל החקירה שעשתה פייק ועדה שבודקת את עצמה, עמית מררי, שהיא עצמה – –
– – היא עצמה צריכה למסור גרסה, היא הייתה פרקליטה מלווה בתיק נתניהו.
היא צריכה להיחקר, מנדלבליט צריך למסור גרסה ולהיחקר, שי ניצן, אלשיך – כולם. עכשיו, במקום – תראה זה פלא, מכל החקירה שהם עשו, רק לפילבר שתלו רוגלה בטלפון, רק מה שגילו מההקלטה ששתלו לפילבר, רק הוא – – –
אז את הדבר הזה, גם פה הם עושים את זה בעזות מצח. אומרים לציבור: אנחנו לא שקופים, לא שקופים. אגב, מוסי רז הגיש איתי הצעת חוק למינוי תובע מיוחד מחוץ למערכת שיהיו לו סמכויות של חקירה והעמדה לדין. אנחנו מחכים שייתנו לנו פטור מחובת הנחה, אבל ברור לי שהחבורה הזאת שיושבת כאן, בשולחן הממשלה, לא מוכנה בשום פנים ואופן שנגלה איך היא גנבה את השלטון, איך ריגלו אחרי אזרחים, איך עשו הפיכה משפטית באמצעים לא חוקיים כנגד ראש ממשלה.
לכן אני התערבתי, אגב, עם שרן השכל. היא חייבת לנו הצבעה. היא אמרה: אם עד 28 בחודש, עד סוף החודש, לא קמה ועדת חקירה ממלכתית – מצביעה בעד חוק שתגיד; אם לא – אני מצביע. בוא נראה אם היא תעמוד בהבטחה שלה. שרן, הלילה אני רוצה שתצביעי נגד.
נכון. אתה עד, אתה עד להתחייבות.
קמה ועדת חקירה ממלכתית? לא קמה.
בסדר, את זה אמרתי קודם – מרצ מכרו את כל הערכים.
אני רוצה לקרוא לכם מה שקורה בבירת ישראל, בשכונת נחלת שמעון; זה השם המקורי של השכונה, היום קוראים לה שמעון הצדיק. אז אדם גולד כותב כאן כמה דברים מעניינים על הנושא הזה, על זה שיהודים לא יכולים להסתובב חופשי בעיר הבירה שלהם ועל זה שכל חוקי התכנון והבנייה וכל המשפט מתעוותים כשמדובר בכאלה שרוצים לצ'פר אותם.
אז הוא כותב ככה: "פייר, גם בסטנדרטים הנמוכים שהתרגלנו אליהם פסק הדין של העליון שהכשיר היום את גזל נכסי היהודים בשמעון הצדיק הוא אירוע קיצוני במיוחד. ניהיליזם משפטי על ספידים. שיהיה ברור: בית המשפט העליון מובל על ידי אקטיביסטים ללא קווים אדומים, מהשמאל הכי רדיקלי שיש לישראל להציע. פוליטיקאים עם גלימה" – כאלה, אגב, שגדעון סער חיזק אותם עוד יותר בוועדה לבחירת שופטים ונתן להם זכות וטו בוועדה. צריך שבעה מתוך תשעה שיצביעו כאשר יש שלושה שופטים. יש זכות וטו לשופטים. אתה לא יכול למנות אפילו שופט אחד, ולכן מסתפקים בשופטים שעדיין לא גילו את שמאלניותם בצורה מובהקת. עליהם אומרים שהם איכשהו אפשר לומר שהם רבע מאזנים, וזה בוודאי שלא. ברצינות, הוא ממשיך: "חוץ מלרסס גרפיטי של 'צדק לשייח' ג'ראח' ברק ארז עשתה שם הכול. דריסה מוחלטת וחסרת מעצורים של סדרי דין, עובדות, יסודות משפטיים, דיני ראיות, מעשי בית דין ומחיקת פסיקה מושרשת ורבת שנים – – – כאוס משפטי שנועד אך ורק להגיע לתוצאה פוליטית מיוחלת". המשפט כקרדום לחפור בו.
"בכנות, ספק אם יש טעם לנתח את האירוע הפוליטי המובהק מהיום בכלים משפטיים. זה כמעט מופרך. כדי להפוך פסיקה מושרשת של למעלה מיובל תוך שימוש בדוקטרינות שלא הועלו מעולם על ידי הפולשים הערבים שהחזיקו בנכסים" – זאת אומרת, בית המשפט העליון עוד הוסיף סיבות ועזר לתובעים הערבים להישאר בבתים שהם גזלו מהתושבים היהודים. היום, זה מהיום, היום בבג"ץ. "דעת הרוב בעליון" – ברק ארז באופן מופגן ועמית בפלפולים שהובילו לתוצאה – "דרסה בגסות את כל יסודות המשפט הרלוונטיים". מבחינה מעשית, כדי לקבל את עמדת הפולשים הערבים על חשבון בעלי הקניין היהודים – יש להם שטרות קניין – העליון כמעט שלא השאיר יסוד משפטי שלא עוות, סורס או נדרס.
ותחשוב, דודי, אני תמיד אומר את זה – איך אמרה אמילי לפני כן? זכויות המיעוט. מי יגן על זכויות המיעוט? מי הגן על זכויות המיעוט בהתנתקות? מי הגן בגירוש על ילדים בני 12, ילדות בנות 12 שישבו במעצר מינהלי שבועות וחודשים? מי הגן, בג"ץ הגן? בג"ץ עצר אוטובוסים בדרך להפגנות, פגע בדמוקרטיה. בג"ץ לא מגן על זכויות המיעוט. אם אני רוצה לסמוך על מישהו אני מעדיף לסמוך על 61 חברי כנסת שהכול מתנהל כאן בשקיפות, והציבור רואה, והתקשורת מבקרת, מאשר לסמוך על חבורה קטנה של פקידים לובשי גלימות שמסתכלים עלינו מלמעלה, ממרום מגדל השן. תראה מה זה. איך נתנו לזה שבג"ץ יושב פה על גבעה ואנחנו יותר למטה? אנחנו צריכים להחליף את זה – הכנסת צריכה לעלות לראש הגבעה ובית המשפט העליון למטה.
מאיפה מתחילים? "הרשימה אין-סופית. עצם הדיון החריג בגלגול שלישי, ההנמקות המעוותות, דריסת הסכמות חוזיות, צירוף ראיות מפוקפקות בדקה ה-90, התעלמות – – – פגיעה במעשה בית דין והתעלמות מהשתק פלוגתא, הפרכת טענות שלא נטענו עבור הפולשים הערבים (ומניעת תגובת הבעלים), שגיאות עובדתיות, דוקטרינות שנבראו יש מאין", סתירת קביעות עובדתיות של ערכאה מבררת ועוד אין-ספור עיוותים בכל פינה וצומת בפסק הדין. ואין מי יאמר להם מה תעשו, ואין מי יאמר להם מה תפעלו.
ג'ידא, כשבג"ץ יהיה בידיים שלנו, מה תעשו? מה, גם אז תגנו על בג"ץ? תגידו: מה שבג"ץ אומר קדוש? הרי מי יכול לומר – – –
אתה יודע מה מפחיד? שחיות, אגב המכתב שחיות כתבה לך – – –
נכון. נכון, לצערי. לפחות הצביעו כאן רוב האופוזיציה על החוק שלי של סגירת בג"ץ, הצביעו בעד. יש את זה רשום בפרוטוקול. בזה התקדמנו צעד אחד קדימה, רק צריך להשלים את המלאכה. אתה יודע מה מפחיד עם חיות? שהיא יכולה לקום בבוקר ולהגיד: זכות השיבה לפלסטינים – מגיעה להם.
ואם תקום אסתר חיות בבוקר ותגיד: חוק הלאום מנוגד לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן – מי יכול לעצור אותה? זאת השאלה, דודי. אתה מבין איזה מפחיד? אנחנו תלויים בגחמות של אנשים מהשמאל הרדיקלי שיכולים לקום בבוקר ואין מי שיעצור אותם. הם שולטים כאן.
אני ממשיך. יודעים מה? עצם ההתייחסות היא בדיחה, התייחסות לבג"ץ של היום; שיתוף פעולה עם הצגת תיאטרון שאף אחד כבר לא קונה. "בלתי אפשרי לנתח ברצינות פיאסקו משפטי כה כאוטי וחסר בסיס". אין משפטן רציני אחד שיקרא את פסק הדין, ובפרט את חוות דעתה של ברק ארז, ולא יבין שאין כאן אפילו מראית עין של משפט. זה מאה אחוז פוליטיקה. אז בפעם המיליון: תיקון מערכת המשפט הוא לא יעד חשוב אלא היעד היחיד שחשוב – ככה אומר אדם גולד – תנאי סף, אם הימין ירצה אי פעם להיות בשלטון. עד אז פעילי שמאל רדיקליים כמו דפנה ברק ארז, נשיאת העליון המיועדת – היא נמצאת איפשהו בתור – ימשיכו לנהל את מדינת ישראל.
