קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, תודה לכם, אנשי ש"ס, שבאתם לשמוע אותי, אני מעריכה את זה מאוד.
לא, אחרי זה ייקחו לי מהזמן. אני לא מסוגלת. בראשית דבריי אקדים ואברך את חבר הכנסת אבידר על חזרתו לאופוזיציה. ברוכים השבים. יהיה מאוד מעניין לראות עכשיו איך אבידר ככה ירקיד אותם על כל חוק וחוק. יש למה לצפות, נמתין בציפייה דרוכה.
השבוע, ברשותכם – אתם רגילים, ככה, הצופים שלנו, שאני מדברת בסיכום השבוע שלי על מנהיגנו בנט, אבל השבוע, ברשותכם, אני אניח לו. בכל זאת, גוש השינוי הלך לישון עם כאילו ראש ממשלה וקם עם תחנונים לפוטין להיות חצי מתווך. רק השנ"ץ של בנט באמת חסר לפוטין על הראש, אבל בסדר.
האמת, עם חוסר המודעות של בנט הוא בטח שיווק את ניסיון התיווך שלו – קשה לי שאת מקשיבה – הוא בטח שיווק את ניסיון התיווך שלו בין רע"מ לאילת שקד. אבל אני לא אתפלא אם נשמע פתאום שהוא ביקש איזה שכר טרחה, דודי, של 2% מכל צד, ובסוף הוא עוד מסוגל לבקש מענק מליברמן על ירידה בהכנסות. זה בנט.
אבל עוד היה מעניין השבוע לראות את הוגי הדעות בקוקפיט של המדינה, איך הם טעו כולם בהערכת המצב, החל משר החוץ וראש הממשלה הרזרבי, שקבע שפניה של רוסיה לא למלחמה, ועד הנחרץ שבנחרצים, ליברמן, שקבע שחייזרים יכבשו את אוקראינה לפני רוסיה. הם אלה שיושבים על הגה המדינה שלנו, השם ירחם.
עכשיו ברצינות, את הסיכום השבועי אני מתכוונת להעניק השבוע לבית המשפט העליון, כי מה לעשות, כל האולפנים וטורי העיתונים נרעשו והתרגשו מדברי חברי חבר הכנסת דודי אמסלם. כמו תמיד, פחות על התוכן והמהות, דודי, יותר על הסגנון. הסגנון מפריע להם, צורת ההגשה. אבל בכלל דודי, אתה יודע, אנשי האור והשמאל שלנו אוהבי סגנון הם, אוהבי מילים גבוהות, נראות וחזותיות. הם, הרי הדברים שמשכנעים אותם – אתם יודעים, סגנון לפיד כזה, אנשים שבאו מהמקום הנכון ומהמקום הנאור. הבעיה אצלם, דודי, זה שאנחנו, הציבור הימני, הציוני, המזרחי, המסורתי, הדתי, או החרדי, רחמנא ליצלן – –
– – אנחנו בעיניהם בורים, דודי, או בוֹטים במקרה הטוב. הם הרי יודעים מה הכי טוב בשבילנו. הם גם יודעים מי צריך להנהיג אותנו, מי צריך להיות מנהיגנו. הם, הדמוקטטורים ממפלגות היחיד, שמשביעים אמונים לראש ממשלה כל נורבגי כזה או אחר, הם מתחברים יותר לסגנון של מזהה התהליכים יאיר גולן, אלוף בשירות פעיל בצה"ל שמשווה בין יהודים לנאצים. או למשל את מי הם אוהבים עוד? את כבוד השופט חשין ז"ל, שאמר: מי שירים ידו על העליון, אגדע את ידו. זה בסדר, לגדוע את ידו זה בסדר, אבל – – –
תודה רבה. זה בסדר. אבל אם, רק אם דוד אמסלם או פלורה מאי בדרה גולן היו אומרים את אותו דבר, דודי יקר, כל האולפנים, אבל כל האולפנים, היו פותחים מהדורות מתפרצות – –
– – על 1,500 מאבטחים, חבר הכנסת קיש, שנמצאים ברגע זה ממש בדרכם לאבטח את כל שופטי ישראל – אם אנחנו היינו אומרים את זה, הם כבר היו מוכנים עם נשק, תאמין לי – גם את בני משפחתם, גם את המזכירות, גם את הנהגים, גם את העוזרים, גם את השכנים, ליתר ביטחון. משטרת ישראל אפילו הייתה מכנסת את אחת ממסיבות ההאזנה שלה, המפורסמות, שאנחנו עדיין לא חווינו אותן, הגדולה מקום המדינה, מדליפה את התיעודים עשר שנים אחורה – זה אם אני ואתה היינו אומרים את אותם דברים.
