קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת הנכבדים, בטרם אגש להצגת הצעת החוק, ראשית, ברצוני לברך את חברנו חבר הכנסת יבגני סובה, שינהל היום את הדיון הראשון בתפקידו כסגן יושב-ראש הכנסת. בהצלחה, בהצלחה, חברנו.
אבקש גם, אדוני, להצטרף לברכות שנאמרו לחברי הכנסת המובילים את השדולה למען זכויות הקהילה הגאה, לברך אותם, אבל בעיקר לומר להם תודה – תודה מכיוון שבסופו של דבר המאבק למען זכויות הקהילה הגאה בישראל, המאבק למען השוויון, ההכלה והקבלה, הוא לא מאבק רק למען בני ובנות הקהילה הגאה, הוא מאבק למען דמותה הערכית והמוסרית של החברה הישראלית, החברה הישראלית כולה. אני גאה להשתייך לזרם דתי ולתנועה דתית שהניפה את דגל השוויון – באופן כללי, אבל גם בהקשר הספציפי הזה של שוויון לחברי וחברות הקהילה הגאה. ערכתי במהלך שנותיי כרב אין-ספור חופות לזוגות, והחופות המרגשות ביותר היו לא אחת חופות, טקסי חופה וקידושין מסורתיים, כאשר מתחת לחופה עמד זוג של נשים או זוג של גברים. אני גאה על כך שבית הדין לגיור של התנועה הדתית שאני משתייך אליה עוסק יום-יום בגיורם של קטינים שנולדו במסגרת הליך פונדקאות או שאומצו על ידי זוגות או על ידי הורים יחידניים.
היום בדיון שקיימנו בוועדת חוקה אמרתי, ואני אומר את זה כאן, שלצערי ישנם רבים, גם בבית הזה, שמדברים גבוהה-גבוהה על ערכי המשפחה אבל למעשה כל פעולתם חותרת תחת המקום המרכזי של חיי המשפחה, חיי הזוגיות, ההורות, בחיי אין-ספור אזרחים ואזרחיות במדינת ישראל. מי שמאמין בחשיבותו של מוסד המשפחה, מי שמאמין בזכות הגדולה להיות הורה לילד, ללוות אותו בשנות ילדותו, לחנך אותו, לסייע לו לצמוח כאדם שלם, מאושר, המגשים את עצמו ותורם לחברתו – מי שבאמת מאמין בערכי המשפחה, לא מבקש לצמצם את הזכות לחיי משפחה, זוגיות והורות ולחסום את הגישה של רבבות למימוש אותה הזכות.
ועכשיו, אדוני, להצעת החוק. בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה לקריאה השנייה והשלישית, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק-יסוד הממשלה (תיקון מס' 11). עניינו של התיקון המוצע לחוק-היסוד בהגבלת תקופת הכהונה של ראש ממשלה כך שמי שכיהן בתפקיד ראש הממשלה תקופה רצופה של שמונה שנים לא יהיה רשאי עוד לכהן בתפקיד זה. תקופת כהונה תיחשב תקופה רצופה אף אם היא מורכבת מכמה תקופות כהונה שאינן סמוכות זו לזו, ובלבד שלא הייתה הפסקה של ארבע שנים ומעלה בין תקופות הכהונה. בהתאם לכך, אם עברו ארבע שנים מאז הכהונה הקודמת, הספירה תתחיל מחדש. כמו כן, תקופת הכהונה תיחשב תקופה רצופה אף אם במהלכה הפסיק ראש הממשלה באופן זמני למלא את תפקידו בשל נבצרות זמנית לתקופה של עד 100 ימים. הסתיימה תקופה הכהונה המרבית במהלך כהונתו של ראש ממשלה, יראו על פי ההצעה את ממשלתו כאילו התפטרה במועד תום התקופה המרבית. נשיא המדינה יפתח או אז בהליכים להרכבת ממשלה חדשה, אך ראש הממשלה שהגיע לתקופת הכהונה המרבית של שמונה שנים, ישמש כראש ממשלת המעבר עד להרכבת הממשלה החדשה.
ביסוד התיקון, אדוני היושב-ראש, עומדת ההבנה היסודית ששלטון ממושך של אדם אחד אינו בריא לחיים הדמוקרטיים. דמוקרטיה ליברלית מבוססת על עיקרון של ביזור הכוח ויצירת איזונים ובלמים בין רשויות השלטון השונות. בדמוקרטיה פרלמנטרית מקובל היה להניח שבניגוד לנשיאים בשיטות כדוגמת השיטה האמריקאית, החשש מריכוז עוצמה בידי ראש ממשלה מצומצם יחסית, משום שהוא אינו מכהן מכוח בחירה ישירה של ציבור הבוחרים. אולם בשנים האחרונות ניכרת בכל העולם הדמוקרטי מגמה של חיזוק והרחבת הסמכויות הנתונות בידי ראשי ממשלה בדמוקרטיות פרלמנטריות, ולצידה – גם עלייה בממד הפרסונלי בבסיס מערכות הבחירות גם באותן דמוקרטיות שבהן הבחירה היא בחירה במפלגות ולא במועמדים באופן ישיר. בנסיבות אלה, ראש ממשלה, ובמיוחד ראש ממשלה המכהן למשך תקופה ממושכת, מרכז בידיו כוח רב משנהוג היה בעבר, וגוברת ההצדקה להטיל הגבלות על תקופת כהונתו הרציפה כדי לשמור על אותם איזונים ובלמים ואותם מנגנונים של ביזור כוח החיוניים לשמירה על האיתנות הדמוקרטית.
בהקשר זה אבקש לשוב ולהדגיש כי השינוי שהוכנס בתזכיר החוק המקורי, שבמסגרתו נקבע כי הפסקה – במקור של שלוש שנים – ברצף הכהונה תביא לאיפוס מניין השנים, הכניס לתוך הצעת החוק מנגנון נוסף של צינון והפסקה זמנית ברצף הכהונה, בצד המנגנון של הגבלה מלאה של הכהונה. הוועדה בדיוניה הרחיבה את תקופה זו לפרק זמן של ארבע שנים, שאחריו כאמור יוכל חבר הכנסת לכהן שמונה שנים מלאות פעם נוספת כראש ממשלה. מנגנון זה גם הוא מעניק תשובה לביקורת המוטחת בחוק.
טוב לה לדמוקרטיה הישראלית וטוב למפלגותיה שלאחר רצף ארוך של שנות כהונה, תעמיד המפלגה המובילה את הממשלה מועמד אחר משורותיה להנהגת המדינה, ולו לפרק זמן של ארבע שנים.
ישראל אינה קיסרות, ותחלופת מנהיגיה היא ערובה לחוסנה הדמוקרטי. בניגוד לחלק מהרוחות הנושבות בבית הזה ובשיח הציבורי, אזרחי ישראל בוחרים במפלגות ולא במועמדים לראשות ממשלה החושבים ומתנהגים כאילו הם נמשחו למלוכה. אין מפלגה שאינה יכולה להעמיד מקרבה יורש, מחליפה או ממשיך דרך לראש ממשלה, מוצלח ככל שיהיה או בעל כושר רטורי משוכלל ככל שיהיה. לא אלמן ישראל ולא אלמנות מפלגותיו.