יש חוק שנותן לה לפסול חוקים, סמכות לפסול חוקים?
דודי, הוא מתייחס גם אליך: גם 400 נאומים של דודי אמסלם לא יוזילו ויגחיכו את מעמד בית המשפט העליון כמו פסק הדין השערורייתי מהיום. אקטיביסטים עם גלימה. הם עושים את העבודה בעצמם. הבעיה – הם כל כך מגוחכים, אבל אף אחד לא יודע את זה. מי קורא את פסק הדין בכלל?
יש פה עוד כמה דברים. ברק ארז מתרצת מכוח מה העזה לדרוס מעשה בדין ופסיקה מושרשת תוך אימוץ טענות שלא נטענו מעולם על ידי המחזיקים, לא בעשרות רבות של הליכים ביובל האחרון ובטח לא בהליך הנוכחי על ערכאותיו השונות. אז היא אומרת: הדברים במהות היו על סדר-היום מזה שנים רבות. אף פעם לא פעלו כמו שפעלתי, אבל זה היה על סדר-היום. זה היה באיזה בלון באוויר.
אין. אני עובר על זה, אבל אין טענה אמיתית. הינה, בוא נראה, תראה מה אומר לה – – –
כן, כן. ככה בא לי. ככה בא לי. התוצאה שאני רוצה שתקרה היא שהם ימשיכו לנשל את היהודים מהבתים שלהם. יריתי את החץ, עכשיו בוא נסובב את המטרה.
הטענה הזו אומרת שזה היה במהות על סדר-היום הרבה שנים – – –
"במהות" זה שצריך לאפשר להם להמשיך לגור, כי זה דיירות מוגנת. תראה מה סולברג אומר לה. סולברג, שהיה בדעת מיעוט – תבין מהתגובה שלו מה הטענות שלה. הוא אומר: לדעת חברתי, המסגרת המשפטית שעל פיה יש לבחון את זכויות המחזיקים היא של רישיון במקרקעין, לא של דיירות מוגנת, טענה שלא הועלתה ולא נשמעה על ידי מי מן הצדדים. על הדרך היא מנעה מבעלי הקרקע היהודים להתייחס במסגרת ההליך לטענות המומצאות שמכוחן בית המשפט העליון פוגע אנושות ברכושם.
היא מדברת על סוגיית ההסתמכות. עוד אציין, בכל הנוגע לסוגיית ההסתמכות, כי קביעתה של חברתי שלפיה המשיבה לא דרשה מהמבקשים דמי שכירות לאורך השנים – היהודים לא לקחו דמי שכירות מהערבים שפלשו להם לבתים – אינה מתיישבת עם קביעתו העובדתיות של בית משפט השלום, אשר נטה לקבל את גרסת מנהל המשיבה כי פנה לא פעם בכתב. הם פנו בכתב לקבל שכירות כשהם גרים שם, והיא אומרת: הם לא פנו לקבל שכירות, ולכן זה סימן שהם צריכים להמשיך ולהישאר.
יש חוק של דייר מוגן, אבל זה מי שנכנס לדירות לפני הרבה שנים. היום כבר הרבה יותר קל להוציא אנשים שפלשו ושגרים בלי לשלם.
עכשיו תראה את הטענה המרכזית שלה. ביקשת את הטענה.
הינה הטענה המרכזית: חברתי בראה בריאה משפטית חדשה, ובאמצעותה מבקשים שניהם למנוע את פינוי המחזיקים מהבתים. מה הבריאה המשפטית? דיירות מוגנת הנמצאת בצל הליכי הסדר במקרקעין כאשר לדייר המוגן טענת זכות הראויה להישמע. יש תהליך ויש דייר שנמצא – לא מוציאים אותו. זו הטענה. בריאה זו משונות דרכיה – כך אומר השופט סולברג – והיא נעדרת אחיזה בדין, בין אם מדובר במקרה חריג – דבר שכלל לא נטען – בין אם לאו. לא ניתן לעקם את הכתוב ולהתעלם ממנו לחלוטין וליצור יש משפטי מאין. זה סולברג, שהיה בדעת מיעוט. הם פשוט מגוחכים. הם באים – – –
אמרתי את השם שלו קודם, עמית משהו.
בול. תקשיב עכשיו, זה מה שאמרת. לסיכום, אם ניתן לחזות בוודאות את תוצאות פסק הדין לפי הרכב – – –
בדיוק. תראה איך הוא מסכם בדיוק מה שאמרת: אם ניתן לחזות בוודאות את תוצאות פסק הדין לפי הרכב השופטים, זהו לא משפט, זו פוליטיקה.
ואנחנו תקועים איתם בינתיים. השמאל היום משתמש בכל דרך – גדעון סער ואלקין מביאים חוקים כדי לתת להם יותר ויותר כוח. ממנים את אותם שופטים פרוגרסיביים שימשיכו, דואגים לתת כוח ליועץ משפטי – זה הרי החוק הבא של סער, שהיועץ המשפטי ינפנף מהדרך, בום-בום, כל מי שלא מוצא חן בעיניו. אתה מתחיל לאיים על בג"ץ? כתב אישום; בג"ץ – כתב אישום; בג"ץ – כתב אישום.
בדיוק, גם אני הגשתי הצעה כזאת. כל היועצים המשפטיים.
אמרתי לה: אל תתכנני לטווח הארוך את התוכניות שלך במשרד.
יש לנו הרבה עבודה, דודי. אנחנו קודם כול צריכים – – –
כל הסמנכ"לים במשרדים – משרות אמון.
אגב, השרה מירב כהן, מגיע לה יישר כוח. היא עמדה מול השמאלנים הקיצוניים ופיטרה את הראפר הזה, תאמר נפאר או לא משנה מה השם שלו, מהתוכנית החינוכית של המשרד לשוויון חברתי, זה שאפילו מיקי לוי, יושב-ראש הכנסת, ששלחתי לו שאילתה לנשיאות הכנסת – כתבתי לו: לא ייתכן שיש תעמולה אנטי-ישראלית, שאדם שמכנה את חיילי צה"ל רוצחים ונאצים יקבל מימון, יעבוד בתאגיד השידור הישראלי על חשבוננו. אז השרה כהן עמדה בלחץ ופיטרה אותו, הפסיקה את השידור במשרד שלה. כל הכבוד, מירב.
הוא עכשיו עובד בתאגיד השידור, אותו אחד, והיה לו גם קמפיין אצלה.
אז זה עוד יותר, זה שאת עשית את זה בגלוי, בפומבי – יכולת להסיר את הלינק בשקט בשקט, זה אפילו ללא תשלום ועשית את זה בפומבי – יש לך זכויות. לא יכול להיות שיהיו אנשים שיחתרו תחת מדינת ישראל ויקבלו מימון.
זה מה שאגב אמרנו בוועדת הכספים היום. לא יכול להיות שיהיו עמותות כמו אמנסטי שקוראות לחרם על מדינת ישראל ויהיה להן פטור לפי סעיף 46. לא יכול להיות שיהיו עמותות כאלה. עדיין היום ביני לבינך זה נשמע הגיוני, אבל היום ישבו חברי ועדה וזה לא היה נשמע להם הגיוני שצריך לבטל פטור ממס. לא. כל מי שרוצה – מגיע לו. מקווה שיהיו עוד אמיצים כמוך בממשלה הזאת. זה לא פשוט בממשלה כזאת לעשות את זה.
היום היה דיון – אני רוצה לעבור קצת לכלכלי, ברשותך, גברתי היושבת-ראש.
היום היה דיון בוועדת הכלכלה עם חברי יושב-ראש הוועדה מיכאל ביטון, עם בנק ישראל, ושם דנו ברפורמה שבנק ישראל הולך להכניס בנושא השקיפות בשוק המשכנתאות. עד היום, מה שקורה היום, בעצם, כשאדם בא לקחת משכנתה, הבנק יכול לתת לו כל תמהיל שהוא, וכשהוא רוצה ללכת לבדוק את זה מול בנק אחר, הבנק האחר נותן לו תמהיל אחר, משנה לו קצת, ואז אי-אפשר להשוות בין תפוחים לאגסים – זה לא אותו דבר, אין איזה עוגן השוואתי. יתרה מזו, אין עוגן השוואתי בין מסלולים. הבנק לא חייב לתת לך את אותו מסלול. הוא יכול להגיד לך: את המסלול הזה אני לא נותן. אז בנק ישראל, באופן כללי, הולך להכניס רפורמה שגם הבנקים יצטרכו לתת שלושה תמהילים אחידים בין כל הבנקים. כל הבנקים יהיו חייבים לתת הצהרה לתמהיל א', ב', ג', ותמהיל נוסף זה אם הלקוח רוצה תמהיל נוסף או שהבנק בוחר לתת לו תמהיל נוסף.
