קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי יושבת-ראש הישיבה, וכמה מלבב לראות אותך בכיסא הזה.
מחמיא לך הכיסא ואת מחמיאה לו. אני רוצה לדבר – את גם זרקת פה איזו הערה לניר על "12 שנים היה לכם לפתור את זה", שזאת הערה לא הוגנת, לדעתי, ואני תכף אסביר למה. בכלל, יש לי קושי עם העמדות שאת מביעה ועם העמדות שנעמה לזימי מביעה. אני ראיתי קטע באינטרנט ממש היום שבו נעמה מנהלת איזה דיון מול יריב לוין ואומרת לו: אדוני סוף-סוף נזכר להיות חברתי. 12 שנים היו לכם ולא היית חברתי, ופתאום נהיית חברתי.
אז קודם כול בואי נתחיל עם 12 השנים, גברתי היושבת-ראש. אחרי כמה וכמה עשורים של שלטון מפא"י מצמית, מאוד לא חברתי – מתהדר בחברתיות, זה כמובן, אבל הלכה למעשה מדכא, מפלה, נגוע בנפוטיזם, נגוע בשחיתות איומה, ובעיקר, בואי נודה בזה, בגזענות כלפי אנשים שהגיעו מהתפוצה שלי ושלך, גברתי יושבת-ראש הכנסת – נורא קשה בעשור אחד לתקן את הכול, אבל עשינו המון, קידמנו המון, ולקחנו את אלה שאני יודעת שהשמאל נוטה לקרוא להם "המוחלשים" – הם לא מוחלשים, הם לא חלשים; הם אנשים יצרנים, הם אנשים מצוינים, הם אנשים שלמרות הנסיבות, בגלל השמאל – בעיקר השמאל של העבודה, בעיקר השמאל האדום – נאלצו להתמודד עם קירות זכוכית ועם תקרות פלדה ועם מה לא, עם כל קונסטרוקציה אפשרית – הם בכל זאת עשו התקדמות שאין לי אלא להתגאות בהם.
ואז הגיע השלטון של נתניהו והליכוד, ואני רוצה שבאמת אחת ולתמיד, גברתי היושבת-ראש, נבחן מה באמת היה שם, ואז נבחן מה אתם כרגע עושים, ובואי נראה מי באמת עזר ל-so called מוחלשים, מה נעשה ב-12 השנים ובאיזו רגרסיה איומה אנחנו נמצאים כלפי קהל כל כך חבוט, שכל כך באמת לא יודע את נפשו, קהל שמרגיש שהמדינה הזו מנכרת אותו, מנוכרת אליו בכל תחום אפשרי; אגב, שאין לו ייצוג, שהוא פותח את הטלוויזיה ולא רואה את עצמו, שהוא מביט בשופטי העליון ולא רואה את עצמו, שהוא נכנס לאקדמיה ורואה את הסגל הבכיר ולא רואה את עצמו, כשהוא פותח תוכנית סאטירה ולא רואה את עצמו, כשהוא הולך לאולמות התרבות ולא רואה את עצמו. בואי נראה אחת ולתמיד, 12 השנים האלה – מה עשיתם, איפה הייתם – בואו נראה מה אנחנו עשינו ובוא נראה מה אתם עושים עכשיו.
ברור, ברור. הסאטירה בישראל היא הסאטירה היחידה, גדי, שמגינה על השלטון מפני אלה שמבקרים אותו. רק על זה צריך לעשות עוד תוכנית סאטירה.
אני מתחילה. לי ולך, גברתי היושבת-ראש, היה ויכוח טלוויזיוני שאחר כך בגלובס – את טענת טענה מסוימת, אני טענתי טענה הפוכה, ואז בגלובס בדקו וראו שבעצם צדקתי.
אז אני איכנס לא', ב', ג' שהם נכנסו אליו.