בניגוד לחלק מהטענות שנשמעו, ובוודאי יושמעו בלילה הארוך שנבלה כאן במליאה, לא מדובר בתיקון פרסונלי כלל. תחולת ההסדר היא מכאן ואילך. תקופה שבה כיהן מי מיושביו של הבית הזה או מבין אזרחי ישראל בתפקיד ראש הממשלה לפני יום תחילת תוקפו של ההסדר המוצע לא תובא בחשבון לצורך חישוב התקופה המרבית.
לבסוף, אזכיר כי מכיוון שמדובר בתיקון לחוק-יסוד: הממשלה, נדרש רוב של 61 חברים וחברות בבית הזה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
להצעת החוק הממשלתית הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות אותן ולאשר את הצעת החוק החשובה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. תודה, אדוני.
גברתי היושבת-ראש, כיף לומר את זה.
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, גברתי השרה, בוקר טוב, בוקר טוב לכולם. אני שמח לעלות ולסכם את הדיון הארוך בהצעת החוק הממשלתית לתיקון חוק-יסוד הממשלה. דומני שיהיה ברשותי זמן רב כדי לעסוק, לשוב ולהציג את הצעת החוק. מטבע הדברים הייתי שמח גם להתייחס באופן ענייני להסתייגויות כאלה או אחרות שהונחו לפני הוועדה, אך לצערי, כפי שקורה ברוב החוקים שמגיעים למליאה הזו וגם שנדונים קודם לכן בוועדה, ההסתייגויות רחוקות מלהיות ענייניות. גם מן הדברים שהספקתי לשמוע בשבתי במליאה או באמצעות השידור בערוץ הכנסת, ההתייחסויות הערב להצעת החוק היו רחוקות מלגעת בעניינן של ההסתייגויות.
שמעתי את סיום דבריה של השרה בעניין מקצועות הרוח החיוניים כל כך, ואני אומר שדווקא בעניין הזה אני חושב שאני נמצא בנקודת אמצע, בין דבריה החשובים של השרה לבין הדברים שנשמעו כאן. אני סומך ידיי על היעד החשוב שהציגה השרה, להפוך את המקצועות הללו באמת למוקד, הן של זהות, הן של ידע, באמצעות לימוד משמעותי, באמצעות יצירת הזדהות של התלמידים, באמצעות לימוד חווייתי ולימוד יצירתי. השאלה שאני מציב בהקשר הזה היא אם לא צריך לעשות את הדברים במקביל, דהיינו, לשקוד היטב על טיפוח אותה חוויית לימודים שאליה כיוונה השרה, ורק כאשר נגיע – לא למימוש מלא של היעד הזה, אבל נרגיש שהתקדמנו התקדמות משמעותית בכיוון – לוותר על הכלי של בחינות הבגרות, שאני מסכים שהוא כלי שכוחו חלקי בלבד. אבל ייתכן שמכיוון – היעדים האלה הוצגו גם בעבר, ולצערי המערכת לא היטיבה לעמוד בהם. אני סומך גם על כוונות השרה וגם על היכולת שלה, כמובן, להוביל את המערכת, אבל אולי נכון שהדברים ייעשו במקביל והוויתור על הבחינות יעשה כשלב שני בלבד, בין השאר מכיוון שלצערי, וכאן אני מסכים עם השרה – נהדר, עכשיו אני גם אראה את ההסתייגויות הלא-ענייניות שהגישו – בין השאר מכיוון שלצערי מערכת החינוך נטבעה בצורה כל כך עמוקה בטביעות האצבע של שיטת הבגרויות, שאני מפחד שבאמת נסיגה מהירה מדי, בהיעדר תחליף מבוסס, תביא לאותו פיחות מדובר בחשיבותם של מקצועות הרוח והחברה.
בהקשר הזה אני אומר שבוודאי ההבחנה המשתמעת בין המקצועות היותר-ריאליים ומקצוע השפה האנגלית לבין מקצועות הרוח יכולה ליצור את הרושם של הענקת מעמד פחות נחשב למקצועות הרוח. אני יודע שזאת לא כוונתך, בדיוק להפך, אבל אני אומר עוד פעם – – –
לא, לא, אז אני אומר, אני יודע שמצידך המהלך הזה בא להדגיש את חשיבות מקצועות הרוח. אבל אני אומר, לצערי המערכת תוכנתה במשך עשרות שנים להעניק איזשהו מדרג חשיבות על פי בחינות הבגרות – כל שיטת הנקודות. אנחנו רואים את מספר התלמידים שניגשים לבגרויות מורחבות במקצועות הרוח. אנחנו רואים – וכאן צריך לומר – – –
בסדר גמור. אני אומר, אבל כאן גם צריך להזכיר את חטאיה של האקדמיה, שבעצמה מקרינה חשיבות מופחתת למקצועות הרוח בשיטת הבונוסים, בדגש שמושם על המקצועות הריאליים – שהם כמובן חשובים. אני בהחלט, הייתי אומר, סומך על המהלך האסטרטגי, ומציע לחשוב איך מבצעים אותו בצורה מדורגת. בתוך העניין הזה, בוודאי דברים שהשרה אמרה לגבי התנ"ך, לגבי מקצועות רוח נוספים, הם חשובים.
אני חושב שטוב יהיה אם נחזור לשיח שהתקיים לפני כמה שנים לגבי מקומו של מקצוע האזרחות, אפרופו הדברים שקורים לעיתים בבית הזה. אני, לשיטתי, מקצוע האזרחות צריך באמת להיתפס כמרחב ידע ומיומנות שעומד בפני עצמו. לשיטתי, אם היינו משתמשים לרגע בשפת הבגרויות, שאנחנו בצדק רוצים מעט להתרחק ממנה, אז הייתי אומר שמזמן במדינת ישראל כל תלמיד היה צריך בגרות מורחבת באזרחות. אני אומר שבסופו של דבר מקצוע האזרחות לא נופל בחשיבותו מהמקצועות שיש לנו נטייה לבוא ולומר שלא ניתן אלא לעשות בהם בגרות מורחבת, ולתוך מקצוע האזרחות בוודאי צריך להכניס מרכיבים רבים נוספים שבאופן מסורתי לא נכללו בתוך מקצוע עם בגרות.
אני מסכים איתך, ואני אומר עוד פעם: אנחנו ככה נוטים – עוד פעם, אני חושב באמת, והשרה עמדה על זה, בחסות טביעות האצבע של שיטת הבגרויות – אנחנו נוטים לחשוב על מקצוע האזרחות כאותו מקצוע שבו תלמידים מתבקשים לשנן איזה חוקי-יסוד חוקקה הכנסת ומה סמכויות מבקר המדינה. אבל מקצוע האזרחות צריך להיתפס במובנים הרבה הרבה יותר רחבים – מקצוע שנועד באמת להכשיר אדם להיות חלק מחברה מכילה, סובלנית – –
אני מסכים לחלוטין. ואני אומר עוד פעם, אני חושב שהדברים שהשרה אמרה, איך בסופו של דבר מקצוע האזרחות נתפס לא רק כ"בואו נלמד על מה שקורה בגבעת רם בירושלים", אלא איך בסופו של דבר, בתוך התהליך הזה, יש עיסוק בדמוקרטיה מעשית בתוך מרחבי החיים הקהילתיים והבית ספריים שלהם. את יודעת, יש לא מעט דיבורים בשנים האחרונות על הסוגיה של לימודי מגדר; לאחרונה התעורר מחדש הדיון בנושא החינוך הפיננסי. בסופו של דבר, אזרח במדינת ישראל צריך גם מיומנויות של חינוך והתנהלות פיננסית על מנת לממש את זכויותיו כאזרח בוגר ועל מנת לעמוד על זכויותיו שמגיעות לו. ולכן אני חושב שבאמת האזרחות, יותר מאשר היא מקצוע, היא דיסציפלינת ידע ומיומנות, ובוודאי היה צריך לחשוב איך מעניקים לה מקום הרבה יותר משמעותי בחוויה הלימודית.