יתרה מזו, כל תמהיל – יהיה כתוב עליו מהי הריבית הגלומה בסל הכולל. יהיה מחשבון של בנק ישראל שיצפה – מה הצפי של הריבית, מה הצפי של האינפלציה, מה הצפי של התשלומים החודשיים, מה הטווח שזה יכול להיות ומה הריבית שגלומה בהלוואה. עם העוגן הזה – זה בעצם העוגן, הציר שסביבו נעה כל הצעת המשכנתה – הציר הזה יהיה מפורסם, יהיה ידוע, הבנק יהיה חייב לתת אותו, וזה דבר שיכול מאוד לעזור גם למי שלא מבין כל כך – –
נכון. – – גם למי שלא משתמש ביועצי משכנתאות.
נכון, נכון. יחד עם זאת, היו לי הרבה הסתייגויות בוועדה, ויש דברים שאנחנו צריכים – השקיפות הזאת טובה. שלושת התמהילים האלה בעיניי לא שווים כל כך, כי כמו שראינו כשביטלנו את מגבלת שליש הפריים – הבנקים כולם העלו את הריביות כמו מונופול, אז גם כאן, כולם בשלושת הסלים האלה ייתנו ריביות גבוהות יחסית וזה יהפוך להיות לא רלוונטי עבור הלקוחות. אבל עדיין, המסלול הרביעי הזה, עם הריבית הגלומה בתוך ההלוואה, זה דבר שבאמת עוזר.
יחד עם זאת, אם רוצים באמת לפתוח את השוק לתחרות, צריך להוסיף שחקנים חדשים. היום הבנקים מתנהלים כמו קרטל, אוליגופול בנקאי. בשוק הזה, כולם יודעים מה שכל אחד עושה, וגם בלי לתאם בכוונה, הם מתאמים בסוף את הריביות. ולכן, לאחרונה הכנסנו נותני אשראי חוץ-בנקאיים, והיום בוועדה אמרנו שהרפורמה הזאת של השקיפות ושל הסלים תחול גם על נותני אשראי חוץ-בנקאיים – שזה לא תחת בנק ישראל, זה תחת רשות שוק ההון, אבל זאת המטרה שלנו, שכולם בסוף ייתנו את אותו שירות בעניין הזה של השקיפות.
היה נושא נוסף שעלה בוועדה, שהעליתי אותו, שיש את החלשים ביותר שיש להם זכאות למשכנתה, שמקבלים הלוואה בסבסוד או במימון המדינה. המדינה מוציאה בשנה על הלוואות זכאות – אם אני זוכר נכון, בוועדת הכספים זה היה למעלה ממיליארד שקל בשנה. אבל מה קורה? הבנקים כל כך נוכלים וכל כך לא יכולים לוותר על כסף, כמו שהם עשו עם מגבלת שליש הפריים וכמו שזה בעמלת פירעון מוקדם, שכולם גובים את המקסימום: אם לקחת הלוואת זכאות וקיבלת ריבית נמוכה, הם מעלים את הריביות בשאר הסל. אומרים לך: רגע, את רוצה הלוואת זכאות? לא, אז הריביות שונות. את לא לוקחת הלוואת זכאות? אנחנו מורידים את הריביות. הם בעצם מקבלים פיצוי כפול: מקבלים רווח כפול גם מהמדינה, את אותם מיליארד או 700 מיליון שקל שהמדינה מפצה אותם כביכול על הריבית הנמוכה, וגם הם מפצים את עצמם בשאר הסל, וזה דבר חמור מאין כמוהו.
אז דרשנו, הצענו לבנק ישראל – כבר עשינו את זה בחוק, הגשנו הצעת חוק כזאת, שהחלק הזה של הזכאות יהיה מנותק מהמשכנתה. את יכולה לקחת משכנתה – אם את צריכה מיליון, תיקחי 800,000 משכנתה, ו-200,000 תיקחי אחר כך בריבית זכאות.
עלתה עוד הצעה שם על ידי התאחדות יועצי המשכנתאות, משלימה לזה, שאותם חלשים, שבדרך כלל גם אין להם הון עצמי – הלוואת הזכאות לא תיכנס בתוך ה-75% אלא היא תהיה מעבר ל-75%. יהיה אפשר להגיע ל-80% או ל-85% באמצעות אותה הלוואת זכאות. זה דבר – – –
הלוואת זכאות היא 0.5% מתחת לריבית חשכ"ל או מתחת לריבית באיזושהי טבלה. הלוואת זכאות היא בריבית טובה יחסית, אבל הבנקים מעלים את הריביות בשאר המסלולים.
עכשיו, כל זה לא מספיק כדי שתהיה תחרות אמיתית אם לא נבטל את עמלת הפירעון המוקדם על המשכנתה. היום הבנקים משתמשים באיזו תקנה שתוקנה בשנות השמונים – זה כמו בג"ץ. דודי, הבנקים זה כמו בג"ץ – שטח כבוש לא ישוחרר. מה שהם השתלטו עליו – עוד סמכויות, עוד כסף, עוד יכולת לגבות כסף מלקוחות – הם לא משחררים.
בשנת 1989 הכנסת חוקקה להם – בגלל שהייתה אינפלציה, בגלל שהריביות ירדו מ-15% ל-5% מאוד מהר, הבנקים באו ובכו ואמרו: אם לא תפצו אותנו על רווחים על עלויות הגיוס שלנו אנחנו נקרוס, כי יש לנו פיקדונות כנגד, ואז תיקנו להם את עמלת הפירעון המוקדם. עבר, נגמר, אף אחד כבר לא זוכר את האירוע, אבל עמלת הפירעון המוקדם חיה וקיימת. כל שנה, הבנקים מכניסים לכיס שלהם 300 מיליון שקל, לפי בנק ישראל, כשזה רק אלה שממחזרים בלית ברירה או מעטים שגילו שזה בכל זאת משתלם למרות העמלה, אבל הרבה מאוד לא ממחזרים בגלל אותם עשרות אלפי שקלים שהם צריכים לשלם כשהם באים למחזר, וזה בעצם אותו זוג צעיר שלקח בתחילת הדרך משכנתה ולא יכול למחזר כי הוא צריך לשלם לבנק קנס של עשרות אלפי שקלים. אז כל התשלובת הזאת של הצעדים נכנסה בסדרה של הצעות חוק שמיכאל ביטון ואני מגישים, ובעזרת השם אנחנו גם נביא את זה עד שנברך על המוגמר בצורה כזאת או אחרת.
אני רוצה לדבר עכשיו על נושא שכל מה שאנחנו מדברים היום וכל הפגיעה בדמוקרטיה והפגיעה בביטחון ישראל וממשלה אנטי-ציונית וכל זה – כל זה לא שווה, כמו שאמרה אסתר לאחשוורוש: "אין הצר שווה בנזק המלך". כל הנזקים האלה לא מתקרבים לנזק האמיתי שהממשלה הזו עושה, והנזק האמיתי הוא הפגיעה במסורת, הפגיעה בזהות היהודית של מדינת ישראל. זה מתחיל – ולמרבה הפלא, הייתי מצפה שקריב הוא שיוביל את המאבק הזה בזהות היהודית, הוא שיוביל את המאבק בכשרות, בגיור, הוא יהיה ראש החץ של הממשלה הזאת. אבל הם הרבה יותר מתוחכמים – הם קנו את ימינה בנזיד עדשים; בנט הפך להיות ראש ממשלה, ופשוט כל היתר נהיו עושי דברם של החבורה שיושבת בשמאל הקיצוני ומנסה להחריב את הערכים היהודיים של מדינת ישראל. אז מתן כהנא, המפקד הגדול, הוא עושה דברו של קריב למעשה. הוא מעביר רפורמה שפוגעת בכשרות, בניגוד לעמדת הרבנות הראשית. הוא שומע את יושבת-ראש הוועדה שלו, שיושבת והיא מעבירה את הרפורמה. היא אומרת: אני לא מבינה כלום בענייני כשרות, אבל אני רוצה להיכנס באימ-אימא של הרבנות הראשית. זאת המטרה שלי.