היינו גם שומעים כמובן את מיטב ההדלפות כמיטב המסורת. דליפמן מהאולפן היה פותח בדברים הבאים – דודי, תשמע: גורמים בפרקליטות טוענים שבשיחות הטלפון של אמסלם נמצאו ראיות לתקיפה בשפת הקודים הבאה – תקשיב טוב – בינו לבן שיחו. כל זה נשמע על ידי אמסלם בשיחות, ככה הוא אמר: כשאתה מערבב את הדגים שים פפריקה חריפה אש, אש. האש, לפי גורמים בפרקליטות – דודי, תקשיב טוב – היא עדות מרשיעה לכוונת שרפה מכוונת. תמר איש שלום מהאולפן, מה היא הייתה אומרת לדליפמן? הייתה אומרת: תודה, אביעד, על הדברים החמורים והחשובים שהבאת לכאן היום. תודה.
אתם, הצבועים, אתם, אולטרה אבירי שלטון החוק, לא הזדעזעתם כל כך מכתבי ההלל והחנופה של שרשרת שופטי ישראל לגברת הנשיאה חיות. אותם מצקצקי לשון לא הזדעזעו, למרבה הפלא, מניגוד העניינים של כבוד הנשיאה, כמו, למשל – על זה לא ידברו – הפנייה של בעלי דין לגישור אצל חברה שלה; לא הזדעזעו על קידום העוזרת שלה לשעבר לשופטת, שופטת, לא פחות ולא יותר; לא הזדעזעו על קבלה להתמחות בלשכתה של הבת של החבר שלה, או ישיבות בדיון בתיקי חברות שבעלה מייצג. זה מתאים לסגנון שלהם. אנחנו לא, אבל זה כן. למה? אתם בטח שואלים למה. כי להם הכול מותר. הם, כמו לפיד וגיסתו, הם באו מהמקום הנכון והמואר. אנחנו באנו מהמקום החשוך, אנחנו, המכלופים, האמסלמים, הבדראים, המזרחים למיניהם, הימנים למיניהם, שומרי המסורת למיניהם. אבל אנחנו, אנחנו זה כבר סיפור אחר. אנחנו זה שבע שנים בחקירות על דיווח מס לרב אריה מכלוף דרעי; אנחנו זה שש שנים עינוי דין לרב ליצמן, שמה יוצא מזה בסוף? 2,000 שקל קנס. 2,000 שקל. לאורך השנים כל הזמן הזה התקשורת הצבאית המגויסת הזאת מרעילה אותנו בכותרות של רעל על שוחד, מרמה והפרת אימונים, וכל זה בזמן מערכת בחירות, כדי להסית ולהרעיל את דעת הקהל.
גב' חיות כנראה חושבת שאנחנו מפגיני בלפור, שלנו אפשר לספר סיפורי צוללות וחלליות, ושאין בישראל אכיפה בררנית ואין מוסר כפול. לשר ממונה וחבר כנסת היום, נציג ציבור מובהק, גדול מהציבור, לחבר הכנסת דודי אמסלם, אין זכות עמידה, אבל לכל מיני ארגוני עדאלה ועבדאללה, זה יש. לדודי אמסלם לא, הוא לא יכול לעמוד ולטעון בשם עם ישראל. הם, והג'ינג'י מהאגודה להחרבת השלטון, שמהריצות שלו לבג"ץ הוא היה יכול לזכות בתואר איש הברזל עשר שנים ברציפות, הוא, אין לו – יש לו הרבה זכות עמידה. הוא, גם יש לו זכות ישיבה, אתה יודע, דודי, בנחת, בנעימים. הוא רק פורח בבית המשפט העליון שלנו. הוא, מקבלים אותו שם על שטיחים אדומים. הם שולחים את השטיחים לניקוי יבש לפני שהוא מגיע, מההתרגשות.
אבל אני רוצה להגיד לגברת הנשיאה, לפני שהגברת מדברת על רעל ושנאה, היה רצוי שלפני ביטול חוקי המסתננים הבלתי-חוקיים, אותם מסתננים שאנסו, כבשו, רצחו והרסו כל חלקה טובה במדינת ישראל, הייתה מגיעה אותה גברת, שהתחילה את הקריירה שלה בעיר העברית הראשונה, היא אמרה, לראות את חבריה למעברות עד גיל שנה וחצי – אתה זוכר, דודי, הייתה עד גיל שנה וחצי במעברות. אתה יודע שהיו בדרום תל אביב של אז מעברות ג'ליל, שזה גלילות, נווה שרת, מעברת שייח' מוניס, אולי היא זוכרת אותן. אולי היא הייתה באה לראות את דרום תל אביב של היום, של האנשים שכלואים בביתם ולא יכולים לצאת מהבית אחרי 17:00, שתראה איך ברחו משפחות שלמות שרצו לגדל שם את ילדיהם והיום חיים בפחד, השכירו את הדירות שלהם בלית ברירה. שתראה איך אנחנו חיים במערכת התבוללות פרי יצירתכם, פרי יצירתך, הגברת הנשיאה.