אני זוכר, אני חושב שיושב-ראש מפלגתך היה השר בימים שבהם באמת דיברו על המהלך של מעבר מיחידת בגרות אחת לשתי יחידות בגרות. הייתה שיחה סביב יחידה מעשית של התנדבות בקהילה וכו', והדברים האלה לצערי די נעצרו, ואז אנחנו גם מגיעים למצב שבו יש איזושהי פעולה אקלקטית, כי בהרבה בתי ספר, גם ביוזמות מקומיות של מורים ומנהלות ושל רשויות מקומיות וכו', יש פה ושם עיסוק בלימודי מגדר, וקצת בחינוך פיננסי ותוכניות חיצוניות. יש איזשהו מקום לשדרוג כללי של מקצוע האזרחות. הסוגיה שאת – ראיתי את הקול הקורא החשוב שפרסמתם בכל הנושא הזה של השותפות האזרחית והחינוך לשותפות אזרחית, לחיים משותפים, דבר שבעיניי הוא באמת מהלך דרמטי.
אני תמיד חוזר אל מטרות החינוך הממלכתי. אז בחוק החינוך הממלכתי, במטרות, אתה כמעט יכול למצוא את הכול. קשה לחשוב על דבר שאתה לא מוצא בתוך המטרות המאוד-כלליות וממלכתיות של החינוך הממלכתי. דבר אחד שאין שם זה החינוך המעשי לחיים משותפים באמצעות המפגש. יש שם סעיף שעוסק בהיכרות עם השפה הערבית והתרבות הערבית והתרבות של קבוצות אוכלוסייה שונות. הרעיון הזה, שחלק מחוויית הלימודים הפורמלית במדינת ישראל הוא המפגש, הוא לא ללמוד על אלא להכיר את – זה, בצורה מוזרה, לא נמצא בתוך מטרות החינוך הממלכתי.
כן, וגם כאן, אני חושב שהדברים שהשרה אמרה – בסופו של דבר, לא רק הנושא של המפגש אלא העשייה החינוכית והחברתית המשותפת. גם אני זוכר כתלמיד את העניין הזה של פעם בארבע שנים מקיימים איזשהו מפגש עם בית ספר של מגזר ישראלי אחר. אנחנו מדברים פה על סוג אחר של חוויה – על פרויקטים של למידה משותפת, על יצירה משותפת, על הגדרה של מטרות משותפות וחתירה להגשמה שלהן. בעיניי, ככל שנקפו השנים, קרו גם הרבה מאוד דברים טובים בחברה הישראלית, אבל הנושא הזה של היפרדות המגזרים והקהלים והקהילות, בנושא הזה לצערי אנחנו לא רואים התקדמות דרמטית. הישראלים נוטים יותר ויותר להתכנס בקהילות של אנשים שדומים להם. אנחנו רואים את זה ממש – – –
כן, הנושא של תיבת התהודה. כן, תיבת התהודה – – –
כן, אנחנו רואים גם את ההשפעה של זה על התקשורת שאנחנו צורכים והתקשורת שאיתה אנחנו משוחחים. בסופו של דבר המעבר הזה מעולם תקשורתי שמכוון לחשוף אותך למגוון דעות – לשיח תקשורתי ולעולם תקשורתי שבו אתה – –
– – ננעל בתוך העמדות, שומע בעיקר את העמדות שאתה נוהג להשמיע – כן. בכל מקרה, אני מברך את השרה על המהלך הגדול. אני אומר עוד פעם, אני חושב שהדברים צריכים להיעשות, אולי באמת – – –
כן. ואולי גם במקביל, ולשחרר את המתכונת הישנה לאט-לאט.
אוה, הינה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
מכובדיי, אני, כפי שאמרתי, כפי שאמרתי, צר לי שכמנהגם של חברי האופוזיציה, ההסתייגויות שהוצגו במהלך הדיון בוועדה, וגם שמטבע הדברים נדונות כאן, עוסקות מעט מאוד בהוראותיו של חוק-היסוד.
תראה, חלק גדול מהדיון – א. אתה פה, אז זה טוב, תוכל להשכיל אותי. אבל ראיתי, שמעתי את – – –
אל תדאג, זאת לא הבעיה, הבעיה הגדולה שלי, משיכת הזמן. אני עשיתי לעצמי מנהג של כן להתייחס בדיונים האלה להסתייגויות הלא-ענייניות שהאופוזיציה מציגה, וכך אני אעשה. אני עוד אתייחס בהמשך לחוויה הנעימה שהייתה לי בתחילת הערב, כשחבר הכנסת פרוש הקריא פה מעל הדוכן את ערך הוויקיפדיה שנכתב על שמי, שזה יפה. שמחתי לראות שחבר הכנסת פרוש ישב והקדיש זמן לקרוא על פעילותי בתנועה הרפורמית, חישב את מספר השנים מאז הסמכתי לרבנות. אני אמתין, כשהוא יחזור לאולם – את יודעת, הדיאלוג שלי עם חבר הכנסת פרוש הוא יחסית מצומצם, הוא לרוב כולל כל מיני קולות שהוא משמיע לעברי. שמחתי לראות שהוא ישב, קרא – –
– – השקיע, פירש כמובן לא נכון כמה מהפרטים, אבל לזה אנחנו נמתין לו שהוא יגיע, אם הוא יגיע, ונשלים את הדברים.
בחלק הראשון של דבריי אני מתכוון עוד להתייחס – גברתי היושבת-ראש, בזמן הרב שיש לי, אני עוד אתייחס כמובן גם לנושאים אחרים שמן הראוי לעסוק בהם ביום הזה, אבל אני רוצה כן לפתוח בהתייחסות לחלק מההסתייגויות שהגישו חברי הכנסת של האופוזיציה, ובאמצעות כך גם לתת מענה לביקורת שלהם על החוק.
אז באמת ההסתייגות הראשונה מתוך רשימת ההסתייגויות ה"מרשימה" אומרת שמטרת חוק זה לשלול מאזרחי ישראל את הזכות לבחור ולהיבחר. אני מאמין שחברי האופוזיציה, חברי כנסת נכבדים כדוגמת ידידי שמחה רוטמן, עורך דין מלומד, משפטן, בעל ידע וניסיון רב, אנשים רציניים – בעיניי יש משהו שמקרין חוסר כבוד מצידו, מצידם, כלפי אזרחי ישראל, כאשר הם כותבים הסתייגות כזאת, פותחים עם הסתייגות כזאת את רשימת ההסתייגויות, משל אזרחי ישראל לא נבונים דיים להבין במה מדברת הצעת החוק, למה היא מכוונת, מה היא מבקשת להשיג, כאילו ניתן למכור לאזרחי ישראל פייק ניוז לגבי מהותה של הצעת החוק.
לגיטימי להתווכח על הצעת החוק הזו. אני, למשל, לא מאלה שחושבים שהצעת החוק הזו היא דבר טריוויאלי, שלא ניתן להעלות סימני שאלה לגבי ההצעה שגלומה, שהרי העובדה היא שמדינת ישראל, בעוד, אני מקווה, שעה וחצי, תהפוך להיות הדמוקרטיה הפרלמנטרית הראשונה, למיטב ידיעתי, שיש בה מנגנון מן הסוג הזה, אז די בעובדה שאנחנו החלוצים. לפעמים זה טוב להיות חלוצים.