כשהם באים ועושים דבר כזה, הם באים ופוגעים בזהות היהודית, פוגעים בכשרות, ולא רק הכשרות עכשיו – הרי מה הבעיה שלנו עם הכשרות? אנחנו נמשיך לאכול כשר, אנחנו נדע להבדיל בין מקום שכשר באישור הרבנות לבין פייק-תעודה שהמציאו מתן כהנא וגלעד קריב עם ועדת שלושה או איזושהי כשרות כלשהי שבחוק הם כתבו שהוועדה תוכל לתת כשרות גם כשזה לא עומד בתקן המינימלי של הרבנות הראשית. הם כתבו להם על קרן השור: אין לנו חלק ונחלה באלוהי ישראל. במפורש. גם אם זה לא עומד בדרישות המינימליות של הרבנות, ועדת השלושה תוכל לתת כשרות. ומילא כשרות, הם פורצים גם את המעגל המצומצם ביותר, את גדר הביטחון של עם ישראל, שזה הגיור. אם בעם ישראל יהיו אנשים שלא נדע אם הם יהודים או לא יהודים, לא נדע אם הגיור שלהם הוא כהלכה או לא כהלכה, אנשים יתחילו להתחתן עם ספרי יוחסין. לרבנים יהיה ספר מי יהודי, מי התגייר כהלכה, מי אבא שלך, מי אימא שלך. הכול יהיה לפי רישום, ואנשים שפחות – שזה שומרי המסורת, החילונים – החילונים האורתודוקסים. במדינת ישראל אין רפורמים – – –
מילא, דודי, שיגנבו את הקופה. שיעזבו לנו את הקודש, שלא יפגעו לנו ביהדות. שייקחו, שיאכלו, שישתו, שיסתובבו במסעדות, שיטוסו לחו"ל – שיעזבו אותנו, שיעזבו את הכשרות, שיעזבו את הגיור, שלא יפגעו בליבה של עם ישראל. זאת הרי הבעיה האמיתית של הממשלה הזו: הפגיעה האנושה. הם לא רוצים להשאיר, רוצים להיות עם ככל הגויים. לא רוצים שהמן יגיד עליהם: הם עסוקים בשה"י פה"י. לא, אצלנו אין שבת. בשבת – תחבורה ציבורית מרב מיכאלי רוצה, הכול כרגיל, רוצה מסחר בשבת. יוליה – כולם רוצים שבת – עם ככל הגויים. מה מייחד אתכם? מה זה בשבילכם יהודי? אין תשובה. אוכל פלאפל, זה יהודי.
כן, לפי התזה של ליברמן והחבורה שלו. עכשיו, הגיור וגם הכשרות הם בעיות שהן בעיקר לאלו שלא כל כך עוקבים בדריכות אחרי מה שקורה ומה שלא קורה. רואים שכתוב "כשר", נכנסים, לא יודעים שה"כשר" הזה זה, קריב בכלל הביא רבנים, שילם להם, שמו לו – – –
אז יש לנו רב של מכבי יפו כאן בכנסת.
אז הדתיים ושומרי המסורת החזקים יותר – הם יתחתנו עם ספרי יוחסין, אבל השאר לא ידעו מי גוי, מי יהודי, הכול יהיה מעורבב. ואם בג"ץ בכלל יכניס לנו עוד הכרה בגיורים רפורמיים, כמו שהוא מכיר בהם לעניין חוק השבות, גם כן בלי סמכות, יעשה את הכול לפרוץ את הכול – לא יישאר לנו פשוט כלום. והדבר הזה הוא הסכנה החמורה ביותר, כי את הכול אנחנו יכולים לתקן: את הביטחון אנחנו יכולים לתקן, את הכלכלה אנחנו יכולים לתקן. יחזור ביבי, יהיה ראש הממשלה – תוך שנה-שנתיים הכול – מה זה תוך שנה? תוך שנה, כן, הכול יחזור להיות כבתחילה: הכלכלה, הבריאות – ילך ויתחזק ויתגבר ויהיה הרבה יותר טוב. אבל את הפגיעה שהם עושים בכשרות, בשבת, בגיור, חמץ בבתי חולים, חמץ בצה"ל – מה, הפכתם את צה"ל להיות כור ההיתוך של מדינת כל אזרחיה? מה זה צה"ל? אמרנו שצה"ל הוא כור ההיתוך של העם היהודי, הוא כור ההיתוך של עם ישראל. אז מה נהיה עכשיו, צה"ל כור ההיתוך של מדינת כל אזרחיה? מדינת כל מתבולליה?
מה אני אגיד לך, הדבר הזה מטריד את מנוחת הנפש של הרבה הרבה אנשים בציבור. הציבור מגיע, רואה אותי בשבת, רואה אותי שאנחנו מסתובבים מדי פעם לשמוע את הציבור, ואומרים: מה קורה שם? איך זה קרה? איך יכול להיות שבכנסת, שבממשלה, יושבים כאלה אנשים מנותקים? איך יכול להיות שהם מדברים על פנסיות תקציביות כשאנחנו לא גומרים את החודש? מעלים לנו מיסים, ויאיר גולן צריך לקבל עוד 10,000 שקל במשכורת?
ומתן כהנא עוד 10,000 שקל במשכורת, וגנץ?
וגם, אני לא יודע אם מירי – גם מירי מקבלת? אז גם מירי.
שים לב, כל השרים הנורבגים לא הצהירו פה ניגוד עניינים. פתרו אותם מלהצהיר ניגוד עניינים, למרות שהם שלחו את החוק. זה חוק של הממשלה. הם שלחו את החוק לכאן לכנסת שאנחנו נצביע עליו בשבילם, נעלה להם את הפנסיה התקציבית, נדאג שהיא תהיה גבוהה ב-20% ממה שמגיע להם, אבל אף אחד לא יודע מי הם.
80,000-70,000, זה אומר שהוא מקבל עוד 15 – – –
תחשוב רק, אם הוא מרוויח 72,000 שקל, נגיד, פנסיה תקציבית, שישית מתוכה הוא עכשיו אשרר בחוק שלו, זאת אומרת, 12,000 שקל בחודש הוא מקבל עד היום שלא כחוק. הוא היה צריך להחזיר את זה, את מה שהוא קיבל כל השנים. הוא לא רק לא מחזיר – – –
אתה מבין? אתה מבין מה קורה עם אדוני הארץ, האנשים המתנשאים האלה שדואגים, ששואבים את לשדה של המדינה?
אלה סכומים מבהילים, זה לא – – –
150,000 שקל תוספת בשנה לאחד עם פנסיה תקציבית כזאת. ואת הדבר הזה לא רק שהם לא מחזירים – נגיד שיעבירו חוק שמה שנתנו, נתנו. אפשר לקבל.
אבל לא רק זה, לא רק שהם לא מחזירים – הם גם מחוקקים את זה מכאן ולהבא.
הם ימשיכו לקבל עוד 30-20 שנה עוד 150,000 שקל בשנה על חשבון הציבור. ולמסכנים שצריכים עוד קצת – כמה הם נתנו להם, למי שמקבל מס הכנסה שלילי? 60 שקל בחודש.
אבל אני חושב שאף אחד לא דיבר על הסכומים המבעיתים האלה. זה לא 1,000 שקל.
בדיוק. זה 8,000, 10,000, תלוי. שישית מהפנסיה, זה מה שאמרו לנו אגף תקציבים.
לא לא לא. זה לא נכון, דודי. זה הרבה יותר. זה לא בין 10% ל-19% תוספת, זה בין 7% ל-19%. אחוזים, לא תוספת. זאת אומרת, אם הפנסיה שלו היא 60%, תוסיף לזה 19%, זה 79% תהיה הפנסיה.
7%. לא, לנו מפרישים הרבה יותר, אנחנו פנסיה צוברת. 7% בחודש.
וזה 20% תוספת. זה שישית מהמשכורת, בקיצור. זה שישית מהמשכורת. הוא מקבל 60,000, 10,000 מתוך זה – זה לא חוקי.
כן, כן. ואת מי גנץ ממנה למפקדת גלי צה"ל?
לוחמת. אפילו לא שירתה ב"במחנה".
דרך אגב, אם היינו לוקחים את התוספת הזאת, חצי ממנה – אגב, אני חושב שקציני צה"ל בוודאי צריכים להרוויח משכורת ראויה, זאת לא שאלה בכלל. זה גם צריך להיות משהו דיפרנציאלי. זה גם תלוי באיזה גיל פרשת. הרי בסופו של דבר אתה גם עובד – – –
אבל הם לא עובדים בשביל קציני צה"ל.