א', ב', ג' זה שישראל עדיין, עדיין נמצאת בפערים מאוד גדולים בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם. בזה צדקת. 12 השנים של נתניהו – והגיע הזמן לומר את זה אחת ולתמיד, מכיוון שהפרופגנדה השיטתית של השמאל שחולשת על התודעה של האזרחים בישראל הצליחה כל כך יפה להשריש את נתניהו כאיזה קיסר שסגור במגדל שן ומעשן סיגרים ושותה שמפניות ורודה והעניים המטומטמים, הכסילים והנבערים בוחרים בו באופן לא רציונלי אפילו שהוא רע להם – פה אני צדקתי. ולמה? כי – כמו שבדקו בגלובס וכמו שארגון ה-OECD הראה באופן חד-משמעי – נתניהו צמצם את הפערים בין העניים לעשירים. אני חוזרת שוב: נתניהו צמצם את הפערים בין העניים לעשירים.
אני אמרתי את זה, את לא מקשיבה לי. תנסי עוד פעם להפנים את מה שאני אומרת: נתניהו צמצם את הפערים בין העניים – הפערים בין העניים לעשירים צומצמו בישראל בזמן שלטונו של נתניהו – כן או לא? יש לך את גלובס, יש לך את ה-OECD, אמילי. זה נורא נורא פשוט.
אוקיי, אוקיי, אני רואה שאין לי פה בת-פלוגתא. לא, את מכחישה את האמת.
אני חוזרת שוב, ואני אעלה את זה לרשתות כדי שגלובס עוד הפעם יראו לאמילי שהיא טועה.
יפה, אני מקריאה. ככה זה מתחיל?
אז צילום המסך שלך לא מראה את החלק שבו אני צודקת, מה אני אעשה.
אבל אמילי, אמילי, נתניהו צמצם את הפערים בין העניים לעשירים, כך טוענים בגלובס וכך טוענים ב-OECD. האם את רוצה לטעון אחרת? ואם כן – האם יש לך מחקרים – – –
תעני לי על השאלה. את מטרילה לי את הנאום, כי אנחנו מדברות על דברים ששתינו הסכמנו עליהם גם בווטסאפ.
תודה. נתניהו – בפעם העשירית – צמצם את הפערים בין העניים לעשירים. מה שאת אומרת לי, אמילי, זה שאת צדקת בזה שהפערים בין העשירים לעניים עדיין מאוד גדולים. אבל אני אומרת לך לוגית, אם נתניהו ב-12 שנה צמצם את הפערים, אז מי אשם בפערים שעדיין גדולים – נתניהו או שישה עשורים שבהם הדיכוי וחוסר היכולת של המפא"יניקים האדומים מהעבודה להכיר בזה שאחיהם המזרחיים שווים להם, למרות שאין להם פנקס אדום, ולמרות שהם לא שייכים לתפוצה הנכונה הם שווים וראויים? אז את באה עכשיו ואומרת לי בעצם: אני ממפלגת העבודה החברתית, הסוציאליסטית, אחראית לדיכוי היסטורי של שישה עשורים, ואני באה אלייך ואומרת לך: יש לי טענות לנתניהו הקפיטליסט כי הוא צמצם פערים, אבל לא מספיק.
אבל לא מספיק. לא מספיק. יש הרבה עבודה לעשות, והרפורמות עדיין לא התבצעו, והפערים עדיין קיימים בגלל שאתם ממשיכים לדכא את הפריפריה ואת המזרחים. נקודה.
איך אני יודעת שנתניהו צמצם את הפערים? לא בגלל מדד הג'יני של ה-OECD, בכלל לא. בואו נלך רק לשנתיים האחרונות. הרי אנחנו יודעים שהציבור הפריפריאלי, שנמצא בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, הדלתות שלו למשרות בכירות בדרג הציבורי סגורות, הדלתות שלו למשרות הבכירות בפרקליטות סגורות, וככה במשטרה, וככה בצבא, וככה באקדמיה וככה בכל מקום. אז מה נשאר לו כדי להצליח? ללכת לשוק העצמאי. המזרחים הפריפריאליים נוצצים בשוק העצמאי כי שם אין אף אחד שידכא אותם. זה ממש כמו במוזיקה המזרחית – את רואה שהמוזיקה הזאת זוכה לפופולריות עצומה כי אין פקיד מהאליטה שיבוא וידכא. זה רצון הציבור. אותו דבר בחור פריפריאלי שבוא ופותח עסק. והחבר'ה האלה מצליחים מאוד.