כדרך אגב, אדוני השר, להערכתי, בשנים הקרובות אנחנו נראה עוד ועוד דמוקרטיות פרלמנטריות שמאמצות הסדר כזה, הסדר דומה, מכיוון – ואתה עמדת על זה בדיונים בוועדה, ועמדו על זה גם נציגי האקדמיה ואנשי הארגונים בחברה האזרחית – שאנחנו בעידן של טשטוש ההבחנות הדרמטיות בין דמוקרטיות נשיאותיות לבין דמוקרטיות פרלמנטריות. נוצקת לה מעין, הייתי אומר, שיטת התנהלות ושיטת משטר דמוקרטית משולבת, שיש בה מרכיבים מכאן ומרכיבים משם. כדרך אגב, גם המהלך שהתחולל בממשלה תחת הנהגת הממשלה הקודמת, אותו מנגנון של ממשלת חילופים, גם זה מעצים את המגמה הזו של שילוב בין אלמנטים של דמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה נשיאותית. אז אין ספק שיש מקום לדיון משמעותי בהצעת החוק הזו. אלה יאמרו כך ואחרים יאמרו אחרת. אפשר להתווכח, אפשר להידיין.
שמענו את עמדתם של מומחים מתחום המשפט החוקתי, שמענו את עמדתם של מומחים מתחום מדעי המדינה. הם לא כולם היו מאוחדים בדעותיהם. אפילו הייתי אומר שרוב הדוברים מן האקדמיה וממכוני המחקר האזרחיים הציבו סימני שאלה על ההצעה הזו דווקא בשל החלוציות שלה במשפט המשווה. אז היה אפשר לקיים דיון רציני, ובוודאי שמי שיבחר להצביע נגד, אי-אפשר לבוא ולומר שטעמיו הם רק טעמים פוליטיים ומפלגתיים, אבל לבוא ולטעון שמטרת הצעת החוק הזו היא לשלול מאזרחי ישראל את הזכות לבחור? האם חבר הכנסת שלמה קרעי, חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת קיש, שיצא זה עתה, חבר הכנסת רוטמן, שכפי שציינתי, הוא משפטן משמעותי, חבר הכנסת פינדרוס, חבר הכנסת מאיר פרוש, חושבים שאזרחי ישראל עד כדי כך לא מבינים מה קורה בבית הזה שהם יכולים לספר להם, או לטעון, שמטרת החוק הזה היא למנוע מאדם כלשהו את הזכות לבחור?
זה רעיון מעניין, שאולי הם רוצים, ככה – כמו מורה שנכנס לכיתה ובאופן פרובוקטיבי זורק עובדה תלושה מן המציאות כדי להעיר את התלמידים. זה רעיון מעניין, מתודה חינוכית. אולי באמת חברי הכנסת המציעים רוצים כך לעורר את השיח הציבורי, על ידי הפצת פייק ניוז. שיטה פדגוגית מרתקת.
אתגור ההנחות, טוב, אבל תראי, לבוא ולטעון שמישהו הציע באמצעות הצעת החוק הזו למנוע מאזרחי ישראל לבחור? הרי זו הנחת יסוד שאומרת: אנחנו חושבים שאזרחי ישראל, אין להם מושג מה הם עושים מדי כמה שנים מאז קום המדינה.
ועוד הנחת יסוד מוזרה, כאילו האובססיה שפיתחו חברי הכנסת האלה כלפי חברי כנסת ספציפי, אדם אחד, כאילו אין בלתו, גרמה לאזרחי ישראל לחשוב שכשהולכים לקלפיות אחת לכמה שנים הם לא מטילים פתק שבו רשומות אותיות המלמדות על בחירתם במפלגה כזאת או אחרת אלא כאילו במדינת ישראל מ-1948 מתקיים משטר נשיאותי, שבו אתה לא בוחר במפלגה אלא אתה בוחר בפלוני-אלמוני להיות ראש ממשלה. ויושבים אותם חברי כנסת ומלינים שהצעת החוק הזו מבלבלת בין המשטר הפרלמנטרי לבין המשטר הנשיאותי. אבל אז אתה מסתכל על ההסתייגויות שהם מגישים, והראשונה מלמדת על הדבר, ואתה חש את הצורך לומר להם: אתם מדברים עלינו? אנחנו אלו שהתבלבלנו בין משטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי? הרי אתם, בכל השנים האחרונות, בכל השיח שלכם סביב שינויים משטריים, בהסתייגויות הלא-ענייניות שהצגתם לחוק הזה, אתם חיים בתודעה כאילו במדינת ישראל נוהג משטר נשיאותי, שלא לומר, במקרה שלכם, משטר מלוכני. ואז באמת אתם מספרים לאזרחי ישראל שהזכות לבחור והזכות להיבחר בדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית כולה מסתובבת סביב השאלה מי יכהן כראש ממשלה.
אז אולי ברוח הרפורמה החשובה שהשרה מתכוונת להוביל בתחום לימודי האזרחות צריך לנצל את השעה הזו כדי להעביר לחבר הכנסת יואב קיש, שנמצא איתנו כאן, שיעור באזרחות, ולהזכיר לו שמשנת 1948 אזרחי מדינת ישראל ניגשים לקלפיות ובוחרים במפלגות, לא בוחרים במועמד או מועמדת לראשות ממשלה, ושמי שבמדינת ישראל ובדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו בוחר את ראש או את ראשת הממשלה – ואני לא רומז בכך לשום דבר שאני מקווה שיקרה בהמשך, או בעצם אני כן רומז – מי שבוחר את ראש הממשלה זה הבית הזה, ואין שום קשר, שום קשר, בין הצעת החוק הזו לבין זכותו של האזרח הישראלי לבחור את המפלגה שהוא מבקש שתייצג אותו ואת ערכיו כאן, בבית הזה.
והזכות להיבחר? האם מישהו מונע באמצעות הצעת החוק הזו ממאן דהוא להיבחר כחבר כנסת? האם מישהו בהצעת החוק הזו ביקש לתקן את תנאי הכשירות להיבחרות כחבר כנסת? שמעתי כאן את חבר הכנסת פרוש, אחרי שהוא למד את פרטי הביוגרפיה שלי, אומר: טוב, אז בואו נגביל גם את כהונת חברי הכנסת לשמונה שנים. א. גם אם היו עושים את הדבר הזה, לא היה בכך כדי לשלול בצורה דרמטית מאזרחי ישראל את הזכות לבחור וגם לא את הזכות להיבחר. אבל כשם שחבר הכנסת קיש מתבלבל בין שיטת המשטר הפרלמנטרית, שבה מצביעים למפלגה ולא למועמד, ושיטת המשטר הנשיאותית, ושיטת המשטר המלוכנית דה פקטו שהוא וחבריו ניסו לייסד פה בשנים האחרונות בהערצה העיוורת שלהם ובגיבוי העיוור שלהם לראש מפלגתם, אז חבר הכנסת פרוש, גם הוא כנראה זקוק לשיעור באזרחות שיזכיר לו מה ההבדל בין תפקידיו ובעיקר סמכויותיו של חבר כנסת ובין תפקידיו וסמכויותיו של ראש הרשות המבצעת, ומדוע יש במקומות רבים בחיים הדמוקרטיים שלנו הלימה מסוימת, זיקה מסוימת, בין עוצמת הכוח שאדם מרכז בידיו בשעה שהוא מנהל מערכת שלטונית לבין הגבלות כאלה ואחרות שמוטלות על יכולתו לצבור עוד ועוד כוח.
