קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני רואה. שוב ערב טוב, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, שמגיעים בשעה כזאת לעשות את עבודתם נאמנה, מכובדיי, אני רוצה לומר דבר אחד: תסתכלי, גברתי היושבת-ראש, במה הממשלה מתעסקת – היא מתעסקת בחוקים פרסונליים, כאילו זה הדבר החשוב ביותר שיש לנו. שמעתי עכשיו את חברי יואב גלנט מדבר על אתגרים אסטרטגיים שנוצרו בעקבות המשבר באוקראינה. שמענו את חבריי הקודמים מדברים על דברים באמת חשובים למדינת ישראל. אני רוצה להמשיך בקו הזה, שבמקום להתעסק בחוקים פרסונליים, שממש לא מעניינים את הציבור, שמראים באמת איפה הממשלה נמצאת – או איפה היא לא נמצאת – אני רוצה להציף שני נושאים חשובים; בעצם הם מתנקזים לנושא אחד. בחרתי נושא אחד הערב, והוא כל נושא יוקר המחיה בישראל, שהוא מורכב מכמה רכיבים. אני רוצה למנות שניים מהחשובים בהם: האחד מהם זה כל נושא מחירי המזון בישראל, והשני זה מחירי הדיור.
אני יושב בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים ומקשיב למה שאומרת הממשלה, והיא לא מבינה על מה היא מדברת. היא לא מבינה בכלכלה. אתמול בוועדת הכלכלה הקשבתי היטב למה שאומר האוצר. הוא אומר: חברים, בואו נוריד את כל המכסים, את כל המגינים, על מנת שהיבוא מחו"ל יגדל. כלומר, כחול-לבן – כל הייצור כחול-לבן, במודעות מלאה, הולך להיפגע. ואני שאלתי: רגע, מה ההיגיון מאחורי המהלך הזה? למה ממציאים פטנטים? למה לא לאמץ את המודל שמקובל ב-OECD, באירופה?
אני רוצה לציין רגע את הפתרון האמיתי, מה כן צריך לעשות, שלא נעשה היום. הפתרון האמיתי הוא לאמץ את המודל האירופי, שאומר את הדבר הבא: לאירופים, מזון טרי מאוד מאוד חשוב – זה חשוב להם לכלכלה, לבריאות. לכן, מה שהם עושים – הם מסבסדים את התשומות לחקלאים וליצרני המזון. ואז מה עושים האירופים? כשהתשומות שלהם נמוכות והשוק הוא משוקלל ופתוח, את רואה שהם מסוגלים לייצר מזון במחירים תחרותיים. הם גם יכולים לעשות יצוא, וכשהם מייצאים את המזון שלהם הוא זול יחסית.
מה שמדינת ישראל צריכה לעשות זה לעבור לאותו מודל. לא מסובך: לסבסד את התשומות – מים, ארנונה, כוח עבודה – לאפשר לחקלאים כחול-לבן שלנו לייצר סחורה במחירים יותר נמוכים, כי בסוף החקלאים ויצרני המזון, על בסיס התשומות שלהם, לוקחים את המכפיל – הרי הם לא פילנתרופים, הם צריכים גם קצת להרוויח, וברגע שמחירי התשומות שלהם גבוהים הם לא יכולים להיות תחרותיים. ברגע שהם לא תחרותיים, מה קורה? אם מורידים את המכסים ומאפשרים ליבוא להציף את השוק, אז יהיה לנו פחות כחול-לבן והמזון שלנו יהיה פחות טוב.
אתם יודעים מה עוד יקרה? החקלאים שלנו יסגרו את המושבים שלהם, כמו שהם עושים היום – מוכרים את הקרקעות ללא יהודים, עוברים למרכז, ואנחנו הרווחנו באגורות והפסדנו בשקלים. אני טוען שלאור החשיבות של חבלי ארץ ישראל ולאור החשיבות של המרחב הכפרי והאחיזה בקרקע – ככה למדנו, ככה גדלנו, על ערכי הציונות, על חשיבות חבלי ארץ ישראל – וכשאנחנו רוצים שיותר ויותר זוגות צעירים ומשקיעים דווקא ילכו לחבלי ארץ ישראל, לגליל ולגולן, לנגב, לערבה, ליהודה ושומרון, אנחנו צריכים לעודד את החקלאות ולסבסד אותה. אז אומנם זה יעלה לנו קצת, אבל הרווח יהיה בריבית דריבית.
אני רוצה לדבר על עוד נושא מאוד מעניין, וזה היצוא החקלאי. מדינת ישראל עושה כ-5 מיליארד שקל יצוא חקלאי. חברים, הפוטנציאל הוא 50 מיליארד שקל יצוא חקלאי. אבל אי-אפשר לעשות יצוא חקלאי בלי חקלאות. אם החקלאות כחול-לבן נשחקת ונזרקת תחת האוטובוס, תחת הגלגלים של האוטובוס, ויותר ויותר חקלאים – אני לא רואה צעירים שם. הרי כולם מסתכלים ואומרים: אם זה מה שהמדינה מאפשרת לנו לעשות, כנראה המדינה, הממשלה הזאת, ויתרה על החקלאות; כנראה מישהו במשרד האוצר, בממשלה הזאת, אומר: לא נורא, לא צריך מזון כחול-לבן, נוותר על ענף החקלאות והמזון, לא נורא. אתמול שמעתי את אנשי האוצר אומרים – הם מבינים שלאור ההחלטות שהם רוצים, הרפורמה שהם רוצים להעביר, כחול-לבן, החקלאות, הסחורה הטרייה תעבור מ-90% תוצרת כחול-לבן ל-50% כחול-לבן. ויש לי חדשות: המשמעות של זה היא שהחקלאות נשחקת ונעלמת מארץ ישראל.