אז בא נתניהו בתחילת הקורונה, כשאין לו חיסונים, אין לו תרופות, אין לו מחקרים בין-לאומיים – אין לו כלום, כלום בידיים – ונותן לעצמאים פיצויים. אני הייתי עצמאית, אני יכולה להגיד לך, אני קיבלתי מהממשלה של נתניהו 120,000 שקל. מה קיבלו העצמאים מהפריפריה מהממשלה החברתית של נעמה לזימי, שבאה ליריב לוין ואומרת: איפה היית 12 שנים? חצי שנה, גברת חברתית, את פה, חצי שנה העבודה בשלטון – שקל הם לא קיבלו. שקל. אנשים – אני צועדת ברחובות, אני צועדת ברחובות נתיבות וברחובות שדרות, אני רואה אנשים שיזמו והצליחו. קונדיטורית מקסימה בנתיבות, בחורה בת 22, פתחה בית קפה מטורף, אחד היפים בארץ, השקיעה את כל מה שיש לה, נסקה לשמיים, עד שבאו החברתיים והיא על סף סגירה, כי החברתיים לא נתנו לה שקל.
אז באמת, באיזו עזות מצח אתם באים ומדברים איתנו "חברתי, חברתי". די עם הקלישאות, די עם הסיסמאות, די באמת להעניק לכם תארים שלא קיימים במציאות. נתניהו היה חברתי; נתניהו נתן להם פיצויים; נתניהו צמצם את הפער בין עניים לעשירים בזמן ששלטון מפא"י באמת עשה הכול כדי להכשיר את המוחלשים עד תום; נתניהו גרם לזה שלא הייתה אבטלה יותר בפריפריה. זה לא חברתי? מפעלים לא נסגרו – זה לא חברתי? אתם זוכרים בחדשות את המפעלים שנסגרים, בצפון, בדרום, בכל הפריפריה? איפה זה היה בזמנו של נתניהו? למה זה לא חברתי?
ועכשיו אנחנו צועדים לקראת מיתון משוגע, שהמעמד החלש והמעמד הבינוני הולכים לשלם עבור האליטה, כי האליטה רוצה פנסיות תקציביות. זה חברתי, פנסיה תקציבית? באמת אני שואלת. הלאה, אני ממשיכה – צמיחה של 7%. צמיחה של 7% הציבה את ישראל כאחת המדינות הכי מצליחות בטיפול הכלכלי בקורונה. מהרגע שאתם, החברתיים שדואגים למוחלשים, שמאוהבים בנפיחות של עצמכם – כשאתם מסתכלים על עצמכם במראה ואומרים: הו, כמה אנחנו יפים, אנחנו צונחים למקום – לדעתי אנחנו כבר בעשירייה החמישית, אני צריכה לבדוק את זה. היינו מקום רביעי – אנחנו בעשירייה החמישית. זה חברתי? לא, באמת, זה חברתי? מי משלם את זה? מי משלם את זה? כמה גרועים אתם יכולים להיות במה שאתם עושים, כמה מהר קלקלתם.
הלאה – תרבות. תרבות. מירי רגב – – –
מירי רגב פתחה מוזיאונים שבאמת – פעם ראשונה שאדם מעיראק או מתימן או ממרוקו או מפרס יכול לראות את היצירות של התרבות שלו. אנחנו הכנסנו לתוך ספרי החינוך את מה שאנחנו עשינו כחלוצים בארץ, מה שהחברתיים הדירו. אני כילדה לא ראיתי ולא ידעתי שגם ההורים שלי היו חלוצים, שפרחה מרוקאית יישבה את הנגב לא פחות מבן-גוריון אם לא יותר. זה לא היה אצל החברתיים – זה אצלנו, הקפיטליסטים, הנהנתנים, העשירים.
אני ממשיכה – חינוך, מורשת מזרחית, תזמורת אנדלוסית. תשתית תחבורה – בא בולדוזר כמו ישראל כץ ומקרב את הפריפריה למרכז כך שהחבר'ה שם יוכלו לעבוד.
בקיצור, אני רוצה לומר לך, גברתי יושבת-ראש הישיבה, טלו קורה, באמת, מבין עיניכם. אתם לא חברתיים, אתם דואגים אך ורק לאליטה. וכשאתם באים לאחד כמו יריב לוין או לבנימין נתניהו, שאשכרה פעלו והצליחו למען המוחלשים, זה באמת – בואו, יש מראה, תביטו בה. תודה.
1,400 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.