אז אין בהצעת החוק הזו כדי לפגוע בזכותם של אזרחי ישראל לבחור, ובסופו של דבר, אין בהצעת החוק הזו הגבלה כלשהי על הזכות של אדם, של אזרח או אזרחית ישראלית, להיבחר לכהונה כחבר או חברה בכנסת. אם כבר, עצם הצגת ההסתייגות הזאת מעידה על הבלבול של חברי האופוזיציה, שבאמת עברו איזשהו תהליך קשה בשנים האחרונות. היו כאלה שזיהו את התהליך הזה, מי בשלביו המוקדמים, מי בשלביו היותר-מתקדמים, ונתנו גט לאותה התנהלות מוזרה בתוך מפלגה מרכזית, מפלגת שלטון, ששנים רבות נשאה על דגלה באמת את הדאגה העמוקה לאיכות החיים הדמוקרטיים במדינת ישראל, הרבה מאוד שנים, בשבתה באופוזיציה, ובאמת תפקדה בהרבה מובנים גם כתעודת ביטוח של הדמוקרטיה הישראלית. אבל לצערנו, בשנים האחרונות, ואני עוד אחזור אל העניין הזה, התבלבלו היוצרות באותה מפלגה לאומית ליברלית שהחיים הדמוקרטיים היו נר לרגליה, והם עברו לאיזושהי תפיסה שהדמוקרטיה מצטמצמת להיבטיה הפורמליים, למעין קליפה פורמלית – תכף נגיע להסתייגות הבאה – ובסדר, במסגרת זה הם ניסו דה פקטו ליישם במדינת ישראל מעין דמוקרטיה נשיאותית, כאילו העם בחר בפלוני-אלמוני להיות ראש ממשלה ולא הכנסת היא שממנה, מכוח אמונה, את ראש הממשלה – דרך אגב, רטוריקה שכל-כולה פגיעה בבית הזה. אז בסדר, אז אני יכול להבין מדוע הם מתבלבלים ומדוע הם מדברים על ענייני דמוקרטיה נשיאותית, רק צריך להעמיד דברים על דיוקם. אלה שמתנהגים כאילו בישראל יש דמוקרטיה נשיאותית ולא דמוקרטיה פרלמנטרית אלה המתנגדים להצעת החוק הזו.
בוודאי, היא הנותנת. זאת אומרת, הם אלו שהיו עסוקים בשנים האחרונות להחדיר אל ההוויה הישראלית דפוסי התנהגות, לשיטתי, לא של דמוקרטיה נשיאותית אלא של דמוקרטיה אוטוקרטית. כמעט מצחיק אותי לראות באחת ההסתייגויות התייחסות לחוקים ארדואניים. אתם מדברים? פולחן האישיות שאתם חוללתם בשנים האחרונות, כאילו יש אדם אחד, אדם אחד, שהוא מצילה ומושיעה של מדינת ישראל בכל החזיתות – אתם מדברים על רטוריקה ארדואנית? על התנהלות מפלגתית ארדואנית, שבה יש מאמץ בלתי פוסק לגדוע את ראשם ולסכל את פעילותם המפלגתית של דמויות שצומחות אט-אט כמנהיגות אלטרנטיבית? אתם מדברים על חוקים ארדואניים? אז באמת אין לי ציפייה שמי שבלבלו את היוצרות בתוך מפלגתם ובלבלו את היוצרות בדמוקרטיה הישראלית בשנות שלטונם הארוך לא מבינים את מהותו של החוק הזה.
אבל אם את ההסתייגות הראשונה של חברי האופוזיציה אפשר לפטור בחוסר הבנה, חוסר הבנה של החוק, הרי שההסתייגות הבאה שהגישו חברי הכנסת, כאן כבר אנחנו לא מדברים על חוסר הבנה. כאן אנחנו מדברים על המשך המגמה המסוכנת, הלא-מוסרית, הלא-אחראית, שמובילים חברי הכנסת מהיום שהממשלה הזו הושבעה כאן בבית הזה. כותבים חברי הכנסת: "מטרת חוק זה להחדיר לתודעה הציבורית כי מדינת ישראל איננה דמוקרטית במובן הרחב של המילה. אזרחי ישראל יכולים ללכת לקלפי ולהצביע אבל החבורה האנטי-דמוקרטית שיושבת בשלטון תפעל לסכל את בחירתם". תאמר, חבר הכנסת קיש, אתה רציני כשאתה כותב את ההסתייגות הזו?
מכיוון שקל להבחין מתי מחולל הסתייגויות הוא שמפיק את הפלט ומתי יושבים אנשים ומנסחים בקפידה את המילים, קל לראות שאת ההסתייגות הזו ישבו אנשים וכתבו. ואני שואל את עצמי אם בסוף כתיבת ההסתייגות הזו הם צחקו, טפחו עם ידם על המצח, הרגישו קצת לא נעים שהם כותבים כאלה מילים. מה בדיוק עובר לכם בראש ובמצפון כשאתם מעלים על הכתב ומותירים בפרוטוקול הבית הזה, בדברי ימי הבית הזה, את המילים שמופיעות בהסתייגות השנייה?
מאז שהממשלה הזו נבחרה לא היה פה יום אחד שהחבורה הזאת קיבלה את דין הבוחר, יום אחד שבו החבורה הזו, שעומדת מאחורי ההסתייגויות הללו – – –
יש שר. כן, סגן. אני חוזר ואומר, מהיום שנבחרה הממשלה הנוכחית לא היה כינוס אחד של המליאה הזו שבו החבורה הזו לא כפרה במושגי היסוד הבסיסיים ביותר של החיים הדמוקרטיים. לא היה כאן יום אחד שאותה חבורה של חברי כנסת לא השקיעה מאמץ לקעקע את היסודות המרכזיים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, ממציאים בדברי הביזוי וההסתה שלהם שיטה דמוקרטית כוזבת שאין לה דבר וחצי דבר עם חוקי-היסוד של מדינת ישראל, עם הערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר. חלק גדול מדבריהם על הבמה, מעל הדוכן הזה, מכוונים לשלילת הלגיטימציה של הממשלה הנבחרת שמכהנת מכוח אמונו של הבית הזה, ניסיון עיקש לומר – חברתי, מה, יש חילופי משמרות?
סגן היושב-ראש, אם הוא עולה לבמה אז הוא רוצה זמן איכות.
לא, אנחנו בשנייה, זה בסדר. השנייה עולה על הראשונה.
איזה ייגמרו לי. מוחכם הקודח ממציא כל כך הרבה הסתייגויות מופרכות ונבזיות שאני יכול לבלות פה – חבריי מנהלי הסיעות, אפשר להודיע לכולם להתכנס גם בעוד עשר שעות, מכיוון שברוך השם, חברי האופוזיציה – לא מהאופוזיציה שלך – חברי האופוזיציה, רוב חברי האופוזיציה, יכולים לתת לנו פה – – –
מר קיש, 53. קודם, כשהשרה עלתה לדוכן, היא דיברה על העניין של כוונותיה בעניין מקצועות הרוח מול המקצועות הריאליים. עכשיו, גברתי השרה, פתאום אני חושב שלא צריך לדבר רק על חיזוק מקצועות הרוח – – –
אני מודה לשני סגני יושב-ראש הבית הנכבדים, שהדגימו לחברי גוש ה-52, או ה-53, את המושג חילופי שלטון. זה בסדר שהינה, אחד עולה והשנייה יורדת, אבל הבית עודנו קיים.