לא רק הסדירים, גם הקצינים הצעירים.
אתה רוצה שיבואו פחות טובים לצבא?
והם עולים ומדברים כאן בפתוס על ביטחון ישראל: צריך צבא חזק, צריך לשמור על הכוחות.
נכון. ואותם מוציאים מהצבא בגיל צעיר, אין להם פנסיה.
אני רוצה לעבור קצת לגופו של חוק. הגשנו כאן הסתייגויות – – –
העיקר שיאיר גולן וגנץ וברביבאי מרוויחים עוד 10,000 שקל בחודש.
אנחנו חוזרים להצעת חוק-יסוד: הממשלה, שבאה, כמו שאמרתי בתחילת הדברים, באה בעצם לקבוע מסמרות בשטח ולומר לציבור: אתם לא שווים כלום. אתם הולכים לקלפי, אבל אנחנו קובעים. אתם הולכים לקלפי – זו רק הצגה, אבל אנחנו קובעים מה יהיו התוצאות של ההצגה הזאת. ולכן הגשנו הסתייגויות כאלה. יש כמה סעיפי מטרה, ואני אעבור עליהם כדי שאנשים ידעו על מה אנחנו מצביעים יותר מאוחר, בהמשך הלילה או לפנות בוקר, על ההסתייגויות.
סעיף מטרה ראשון: מטרת חוק זה לשלול מאזרחי ישראל את הזכות לבחור ולהיבחר. ברגע שאתה מתחיל להתערב לציבור במה מותר לו לבחור, מה אסור לו לבחור, מי יכול להיבחר, מי לא יכול להיבחר, אתה שולל בעצם את היסוד המהותי ביותר של הדמוקרטיה, וזה הזכות לבחור ולהיבחר.
מטרה נוספת – הסתייגות 2, לפני הסעיף יבוא – מטרה: מטרת חוק זה להחדיר לתודעה הציבורית כי מדינת ישראל איננה דמוקרטית במובן הרחב של המילה. אזרחי ישראל יכולים ללכת לקלפי ולהצביע, אבל החבורה האנטי-דמוקרטית שיושבת בשלטון תפעל לסכל את בחירתם. נכון, אומרים: מה אתם רוצים? זה לא חוק פרסונלי, זה לא מדבר על נתניהו, זה שמונה שנים מכאן ולהבא. נכון, אבל המטרה של החוק היא לקבע בתודעה: לא אתם קובעים. עם ישראל, אזרחי ישראל, לא אתם קובעים. אנחנו כאן יושבים ומחליטים בשבילכם מה מותר לכם לבחור, מה מותר לכם להצביע ומי יכול להנהיג אתכם.
מטרה נוספת – הסתייגות 3: מטרת חוק זה להכין תשתית אנטי-דמוקרטית באופן של התערבות בבחירת העם כדי להכשיר את החוקים הארדואניים הבאים עלינו לרעה. המטרה של גדעון ואלקין בחוק הזה היא לא החוק הזה עצמו. המטרה של אלקין וסער בחוק הזה היא לא החוק הזה עצמו, כי באמת זה בלון נפוח, בלון מלא אוויר. נפוצץ אותו – לא יישאר ממנו כלום. הוא יהיה בתוקף אולי, במקרה הכי קרוב, עוד שמונה שנים מהיום שהוא יעבור. הוא לא רלוונטי למה שהיה לפניו, וזה רק אם מהיום יהיה ראש ממשלה שמונה שנים ברצף, זאת אומרת, חוק שהוא כלום ושום דבר. אין באמת מישהו שחושב שהחוק ימומש. הרי ברור שברגע שיתחלף שלטון, ברור שברגע שיהיה ראש ממשלה חדש, ראש ממשלה שהציבור בחר ורוצה אותו, יהיו כאן 61 אצבעות לבטל את החוק. אז למה? מה רצו החכמים בתקנתם? מה הם רוצים מאיתנו? למה הם מבזבזים לנו את הזמן? כי הם רוצים להכין תשתית לחוקים הבאים. הינה, כאן הראינו לכם וזה עבר בשלום, התקשורת שתקה, היועצים המשפטיים שתקו, מנדלבליט שתק, בג"ץ שתק, כולם – דממה. חוק שמסכל את בחירת העם, שלא קיים באף פרלמנט בעולם, לא קיים, עובר כאן בשקט בשקט, בקול דממה דקה. ואם זה עובר, גם החוקים הבאים יעברו – גם לקבוע מי בכלל יכול להיבחר לכנסת אולי, שנצטרך אישור של בג"ץ כדי בכלל להתמודד לכנסת; גם החוק שנותן ליועץ משפטי כוח לפסול מועמדים, גם זה יעבור. עד שנחזור לימים שבהם מי שהנהיג, מי שרצו שיהיו המנהיגים, זה כמה אנשים מורמים מעם שהם בוחרים את עצמם בתוך הקליקה השלטת, בדיוק כמו שקורה בבג"ץ. בג"ץ יהיה בשלטון.
הסתייגות 4: מטרת חוק זה לייצר אנרכיה בשלטון המרכזי ולסכל את בחירת העם. למה זה מייצר אנרכיה בשלטון המרכזי? זה שזה מסכל את בחירת העם, הבנו. אזרחי ישראל הבינו. אנחנו פה כבר כמעט שלוש שעות. אזרחי ישראל מבינים שהחוק הזה בא להגיד להם: אתם לא שווים כלום. זה מה שסער אומר לאזרחי ישראל: אתם, מי אתם בכלל? אנחנו קובעים את מי תבחרו. זה לסכל את בחירת העם. אבל החוק הזה גם מייצר אנרכיה בשלטון המרכזי. למה? נניח שלא יוכלו לבטל את זה, נניח שבג"ץ יגיד, אי-אפשר לבטל את החוק. החוק הזה, מי שמבטל אותו הוא בניגוד עניינים, אי-אפשר לבטל. מה יעשה ראש ממשלה? יראה שעומד לעבור לו – הרי החוק קובע – אקרא את לשון החוק: יראו תקופת כהונה בתפקיד ראש ממשלה כרצופה אם חלפו פחות מארבע שנים בין כל תקופת כהונה כאמור לזאת שאחריה. בסעיף ג': כיהן אדם בתפקיד ראש הממשלה ובמהלך תקופת כהונתו הסתיימה לגביו התקופה המרבית, יראו את הממשלה כאילו התפטרה. זאת אומרת, יבוא ראש ממשלה, ידע שאם הוא ישלים את הכהונה שלו – נניח שהוא כיהן כבר ארבע שנים, שלוש שנים והתחיל עכשיו קדנציה שנייה. יעברו שנתיים מהקדנציה – הוא אומר: רגע, אם אני לא אפיל עכשיו את הממשלה, בבחירות הבאות שלי תישאר לי רק שנה אחת לכהן, יעברו לי כבר שבע שנים. לכן בוא נפיל את הממשלה עכשיו. מי יבחר בי בשביל שנה? אנשים לא יבחרו בי, אני אהיה לא רלוונטי. לכן, בוא נפיל את הממשלה כבר עכשיו, אחרי חמש שנים, כדי שאני אבחר לשלוש שנים ואנשים יבחרו בי – כל מיני משחקים כאלה שמנהיגים יעשו כדי לממש ולשמר, או הוא ישים מישהו כבובה בתפקיד במקומו וישמור את הכהונה לאחרי אותן ארבע שנים. ברור שהדבר העיקרי כאן, מטרת החוק הזה, לסכל את בחירת העם.
הסתייגות 5: מטרת חוק זה לתת הזדמנות לשמאל לגנוב שלטון באמצעות סיום כהונת מנהיגי ימין באופן אנטי-דמוקרטי. הרי מה קרה? השמאל רואה שכשמנהיג ימין עולה לשלטון זה לא כמו אצלם. אצלם, אהוד ברק – שנה וחצי. אולמרט – שנתיים ומשהו. כל אחד לא מצליח להחזיק יותר מדי מעמד, הם לא שווים כלום, הם לא באמת מצליחים לרכוש את אמון העם, לרכוש את האהדה של הציבור. לא מצליחים. אבל כשעולה אחד כמו נתניהו, רואים שהוא מחזיק 15 שנה. מה נעשה איתו? לכן אנחנו צריכים להכין מראש פתח, שאם יהיה מנהיג ימין כזה שיהיה יותר מדי זמן, נקטע את זה, אחרי שמונה שנים נקטע אותו, כדי שתהיה לנו הזדמנות לייצר אנדרלמוסיה כזאת בקרב הימין, לא ימצאו מי יהיה הבא בתור, וככה אנחנו נוכל להשתחל.