לאן הבאתם אותנו לאחר אלפיים שנות גלות בעיר העברית הראשונה? יהודים לא יכולים לגדל דור בארצם ובמולדתם. אז הסגנון של דודי אמסלם מעניין אותך, גברתי; לא איך שאת, בפסיקה המרושעת שלך, קבעת שמסתננים צריכים לפתח תחביבים וזוגיות. איך הם יפתחו תחביבים וזוגיות, שאלה הגברת הנשיאה בפסיקה שלה כשהיא עיקרה שלושה חוקי מסתננים? אבל היהודים שאיבדו כל צלם אנוש בדרום תל אביב – זה לא מעניין. זכויות הפליטים כן. זכויות אדם כן.
אבל מעניין, בכל הפסיקה הארוכה שלך הזאת לא מצאנו התייחסות אחת, אחת – למה? לדבר מדינה יהודית. זה לא מעניין אותם. לא מעניין אותם התבוללות, לא מעניין אותם לשמור על הדמוגרפיה, לא מעניין אותם לשמור על הצביון במדינה היהודית. רק אלוקים יודע מה היה קורה אם היינו צריכים היום לחוקק את חוק השבות, איך הייתם מסבירים לנו שזה לא חוקתי וזה גזעני, וגם להם, לכל העולם, לכל המסתננים של העולם, צריך למצוא תחביבים וזוגיות. אחרת איך ניתן להם פה לכבוש את מדינת היהודים היחידה שיש לנו?
אז גברת נכבדה, במקום לכתוב לחבר הכנסת דודי אמסלם, היה עדיף שהיית מקדישה את זמנך לייעול המערכת מסחבת, למינוי שופטים מכל חלקי העם ולא לניצול ממשלה חלשה ושברירית כדי למנות את השופטים שאת רצית למנות עכשיו. היה צריך לעניין אותך, הנשיאה, איך להחזיר את האמון של הציבור שאבד – שהיום, בהנהגתך, עומד רק על 7%. הרי איך תמני בשיטת הסניוריטי שלך, אחד אחרי השני, אם לא תשלטי במה שקורה פה? אולי היה כדאי שהיית מטפלת בעובדה שישנו מספר מצומצם מאוד של שופטים מזרחים ב-74 שנות המדינה, משהו שמעיד על בעיה. למרות שאת אוהבת לשתות כוסית ערק, מה לעשות, זה לא מחפה על מה שקורה היום.
העובדה שמערכת שבה השופט המזרחי הראשון מונה רק 14 שנים אחרי קום המדינה, 14 שנים; שהשני הגיע רק 16 שנים מאוחר יותר, כשהראשון פרש; שבמשך שנים ארוכות, בין השנים 1989 ל-2001, לא כיהן בעליון אף שופט מזרחי, אף לא אחד. עד היום אנחנו סופרים אותם בקושי, אחד-אחד.
אז כשנחזור, הגברת הנשיאה, המשימה העליונה והראשונה שלנו תהיה להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את אמון הציבור בבית המשפט לאמון של 90%, שאת יודעת מתי היה? בזמן הנשיאים אגרנט ולנדוי, טרום המהפכה השיפוטית, שהפכה את הדמוקרטיה הישראלית ללעג. נפעל כדי שיהיה פה – – –
חברים, אני מסיימת. אני רוצה להחזיר את האמון במערכת המשפט. אני מאמינה שהחברים הטובים שלי, במיוחד חבר הכנסת דודי אמסלם, שהאולפנים רעשו וגעשו עליך, גם אתה רוצה להחזיר את האמון כמו שהיה בתקופות הטובות, כש-90% מהציבור האמין בהם, ולא איך שהיום, שמים את הדמוקרטיה הישראלית ללעג.
בעזרת השם נפעל כדי שיהיה פה בית משפט חזק, עצמאי, דמוקרטי, שוויוני ויהודי. נפעל שזה יהיה ניכר במחשבותיו של בית המשפט ובפסיקותיו של בית המשפט. אגב, רק היום קיבלנו פסק דין בשכונת שמעון הצדיק – איתמר בן גביר היה פה הרגע, חבר הכנסת בן גביר – שמעניק זכויות לפולשים ערבים. בואו נראה אתכם, בית משפט אמיץ, שנותן פסק דין כזה בקיבוצים. לזה אין לכם אומץ.
אבל כל זה הרי בניגוד גמור להגמוניה שיצרתם למענכם ולמענכם בלבד. בי נשבעתי, אני אומרת היום, בי נשבעתי לכל תושב ותושבת דרום תל אביב שאנחנו נחזור, ונחזיר את האמון למערכת שאיבדה כל אמון בה. זו הבטחה אישית ממני, גברתי הנשיאה. תודה רבה.
1,579 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.