באמת אני שמח. הינה, אני אומר את זה, אני כל הזמן אחזור לדבריה החשובים של השרה: יש פה שיעור חשוב לחברי האופוזיציה בדמוקרטיה מעשית. הינה, לימוד חווייתי לחבר הכנסת קיש. עולה אדם אחד לבמה, השנייה יורדת, השלישי עוד מעט יעלה, אני מקווה שגם יושב-ראש הכנסת יבוא ויכבד אותנו בהמשך בנוכחותו והכול בסדר. הכיסא הזה שייך לאזרחי ישראל, לא לפלוני-אלמוני שחושב שהוא קיסר או מלך, או אחדים רואים בו סוג של משיח.
אבל אני אחזור רגע לאחור ואומר, אולי לא רק את מקצוע האזרחות צריך לחזק אצל חבר הכנסת קיש – טוב, אצל חבר הכנסת פינדרוס ואצל חבר הכנסת פרוש בוודאי צריך לחזק את מקצוע האזרחות, מכיוון שהם לא מאמינים שצריך ללמוד אותו. הם גם לא מאמינים שצריך ללמוד מתמטיקה ואנגלית, אבל את זה נשאיר לדיון אחר. אבל כנראה שבעבור חבר הכנסת קיש, גברתי שרת החינוך, צריך לא לחזק רק את מקצועות הרוח אלא גם את המתמטיקה, מכיוון שחבר הכנסת קיש וחבריו לא מצליחים להבין ש-53 קטן מ-61.
אני זוכר, בכיתה ג' או ד', אם אני לא טועה, מלמדים את הקטע הזה של הסימנים, נכון? של המשולש שאומר קטן יותר, גדול יותר, שווה, אז בואו אולי נעשה שיעור מתמטיקה. חבר הכנסת קיש, 53 יותר קטן מ-61. אולי בזה הבעיה. לא למדו טוב מתמטיקה. 53 קטן מ-61.
אני יודע שהקטע של קטן, גדול, זה מקדים את לימודי פעולות הכפל והחילוק בשיעורי המתמטיקה, אבל אני סומך על כך שחבר הכנסת קיש ויתר חבריו הם מהירי תפיסה, אז אחרי שלימדנו אותם את השיעור הבסיסי במתמטיקה, ש-53 קטן מ-61, אז אולי אפשר להתקדם גם לפעולת החשבון הבאה, ונלמד אותם קצת כללים של לוח הכפל ופעולת החילוק, ונזכיר להם ש-61 מתוך 120 זה יותר מחצי, נכון?
120 לחלק לשניים, חבר הכנסת קיש – – –
מצוין. כי אני, כפי שקרא היום חבר הכנסת פרוש בערך הוויקיפדיה שלי, אני הייתי יותר מוצלח במקצועות הרוח מאשר במקצועות הריאליים. אוה, רגע, שנייה, חבר הכנסת קיש, תראה, שיעור בחוויה מעשית, הכיסא נשאר – – –
אני לא עושה דרמטית, אני מכבד את הבית. אבל רגע, טוב שזה משודר. תראה, חבר הכנסת קיש, הכיסא נשאר, יורדת סגנית יושב-ראש הכנסת, מחליפה, מתחלפת, עם סגן יושב-ראש כנסת אחר, ושומו שמיים, הבית עומד על מכונו, הדמוקרטיה הישראלית נמשכת, חבר הכנסת קיש.
ידעו אזרחי ישראל: הפיכה שלטונית התבצעה כרגע בכנסת ישראל. חבר הכנסת האוזר הדיח את חברת הכנסת אמילי מואטי. הפיכה שלטונית.
א. תראה, אני רוצה לומר לך, בניגוד לחבר הכנסת פרוש, כשאני לומד מעמיתיי, מחבריי, אני לא חושב שאני צריך להכתיר אותם כאדמו"ר. אני עוד אדבר בהמשך על דבריו של חבר הכנסת פרוש. אצלנו אין אדמו"רים ואצלנו אין מנהיגים שנמשחו בשמן המשחה. אז אני, גם כשאני לומד מחברתי, ממנהיגת מפלגתי, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני לא עסוק במחשבה, או לא אוחז במחשבה שמפלגת העבודה שווה מרב מיכאלי ומרב מיכאלי שווה מפלגת העבודה, כמו שאני לא חושב שמפלגת העבודה שווה גלעד קריב או אמילי מואטי.
לא, מפלגת העבודה שווה מאוד, אבל אין זהות חד-חד-ערכית בין אדם מסוים לבין המפלגה. רק אצלכם היטשטשו הבנות היסוד של החיים הדמוקרטיים. רק אצלכם אתם חיים באשליה שבעצם נתניהו קדם לז'בוטינסקי ושבעצם הרוויזיוניזם נולד בבית בקיסריה, ושמנחם בגין, עליו השלום, ויצחק שמיר, עליו השלום, היו הערות שוליים בתולדותיה של תנועת הליכוד, מעין פרקי מבוא להופעתו של מייסד תנועת הליכוד, מנהיג הציונות הרוויזיוניסטית, מחולל המהפך של 1977, בנימין נתניהו. היה הווה ויהיה, כמו שאנחנו אומרים בתפילה. ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד. אצלכם, נו, השתבשו היוצרות.
אבל נחזור לעניין, כי זה העניין הרציני, אדוני היושב-ראש. אפשר להתבדח, אפשר להתייחס בציניות. כלפי דבר אחד אי-אפשר לנהוג בבדיחות הדעת, ועל הדבר הזה אני אתעקש: המאמץ של חבורה לא מבוטלת של חברי וחברות כנסת בבית הזה לקעקע את הלגיטימיות של הממשלה המכהנת, שנבחרה מכוח אמונו של הבית הזה. וכך, אתה רואה סוג של צביעות פרלמנטרית, פוליטית ואידיאולוגית, שהיא לא רק תו אופי מגונה אלא היא סכנה של ממש לדמוקרטיה הישראלית, שחבורה שמתגדרת בסיסמאות של הזכות לבחור והזכות להיבחר ודמוקרטיה במובנה הרחב, פועלת כבר שמונה חודשים כדי לבוא ולומר לאזרחי ישראל: אתם בחרתם ב-120 נבחרי ונבחרות ציבור, ורוב מקרב נבחרי ונבחרות הציבור הללו נתנו אמונם בממשלה ובראש ממשלה ובשרי הממשלה, אבל זה מבחינתנו לא רלוונטי. לא הייתה פה הצבעת אמון בממשלה, לא הושבעו פה 120 חברי כנסת כמה שבועות קודם לכן, ומכוח הצהרת האמונים שלהם לחוקיה של מדינת ישראל הם מימשו את זכותם ובחרו. פייק ניוז הרסני, פוגעני, מסוכן, שאין בו שמץ של טעות, אלא כל-כולו מכוון באופן זדוני לסכל את המנגנון של ההכרעה הדמוקרטית של אזרחי ישראל, שהלכו בפעם הרביעית תוך שנתיים לבחור, אמרו בפעם הרביעית את דברם.