עוד הסתייגות: מטרת חוק זה להפוך את אזרחי ישראל לשפני ניסיון על ידי הכלת מגבלה המקובלת במשטרים נשיאותיים על המשטר הפרלמנטרי בישראל. החוק הזה בעצם אומר: אזרחי ישראל, בוא ננסה אתכם, אתם שפני ניסיונות שלנו. בא לנו לשחק בשיטת המשטר, משהו שלא קרה באף פרלמנט בעולם. זה מקובל במשטרים נשיאותיים, ששם הכוח הוא באמת כמעט בלתי מוגבל בידי הנשיא ונחיל את השיטה של הנשיאים בפרלמנט. אף אחד לא עושה את זה. כולם טיפשים, רק אנחנו חכמים, מבינים יותר מכולם ואתם שפני הניסיון שלנו.
הסתייגות נוספת: מטרת חוק זה לזרוע בלבול והרס בקרב נבחרי הציבור על מנת להעביר יותר סמכויות לידי פקידי המשפט, שיידרשו לברור בסוגיות כמו הסמכות לחולל שינויים לקראת סוף תקופת הכהונה, ממשלת מעבר כלשונם. הרי מה קורה היום? כשממשלה מגיעה לחצי שנה האחרונה שלה – בממשלת ימין כמובן, בממשלת שמאל זה לא קורה אצלה – כאשר ממשלת ימין מגיעה לסוף תקופת כהונתה, חצי שנה לפני הסוף, היועצים המשפטיים מתעוררים. אתה רוצה לעשות איזו רפורמה? למנות איזה מינוי? אומרים לך, לא, לא, לא, אתה ממשלת מעבר, חכה אחרי הבחירות. אתה בתקופת מעבר, אתה ממשלת מעבר. מה הם יעשו עכשיו? כשיראו ראש ממשלה מהימין שמתקרב לסיום שמונה השנים, בשנה האחרונה שלו יגידו לו: זהו, יש לך מניעה משפטית לעשות רפורמות כי אתה כבר בסוף. ולכן החוק הזה בעצם יחזק את היועצים המשפטיים, שהם יקבעו לו, מה מותר לך לעשות ומה אסור לך לעשות. זאת גם סכנה.
מטרה נוספת: מטרת חוק זה לפגוע במערכות היחסים שבין רשויות השלטון ובין המפלגות. הרי ברגע שאתה אומר שראש ממשלה יכול לכהן רק שמונה שנים, יהיו מפלגות קטנות שיהיה להן כוח מאוד משמעותי כלפי אותו ראש ממשלה שנמצא לקראת סוף הכהונה שלו. אם נותרה לו עוד שנה, עוד שנה וחצי, עוד שנתיים, יגידו לו: אם לא תיתן לנו עכשיו א', ב', ג', אם לא תיתן לנו פנסיות תקציביות, חוק החשמל, נורבגים, שרים בלי תיק, אנחנו נפיל לך את הממשלה ואין לך סיכוי להיבחר בפעם הבאה. למה? כי נשארו לך שנה וחצי. מי יבחר אותך לשנה וחצי? אחר כך אתה מסיים את הכהונה. אז זה נותן כוח למפלגות קטנות לנצל את המצב.
הסתייגות נוספת: מטרת חוק זה לפגוע בהגינות התחרות הפוליטית ולפגוע ללא שום הצדקה בזכות היסוד לבחור ולהיבחר. כן, יש תחרות, מפלגות מתחרות, ואתה בא ואומר להם: אתה יכול, אתה לא יכול, אתה מוגבל, ומגביל את הזכות לבחור ולהיבחר.
מטרה נוספת: מטרת חוק זה לפגוע במועמדים חזקים מהימין אשר אופק הכהונה שלהם קצר מכהונה מלאה בעקבות ההגבלה. כמו שאמרתי, אם יש בחירות ולמועמד ימני נשארו שנתיים, שנתיים וחצי, זה יפגע בו, כי הציבור שיבחר יגיד: רגע, אם אנחנו בוחרים אותו זה אומר שהממשלה מתפזרת, מתפרקת עוד שנתיים וחצי. זה אומר תוהו ובוהו. זה אומר שלא כדאי להצביע לו, לא שווה להצביע לאחד כזה. לכן, כל החוק הזה הוא תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.
מטרה נוספת: מטרת חוק זה להפוך מנהיגי ימין חזקים לברווזים צולעים, סחיטים וחלשים לקראת סוף כהונתם. כמו שאמרתי, בגלל שאני בסוף הכהונה – מה קורה היום? מה ההבדל בין המצב כיום לבין מה שהחוק גורם? המצב כיום – אם ראש ממשלה, עושים לו בעיות, הוא מפזר את הכנסת והולך לבחירות, לקבל מחדש את אמון העם. אבל כשבחוק אתה מגביל את הציבור מלבחור בו, מגביל את הכהונה שלו לשנתיים או שנה וחצי נוספות, הוא מפחד לעשות את זה, הוא יודע שאף אחד לא יבחר בו לשנה, שנה וחצי נוספות, ולכן הוא הופך בעצם לברווז צולע שאפשר לנצל אותו עד תום ולהרוס את היסודות.
וכך גם המטרה הבאה: מטרת חוק זה לפגוע במשילות ולחזק את יכולת הסחטנות של מפלגות קטנות מול ראש ממשלה הנמצא בקדנציה האחרונה של כהונתו בעקבות המגבלה. בעצם ההסתייגויות כאן מסבירות שלב אחרי שלב מה החוק הזה עלול לעשות ומה המהות שלו.
מטרה נוספת: מטרת חוק זה לומר לעם שהוא לא קובע, ורק פקידים או אנשים חסרי מנדטים יגידו לו מה לעשות; מטרת חוק זה להגביל את היכולת של ציבור הבוחרים להוביל לבחירת ראש ממשלה שהרוב רצה בו; מטרת חוק זה לבטל את רצון העם וכו' וכו'. יש כאן הסתייגויות ענייניות שמביאות בדיוק ללא כחל וסרק את מה שהחוק הזה עלול לעשות, ובתקווה שחברים כאן יחשבו פעמיים; שיהיה כאן מישהו אחד לפחות – כמו שאת היית בעבר, כשהצבעת עם המצפון שלך – שיהיה עוד מישהו כזה שיגיד: אני לא נותן את ידי להרס הדמוקרטיה. אני רוצה שהציבור יוכל לבחור את מי שהוא רוצה; שלא תהיה חבורה קטנה שתגביל את העם ותגיד לו: אנחנו נבחרנו באופן דמוקרטי אבל אנחנו נשתמש בכלים אנטי-דמוקרטיים כדי לסרס את הכוח שלך. אסור שזה יקרה. זאת סכנה לדמוקרטיה, זאת סכנה למדינת ישראל. ממש חרפה תהיה אם החוק הזה יעבור כאן היום בכנסת. זאת חרפה שאנחנו, בעזרת השם, נתקן אותה, אבל זאת תהיה חרפה שתיזכר לכם לדיראון עולם שאתם מעבירים דבר כזה כאן בכנסת.
אני רוצה לעבור להצעת חוק שהגשתי. דיברנו על החשיבות שבשמירה על כספי הציבור, על האחריות שלא לבזבז סתם כספי ציבור, לא לבזבז לחינם כספים שהם של כל הציבור, להיות עם אחריות ציבורית ושקיפות. בחודש האחרון – אני לא יודע אם היית בדיונים שהיו בוועדת הכספים בנושא לפ"מ.
כל הכבוד. אז הדיון הזה שזימנת עשה לי שכל. הבנתי דברים שלא ידעתי. לא הכרתי כל כך מה התפקיד של לפ"מ, מה בדיוק הם עושים. גם היום אנחנו עדיין לא יודעים מה הם עושים בדיוק, הם לא גילו לנו. פעם אחת הכרתי את לפ"מ כשהם הפסיקו לפרסם בערוץ 14 – כבר תשעה חודשים. בדיונים בוועדת הכספים נחשפתי לזה. כמו שהיא אמרה לנו – למשל, שאלנו אותה: למה את מפרסמת בעיתון הארץ במיליונים, ובעיתון אחר שהוא באותה תפוצה את לא מפרסמת? אז היא אמרה: אתם אשמים. אתם אמרתם לנו בחוק שאנחנו צריכים לפרסם מכרזים, מודעות – כל מיני דברים שונים ומשונים. לא רק על ידי לפ"מ, אגב. כל ועדות התכנון והבנייה ברחבי הארץ – עיריות, רשויות מקומיות, רשויות ממשלתיות, משרדים – מחויבים לפרסם בשניים מתוך שלושת העיתונים היומיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר. ומי קובע מי העיתונים עם התפוצה הרחבה ביותר? פוליטיקאים. שר הפנים. הוא קובע מיהם שלושת העיתונים שיזכו בלמעלה מ-300 מיליון שקל בשנה על פרסומים של מודעות שלא מעניינות אף אחד. כמעט אף אחד לא קורא את המודעות האלה. אם זה היה בתוך אתר אינטרנט ייעודי שעולה אולי עשירית מהמחיר ואולי פחות מזה, זה היה נוח לאותם אנשים שקוראים את המודעות. הכול מופיע באותו מקום.