טעות אסטרטגית. אנחנו כן יכולים להוריד את מחירי המזון תוך סבסוד החקלאים שלנו, היקרים, ואז נרוויח שוב. אני אסכם את הנושא הזה: נרוויח – פעם ראשונה אנחנו נהיה כמו האירופים במודל. המודל דומה – גם לנו חשוב סחורה טרייה. במקום שכחול-לבן ירד באיכות שלו ובכמות שלו, אנחנו נגדיל את הכחול-לבן, והוא גם יעשה יותר יצוא חקלאי ויחזיר למדינת ישראל משאבים בריבית דריבית. רצית לומר?
לחלוטין, וזה בהלימה לתפיסה ולחזון שאני מאמין שצריך לפתח אותו.
אבל חברות וחברים, זה מה שחושבים החקלאים, זה מה שחושבים רוב תושבי ישראל שאכפת להם מחבלי ארץ. זה כנראה לא מה שחשוב לממשלה. העובדה היא שהם נוקטים קו אחר, קו כאילו החקלאות זו הוצאה. הם מקמצנים בהוצאות: נפתח את השווקים, ניתן ליותר יבוא להיכנס למדינת ישראל, כי לכאורה הם מתקמצנים להוציא כסף, הם יענו שומרים על התקציב. אבל זה לא נכון, כיוון שהשקעה בחקלאות זו השקעה ולא הוצאה, וההחזר זה חיזוק חבלי ארץ ישראל, ביזור אוכלוסייה, מזון טרי, יותר גאווה, יותר כחול-לבן ויותר יצוא, שיחזיר לנו בסוף את ההשקעה הזאת בריבית דריבית, שלא לדבר על מצבי חירום.
הנושא הבא הוא נושא מחירי הדיור. לאור הזמן הקצר, אני אתמקד ואומר שגם הפתרון למחירי הדיור נעוץ בחבלי ארץ ישראל. שם היצע הקרקע הוא מאוד מאוד זול, אבל היום הביקוש שם נמוך. לכן הפתרון למחירי הדיור זה לא מה שעושים היום – זה לא עוד השקעות במרכז ועוד ציפוף ולאפשר ליותר ויותר זוגות צעירים להעדיף את המרכז על פני חבלי ארץ ישראל. הפתרון הוא הפוך, הפוך ממה שהממשלה הזאת עושה ולא שמה על סדר-יומה. הפתרון הוא לייצר ביקושים בפריפריה, לגרום לזוגות צעירים לרצות לעבור לגליל ולגולן, לנגב, לערבה וליהודה ושומרון – – –
אני מדבר מהמקום שאני מגיע מניסיוני כיזם עסקי, וטיפלתי עשר שנים בעיר ירושלים, ואני מסתכל על הפתרונות. נכון, אני לא מבקר רק את הממשלה הזאת, אבל הפער – אני חייב לומר שהממשלה הזאת לקחה את זה עוד יותר לקצה. עוד יותר לקצה. בשורה התחתונה, הדרך לעשות את זה זה כל דבר – כל תקציב מדינה צריך להיות מתועדף לחבלי ארץ ישראל. ב-30 השנים הבאות אנחנו צריכים להביא מיליון יהודים לגליל ולגולן, 1.5 מיליון יהודים לנגב ולערבה ועוד 1.5 מיליון יהודים ליהודה ושומרון. ברגע שנבזר את האוכלוסייה והביקושים יגדלו בחבלי ארץ ישראל, במחירי קרקע נמוכים, זוגות צעירים יקנו קרקע בזול, הרבה יותר זול ממה שהם לא יכולים להרשות לעצמם היום במרכז. ברגע שהביקושים במרכז יתמתנו, מחירי הדיור גם במרכז ימותנו. שוב, הפתרון זה חבלי ארץ ישראל. אנחנו במחנה הלאומי, אנחנו בליכוד, מבינים היטב את החשיבות של שמירת חבלי ארץ ישראל. אז הינה לנו גם הורדת יוקר המחיה ומחירי המזון וגם הורדת מחירי הדיור – שניהם מרכיבים מרכזיים ביוקר המחיה. העתיד טמון בגליל, בנגב, ביהודה ושומרון.
לצערי הרב ממשלת ישראל הנוכחית לא מבינה את זה, ואנחנו עושים צעדים גדולים בכיוון הלא-נכון. אני מקווה שבסופו של דבר הממשלה תתעשת, אבל זה לא יקרה. אני אגיד לך מה הפתרון, גברתי היושבת-ראש: אנחנו נחליף את הממשלה הזאת כמה שיותר מהר ונצעיד את מדינת ישראל לכיוון הנכון. אז במקום להתעסק בחוקים פרסונליים, אני חושב שהממשלה צריכה להתעסק בדברים האמיתיים. לצערי הרב זה לא קורה, הציבור מבין את זה, ואנחנו נחליף אותה יותר מהר ממה שאת חושבת.
אני יודע, אני מכיר אותה. אני מכיר אותה, ורק – מה לעשות, זו המציאות.
1,122 מילים של ניר ברקת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.