אבל לחבורה הזו הדבר לא טוב, כי אם אזרחי ישראל לא הניחו בכיסא הזה את משיחם בנימין נתניהו, אז למה לנו דמוקרטיה? אתם תעירו לנו על הזכות לבחור ולהיבחר? מה אתם חושבים, שאזרחי ישראל מטומטמים? אתם מגינים על הזכות לבחור ולהיבחר? הרי אתם עסוקים שמונה חודשים בלומר לאזרחי ישראל: לא המלכתם את בנימין נתניהו והורדתם אותו מכיסא ראש הממשלה, אז אנחנו בזים להצבעה שלכם ואנחנו בזים לבחירה שלכם ב-120 נבחרי ונבחרות ציבור. בוא נלך עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם לקלפי, עד שנקבל את התוצאה שאנחנו רוצים – בנימין מלך ישראל.
אז מה לעשות, המלך הודח מכיסאו, ככה זה בחיים דמוקרטיים. המלך הודח מכיסאו. והאמת, בדמוקרטיה הביטוי הוא לא המלך הודח מכיסאו – המלך הודח מכיסאנו. זה הכיסא שלנו, חבר הכנסת קיש. אני מבין שלא נעים לך לשמוע, אבל הכיסא הזה הוא לא שלכם, והוא לא של בנימין נתניהו, כמו שהוא לא היה של דוד בן-גוריון, ראש ממשלה קצת יותר מוצלח, משפיע ואמיץ ממר בנימין נתניהו. האחד המציא את מושג הממלכתיות הישראלית, השני היה עסוק בעיקר בלפרום אותו בשנים האחרונות.
אז באמת, עשו לנו טובה, ואל תדברו איתנו על הזכות לבחור ולהיבחר, מכיוון שכל פעולתכם כאן היא למנוע מאזרחי ישראל את הבחירה הדמוקרטית שלהם ולהציב סימן שאלה על הלגיטימיות של ההצבעה של חברי וחברות הכנסת בבית הזה. אתם האחרונים שתלמדו אותנו מהי דמוקרטיה במובנה הרחב. אתם האחרונים שתטיפו לנו מוסר על מה לגיטימי ומה לא לגיטימי, האחרונים. יש לכם עוד הרבה שיעורי אזרחות ללמוד, ככל הנראה, בצד שיעורי המתמטיקה שעמדנו עליהם. אולי לקראת סוף הדברים נחזור על שיעורי המתמטיקה, מה גדול יותר ממה, 53, 61. נעשה את התרגיל המתמטי. אני חושב שעל פי תקנון הכנסת אסור להביא עזרים לדוכן. אולי היינו עושים את זה פה עם בדידים, עם לוח, עם ציורים, עם כרזה. כן, טוב, בסדר, אני בטוח – – –
ובכלל, אני רוצה לומר לך שמעולם שאלת כמות האנשים בקהל לא השפיעה על היכולת הרטורית שלי. אני שנים ארוכות – – –
אני בטוח שהיו לך הערב משימות קצת יותר כבדות, לאור המצב הבין-לאומי, מלהאזין לדבריו של חבר הכנסת פרוש. אבל חבר הכנסת פרוש, אמרתי כבר, שלרוב נוהם לעברי – נוהם לא באל"ף אלא בה"א, נוהם לעברי – לקראת הנאום הדמוקרטי שלו הערב קרא את הערך שלי בוויקיפדיה. ואז הוא עשה לי שירות נהדר – הוא עמד כאן ודיבר על כל פרטי הביוגרפיה שלי, לרבות באיזו שנה הוסמכתי לרבנות וכו'. טוב, אז באמת, אני מציין ביחד עם עוד חברים וחברות בשנה הבאה 20 שנה להסמכתי לרבנות רפורמית, ואני אומר, בתורת הדרשנות לימדו אותנו להתייחס באותה חרדת קודש לקהל של שני שומעים ולקהל של 2,000 איש.
אני מסכים. וגם, אני חייב לומר שבכל זאת יש כמה עשרות צופים בערוץ הכנסת שיש להם נדודי שינה הלילה הזה. בסדר גמור, אני מתייחס אליהם בכבוד רב וחושב על כל מילה שאני אומר. אני מאוד מאוד מקווה שאבי מורי לא יושב עכשיו וצופה בנו, מכיוון שיש לו נטייה לעקוב אחרי נאומיי במליאה. אני דרבנתי אותו לוותר.
אמרתי לו שמכיוון שההסתייגויות של האופוזיציה הן לא רציניות, אז הוא יכול לוותר הערב על הדברים. גם אני ביקשתי את עזרתו בהקפצת הילדים מחר לבית הספר.
היום. אז זה מדאיג אותי אם הוא נשאר ער. ובכל זאת, הילדים שלי, אני שולח אותם לבית ספר מדי בוקר, כדי שהם גם ידעו ש-61 זה יותר גדול מ-53 וש-61 זה רוב מתוך 120, וגם שבדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו בוחרים במפלגות, לא במועמדים נצחיים לראשות הממשלה.
עכשיו הדבר בהסתייגות השנייה של האופוזיציה, שאי-אפשר שלא לצחוק או לבכות כשקוראים אותו, זה שהחבורה הזו משתמשת במילים: כי מדינת ישראל איננה דמוקרטית במובן הרחב של המילה. יאמר לי חבר הכנסת רוטמן, יאמר לי חבר הכנסת דוד אמסלם, חבר הכנסת שלמה קרעי, מהו מובנה הרחב של הדמוקרטיה לשיטתם, כי אנחנו שומעים אותם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בבית הזה, שמונה חודשים, מצמצמים – כל הזמן שולחים לי. עדיין לא בסדר?
לא, לא. חברים, יהיה, יש. אנחנו רק בתחילתו של הערב.
אני רואה שהחברים והחברות מגיעים טיפין-טיפין.
בכל זאת, האופוזיציה עשתה לנו תרגיל מפתיע שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתו, וקיצרו את רשימת הדוברים. בסדר, יש דבר תורה לאדר א' המסתיים, יש דבר תורה לאדר ב', שיתחדש עלינו לטובה, לשמחה, לברכה, ביום חמישי. יום שישי, א' באדר ב', שמעתי שהולכת להיות תפילה חגיגית של נשות הכותל בכותל. גם לזה, אם נצטרך, יהיה לנו זמן להתייחס. הכול בסדר.
טוב, תראה, מכיוון ששרת החינוך פה, אז אני חייב להודות שהיה אצלי מדרג מאוד ברור בשנותיי בבית הספר: בצמרת נמצאו מקצועות הרוח – תנ"ך, היסטוריה, אזרחות; במקום טוב, אבל באמצע, נמצאו המקצועות הריאליים – מתמטיקה, פיזיקה, עשיתי כימיה; בתחתית המדרג, לצערי – אני לא אומר את זה בגאווה – בתחתית המדרג נמצא מקצוע החינוך הגופני. מה לעשות, כל אחד מאיתנו יש לו – – –
בדיוק. אז אני לא יודע אם אני מליץ היושר הטוב ביותר בשביל מרתון ירושלים. אני אומר שהשבוע, ביום שישי האחרון, התקיים דווקא מרתון תל אביב. ובית הכנסת – – –
וחבר הכנסת טל השתתף. אז אני אומר שהייתה שם נציגות ברצים לא רק לקהילות התנועה הקונסרבטיבית, שחבר הכנסת טל הוא אחד ממנהיגיה; גם הקהילה שלי בתל אביב, קהילת בית דניאל – משום מה, אני לא הצלחתי להבין מדוע – ארגנה קבוצת רצים. בסדר.