בלי קשר לדיון – שלפ"מ לא מפרסמים כמו שצריך למגזרים, לחרדים, לערבים, לרוסים ולכל היתר – חוץ מזה, שזה לא יורד. לא על זה הצעת החוק שלי מדברת. היא מדברת על הפרסומים המיותרים, לא על קמפיינים של משרד הבריאות, דברים שחייבים לפרסם כדי להגיע לציבור – על מודעות שמפורסמות לא כדי שהן יגיעו לציבור אלא כי כך כתוב בחוק, החוק מחייב. זה חוק בשירות בעלי ההון, זה חוק בשירות העיתון. ולא רק החוק בשירות העיתון. חבל שלא נמצאים כאן בליאק ונעמה לזימי וקושניר, שהוציאו היום את הסמכויות מוועדת כספים כדי שפוליטיקאי לא יוכל לפסול עמותה שלא מגיע לה לקבל – כשכל השנים האחרונות פסלנו רק שתי עמותות מיסיונריות. את זה הם הוציאו. אבל מהידיים של שרת הפנים להוציא את קשרי ההון–שלטון האלה שהיא גורמת – היא בעצם קובעת שעיתון הארץ יקבל אולי עשרות מיליונים בשנה על פרסומים מכל ועדות התכנון והבנייה ברחבי הארץ. למה? למה צריך את זה בכלל? מי קורא את המודעות האלה? קראת פעם מודעה בעיתון?
מזמן מזמן. אם זה היה באתר אינטרנט – אם אני רוצה לחפש מה היה לפני חודש אני צריך למצוא עיתון מלפני חודש. אם אני רוצה לדעת מה פרסמה עיריית טבריה בתכנון ובנייה – לך תחפש. אם אין לך את העיתון מלפני חודש – גמרת. אם זה היה באתר שמרכז את כל למעלה מ-100 החוקים בספר החוקים של ישראל שמאלץ אנשים לפרסם בעיתונים יומיים בתפוצה הרחבה ביותר – אם זה היה באתר אינטרנט, הייתה לכולנו גישה.
לכל אחד יש. יש משרדים, אבל יש ועדות תכנון ובנייה. אין אתר שמרכז בתוכו את כל החוקים.
לכן אני הצעתי שהדבר הזה ייפסק. המודעות המיותרות האלה בעיתונים יעברו לאתר ייעודי ויחסכו 300 מיליון שקל לציבור. כל יתר הקמפיינים ימשיכו לפרסם – טלוויזיה, עיתונים. נטפל בזה שיפרסמו כמו שצריך ויחלקו את זה באופן הגון וראוי בין כל המגזרים. אבל מה שמיותר – לא מבזבזים כספי ציבור.
נכון. בזה אני מסכים. אגב, בהצעת החוק שלי סייגתי את העיתונים של המגזר החרדי והערבי, שזה ציבור שהוא נגיש פחות לאינטרנט.
שם גם העלות היא מינימלית. הם גם לא קוראים את העיתונים היומיים האלה. החרדים לא קוראים ידיעות, ישראל היום והארץ. אבל כן לפרסם בעיתונים שלהם, אולי. דווקא איפה שצריך לפרסם לא מפרסמים.
גם בהקשר שאת אומרת, למצוא את האיזון – אז כל למעלה מ-100 החוקים במדינת ישראל, שמחויבים לפרסם בשלושה עיתונים, ידיעות, ישראל היום והארץ, שזה מה שקבעה שרת הפנים – החרדים גם לא חשופים לאינטרנט, אם יש באיזשהו מקום, וגם לא קוראים את העיתונים האלה. אולי גם אצל הערבים.
יש כאן כמה שאלות מהקהל. אמילי, גם את מוזמנת לשאול.
לא, לא. אמרתי שגם את מוזמנת לשאול ולהשיב על שאלות מהקהל.
יש כאן יוסף ירושלמי – האם אומרים: ספק ספיקא להחמיר נגד מרן? שלמה, אם אתה רציני, אתה מתחיל שיעור תורה בנושא על דוכן המליאה. זה נושא כבד מדי. אני לא חושב שמחמירים נגד מרן בכל מקרה. זה די פשוט, לדעתי, אבל שווה עיון. אבל עשינו כאן שיעור תורה יפה, דודי, לא?
בינתיים, עד שתמצאי, אני אמשיך להקריא.
מתי תתחילו לפעול לטובת המדינה, במקום להגן על נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים?
על מי את מדברת, על המימד החמישי של גנץ?
על המימד החמישי של גנץ? על חוק ישראל היום?
או על 10 המיליון של בנט וימינה, או על 4 המיליון של אלקין?
הקראתי כמה סיפורים בתחילת הערב.
לא. במקרה שלכם זה לא הטרלה, זה בטוח, כי זה נועד להגן על עם ישראל מכם. אז פיליבסטר – – –
בבקשה. תקראו ותחזיקו את הראש. אופיר מנע דויטש: במערכת השעות של בית הספר של הילדים שלי אין שיעור תנ"ך. מה יש? אשכול רוח. שם מלמדים אותם על ישו, מיתוס וסיפורי אגדות.
שלח אליי. מה קורה במערכת החינוך?
מישהו רוצה כאן שאני אפתור אינטגרל משולש.
אשמח שתפנה לבני גנץ ותשאל אותו על ההבטחה שלו לאביתר. הוא אמר שמילה שלו זו מילה.
טוב, אנחנו כבר מכירים את המילים של החבורה הזאת שיושבת כאן. לא אביתר ולא חומש. אתה יודע, אמר לי מישהו שלוקחים בבית ספר ממלכתי במדינת ישראל את הילד שלו, לוקחים אותו בגיל בר-מצווה – את מכירה את זה, אמילי? בגיל בר-מצווה, לוקחים את הילדים מבית הספר – –
ולא לקחו אותם לבית כנסת רפורמי?
ולקחו אותם גם לבית ספר רפורמי, או שלא שמת לב שזה רפורמי שם? או שאת לא מבדילה?
לא זכור לך. אז לוקחים. לוקחים נערי בר-מצווה לבית כנסת רפורמי. פשוט עוקרים את היהדות. מנסים פה לבוא, שלב אחרי שלב, ולעקור את היהדות.
יש פה כמה נושאים וכמה שאלות מהקהל, שהרבה זמן לא עשינו.
ככה, אנחנו הערב נמצאים בערב ראש חודש אדר; מחר בעצם, מחר בלילה, ראש חודש אדר שני. זה חמישי ושישי, בעצם מרביעי בלילה. והתקופה הזאת של חודש אדר – זה חודש שהוא מאוד מאוד טוב לעם ישראל. כתוב בגמרא שמי שיש לו דין, יהודי שיש לו דין, משא ומתן עם גוי, שיתזמן אותו לחודש אדר, כי בחודש אדר – מה?
מעניין. אז חודש אדר ב' מעל המזל, כמו שאומר בוסו.
דודי נשאר כאן. קיש, דודי נשאר כאן, ציר נאמן.
בחנוכת בית כנסת בנתיבות. גם אני הייתי צריך להיות.
גם אני. אבל אנחנו פה בשביל עם ישראל.
אז בחודש אדר יש מזל טוב לעם ישראל. המזל הזה, זה מאוד מאוד מסוגל לחודש שהוא טוב, שיש סיכוי, אם יש סיכוי שמתישהו ממשלה כזאת תיפול, שיקרה משהו שיזעזע, שיתחיל את התהליך. הרי החבר שלה – מי שם רצה סיפור לילדה שלו? מתן אמיר.
אז במגילת אסתר מסופר – התיאור שם לא קרה תוך חודש או תוך שנה, הוא קרה במשך המון שנים. אסתר בעצם נבחרה למלכה 13 שנה בכלל לפני הגזרה של המן. אף אחד לא הבין למה הגיעה הגזרה הזו שאסתר היהודייה – המלך אחשוורוש לקח אותה אליו. הרי הגמרא אומרת שאחשוורוש – – –
אבל כשהגמרא אומרת שאחשוורוש היה מלך טיפש – למה הוא היה מלך טיפש? כשהמן בא אליו ויעץ לו את העצה, אמר לו: "להיות כל איש שֹׂרר בביתו ומדבר כלשון עמו". אחרי שהוא הרג את ושתי, המן אמר לו: תוציא צו שכל הגברים בעולם ישלטו בבית שלהם, אז הנשים צחקו עליו. הנשים – זה כמו שעל בנט צחקו כשהוא אמר: אל תטוסו לחו"ל, ואשתו והילדים טסו לחו"ל. אנשים אמרו: אפילו הבורסקאי, אפילו הפועל הכי פשוט, בבית שלו, הוא בעל הבית. הוא עובד, הוא מביא את המשכורת, הוא מנהיג את הבית, הוא בעל הבית. לא סתם קוראים לזה בעל הבית. אז מה אחשוורוש מוציא צו כזה טיפשי? שומע, דודי? מה אחשוורוש מוציא צו כזה טיפשי ואומר: "להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו"? כל איש שורר בביתו – מה יש לו, זה? והגמרא אומרת: אילולא אגרות ראשונות, גם פלטה לא הייתה לו. בגלל שהם ראו שאחשוורוש הוא מלך טיפש ושלח להם איגרות כאלה, גם באיגרות שהוא שלח אליהם אחר כך להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ב-13 בחודש אדר, הם אמרו: זה מלך טיפש. אנחנו לא מאמינים שזה אמיתי. הוא כנראה מקשקש את עצמו לדעת. אחרת, אם היית מקבל פקודה מהמלך להרוג את היהודים, מה היית עושה כל השנה? כבר מתחיל לבזוז, לשדוד, להתעלל. איך היהודים היו בכל העולם, בכל המדינות של אחשוורוש, ולא קרה להם שום דבר?
יש מוסר השכל. ולכן הגמרא אומרת: אלמלא איגרות ראשונות שהוכיחו שמדובר במלך טיפש, גם פלטה לא הייתה לו. עם ישראל, חלילה, לא היו נחלצים מהגזרה של המן. כי עוד קודם לכן, לפני 13 בחודש אדר, ולפני שהצליחו לבטל את הגזרה, היהודים כבר סבלו מרוע הגזרה הזו במשך כל השנה.
ומוסר ההשכל זה שיש כאן ממשלה שהיא מוכיחה לציבור שהיא הנהגה טיפשה. היא מוכיחה לציבור שהיא נכשלת בכל דבר. אין שום דבר. בקורונה – delay; בכלכלה מעלים מיסים כשכולם קורסים, רואים גזרות, רואים אמירות; רואים את בנט מתקשר לפוטין ומציע לו לתווך. מי אתה בכלל? איך אתה יכול לתת ערבויות ביטחוניות? למה אתה מכניס את המדינה שלך לסכסוך בין-לאומי? שב, תשתוק. אל תעשה יותר מדי רעש. אתה עושה נזק.
כשעם ישראל רואה את הטיפשות של ההנהגה, הוא רואה שאחשוורוש היה מלך טיפש, הוא רואה שאחשוורוש נותן פקודות לא רציונליות, נותן פקודות מיותרות, נותן פקודות טיפשיות. רואים שאפילו אשתו לא מקשיבה לו. גם ושתי לא הקשיבה לאחשוורוש. רואים שההנהגה, שמתנהגת בטיפשות כזו, גם כאשר היא תעביר ותנסה להעביר כאן חוקים אנטי-דמוקרטיים, חוקים של סתימת פיות, חוקים של סיכול בחירת העם כמו החוק הזה, הציבור מבין שהחוקים האלה באים ממקום של טיפשות, ממקום של חוסר אחריות, ולכן הוא לא מתייחס אליהם יותר מדי ברצינות. ולכן הוא אומר: אפשר לדלג, אפשר להתעלם.
הממשלה הזו מוכיחה כל יום כמה היא דואגת רק לעצמה, כמה אזרחי ישראל לא מעניינים אותה. הורסים את היהדות, מוכרים את הנגב, מקעקעים את היסודות היהודיים של מדינת ישראל, מקעקעים את הדמוקרטיה, לא משאירים כל חלקה טובה. אבל עם ישראל יודע כשהוא רואה מה קורה כל יום. הוא רואה את ההנהגה הטיפשה, הוא רואה את ההנחיות הלא-ברורות, הוא רואה את האנדרלמוסיה, הוא רואה שרים שלא רוצים לשבת בקבינט, הוא רואה חרב איש באחיו בתוך הממשלה הזו. הם לא רוצים להיות אחד בתוך השני. הוא מבין שכל הפעולות האלה זה כלאם פאדי, זה יפוג כלא היה, כמו עשן נידף. אנחנו, בעזרת השם, נחזור, ונהפוך הוא: "אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". תודה.
כעת אנחנו עוברים להנמקת ההסתייגויות לסעיף 2. חבר הכנסת שלמה קרעי, שוב, בבקשה.
גברתי היושבת-ראש, אני חושב שנפתח כאן מנהג שכל פעם שאת יושבת כאן לידי כשאני מדבר, אני אומר לך את המילים של ההמנון הלאומי, כדי שלא תשכחי אותן כשתהיי קונסולית בשנגחאי.
יש לי תכף עוד עשר דקות. אמצא סיפור יותר מיוחד. תשלחי לי סיפור, אני אקריא אותו. גברתי הקונסולית: "כל עוד בלבב פנימה, / נפש יהודי הומייה."
כל עוד בלב הנפש של היהודי בוערת, משתוקקת, לארץ שלו, למסורת שלו. "ולפאתי מזרח קדימה / עין לציון צופייה. // עוד לא אבדה" – רגע, נתחיל מההתחלה, למי שלא שמע.
זה לטובת מי שלא מכיר. אנחנו שולחים קונסולים ושגרירים לארץ רחוקות. אחר כך נסביר.
"כל עוד בלבב פנימה / נפש יהודי הומייה / ולפאתי מזרח, קדימה, / עין לציון צופייה. // עוד לא אבדה תקוותנו / התקווה בת שנות אלפיים / להיות עם חופשי בארצנו / ארץ ציון וירושלים."
אגב, רבי יהודה הלוי, שהיה משורר גדול של יהדות ספרד, אמר במילים אחרות: ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב. הוא היה בספרד, שהיא ממערב לארץ ישראל. הוא אמר: ליבי במזרח – הלב שלי נמצא בירושלים – אבל אני בסוף מערב. ליהודים לאורך כל שנות הגלות הייתה כמיהה לציון. הרפורמים מחקו את זה מהסידור שלהם, אתם צריכים לדעת. זה שקריב היום יושב בכנסת ישראל זה לא כיהודי שחיכה למדינת ישראל בארץ ישראל. הם לא רצו את ציון, הם מחקו את המילים "ותחזינה את עינינו בשובך לציון ברחמים".
חברים, אני רוצה לומר שיש לנו פה עוד לילה ארוך, אזרחי ישראל. תגידי למתן אמיר שלך שיש פה עוד ערב ארוך. מה מחכה לכם? יש לנו את דודי אמסלם, ויש לנו את יריב לוין, ואת גדי יברקן ואת צחי הנגבי, ומאי גולן, ואתי עטייה ופטין מולא, ואת יואב קיש ואת גלית דיסטל הכוכבת. יש לנו פה ערב.
ויש עוד בדרך. יש לכם כאן, אזרחי ישראל, עוד לילה ארוך של סיפורים – ואוסאמה סעדי, שהממשלה קנתה אותו בנזיד עדשים שיצביע בעד החוק הזה. הישארו איתנו. יהיו כאן סיפורים, בדיחות. תכף דודי אמסלם יעלה לכמה בדיחות, אמילי. והכי הכי חשוב – אל תוותרו. נכון שהבנו שכל הדברים של הממשלה הזו באים מתוך טיפשות; נכון שלחוקים שהיא מחוקקת אין שום משמעות, לא תהיה משמעות. כל הדברים האלה יתבטלו והיו כלא היו.
אם היית מקשיבה לי כמה שעות, היית יודעת כמה זה חסר משמעות.
היית יודעת כמה זה חסר משמעות. "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי – – – לבטיל ולהווי הפקר כעפרא דארעא", גם אתם וגם החוקים שלכם.
18,112 מילים של שלמה קרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.