כן, קריית קודש. בסדר גמור. הייתה קבוצת רצים. לשמחתי, היא לא הייתה המונית מדי. יש אצלנו יותר משתתפים ומשתתפות בחוגי התלמוד ופרשת השבוע מאשר קבוצת הרצים. בידיי הפקידו את המשימה לארגן את קבוצת המעודדים והמעודדות. מראש ידעו שאני פחות טוב במקצועות הריצה.
אבל אתה יודע, גם במקצועות הריצה, בסופו של דבר, מלמדים אותך מיומנויות מספריות. אתה צריך לעמוד בלוחות זמנים; אתה לומד לקרוא שעון; אתה יודע שלרוץ 21 ק"מ זה יותר מלרוץ 5 ק"מ. אז אולי באמת כדאי שהאופוזיציה תקים קבוצת ריצה, ובמסגרתה יעבדו גם על הכישורים המתמטיים, ובסוף יגיעו למסקנה ש-61 זה יותר מ-53. יכול להיות. נתחיל בקטן.
עכשיו, אני כן אומר ברצינות: מה לחבורה הזו שהגישה את ההסתייגות הזו ולמובנה הרחב של הדמוקרטיה? הרי כל תלמיד ותלמידה בכיתה ח' או בכיתה י' או בכיתה י"ב, לומד בבתי הספר שלנו – ברוב בתי הספר; יש במדינת ישראל, לצערי, בתי ספר שלא חושבים שצריך ללמד את מקצוע האזרחות; שכן חושבים שצריך לקבל מימון של 100% מהמדינה, אבל לא צריך ללמד אזרחות, לא צריך ללמד אנגלית, לא צריך ללמד היסטוריה, לא צריך ללמד שפה זרה – בסדר, דיון. הינה, יושבת-ראש ועדת החינוך הצטרפה. זה דיון אחר. אבל כל תלמיד ותלמידה צעירים במדינת ישראל הרי לומדים במקצוע האזרחות שלדמוקרטיה שתי רגליים: הרגל האחת היא הפעולה בהתאם להכרעת הרוב, והרגל השנייה, העיקשת, היא הגנה על זכויותיו של האדם היחיד, ובמיוחד זה המשתייך לקבוצות המיעוט. וכל אדם עם הבנה יסודית במהותה של הדמוקרטיה יודע שהדמוקרטיה בו זמנית היא שילוב של עקרון שלטון הרוב עם עקרון הגבלות כוחו של הרוב לפגוע בחירויות היחיד ולפגוע בזכויותיו של המיעוט.
וההבנה הזו, היא נמצאת במוקד ההתקפות של החבורה הזו שהגישה את ההסתייגויות. החבורה הזו הרי עסוקה כל הזמן בלהטיף לדמוקרטיה שמקפצת על רגל אחת, דמוקרטיה שיש בה רק את העיקרון של שלטון הרוב, שגם במקרה הזה, גם ביחס לעיקרון הזה, זה רק אם הרוב הוא הרוב שמשרת את המטרה שלנו ושם את בנימין נתניהו על הכיסא. אם הרוב הדיח את בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה – ששייך לנו, לא שייך לו – אז גם אפשר לוותר על עקרון שלטון הרוב.
אבל בוודאי שהחבורה הזו מעולם, מעולם, לא שמה את ליבה לעיקרון השני, שהוא העיקרון של האיזונים והבלמים, שהוא העיקרון של הפרדת הרשויות הקפדנית, שהוא העיקרון של ההגנה החוקתית על זכויות המיעוט. הרי החבורה הזו משמיעה מעל הדוכן הזה את המלל הבלתי-פוסק והשקרי על מחטפים של בית המשפט העליון, על פעולה של בית המשפט העליון מחוץ לגדרות החקיקה של הבית הזה. אבל מה מסתתר מאחורי המתקפה הבלתי-פוסקת הזו על בית המשפט העליון, שחלק מחברי הכנסת עושים את זה בצורה מנומסת, ואחדים, שהפכו להיות כוכבי הבמה המרכזית של הליכוד, עושים את זה בשפה גסה, בזויה, משפילה ומכוערת, בלי שחבריהם אומרים להם: די, מספיק, יש מילים שלא נאמרות, יש שפה שלא יכולה להפוך תעודת ההיכר של מפלגת הליכוד? הרי כל המתקפה על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאנחנו מציינים עכשיו 30 שנה לחקיקתו, כל המתקפה על בית המשפט העליון, כל-כולה מכוונת נגד דבר אחד – נגד הרגל השנייה של החיים הדמוקרטיים, שבה אומרים: פועלים על פי הכרעת הרוב, אבל גם לכוחו של הרוב יש הגבלות כשאנחנו מדברים על הפגיעה בחירויות היסוד. את התורה הזו אתם שכחתם לגמרי. שכחתם לגמרי. התבלבלתם.
הגמרא במסכת שבת מספרת לנו על הלל הזקן, שגייר את אותו אדם בעודו עומד על רגל אחת. אתם בוודאי הייתם – אם הייתם במקום הלל, הייתם מבקשים מאותו גר לעמוד על רגל אחת והייתם אומרים לו: ביבי מלך ישראל, זו התורה כולה, ואידך זיל גמור. אשרינו שחכמינו הקדמונים אמרו: מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, זו התורה כולה. זה מה שהם אמרו, ולא: יש רק חבר כנסת אחד שראוי להנהיג את מדינת ישראל, וכל היתר אינם לגיטימיים. אבל אחרי זה הלל הזקן אומר: ואידך זיל גמור. הוא אומר לאותו מתגייר: עכשיו תוריד את הרגל השנייה ולך ולמד, השתמש בשתי רגליך.
אז לא די בזה שאתם לא מאמינים בצורך להשתמש ברגל שבה כוחו של הרוב לפגוע בזכויותיו של המיעוט – הכוח הזה מוגבל על ידי ערכים חוקתיים, על ידי פעולה של ביקורת שיפוטית – אתם גם מבקשים לקעקע את הרגל השנייה של הכרעת הרוב, להציג אותה כלא לגיטימית. מה לכם ולמובנה הרחב והעמוק של הדמוקרטיה? אתם מבקשים להפוך את הדמוקרטיה לכלי להכתרתו של בנימין נתניהו, הכתרתו הנצחית של בנימין נתניהו, ולעזאזל מה הציבור הישראלי אמר לכם במערכות הבחירות, במערכות הבחירות האחרונות.
כבר הזכרתי בדבריי, ולא אתעכב על העניין הזה, מי מבין השניים, מר בנימין נתניהו או מר נפתלי בנט ראש הממשלה המכהן, מזכיר בהתנהגותו יותר את דפוסי ההתנהלות של נשיא טורקיה. אז גם השימוש המוזר שלכם במטבע הלשון "חוקים ארדואניים" חושף את קלונכם, לא את פעולתה של הממשלה הנבחרת. מי שגוש חמאה אדיר ניצב על ראשו, שלא יסתובב בשמש. אני מציע לכם למצוא דימויים ומשלים אחרים מאשר "חוקים ארדואניים" כאשר אתם מדברים, במאמץ שלכם לטעון שרק כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה היא כהונה לגיטימית.
כן. אל תדאג. כתבתם כל כך הרבה הסתייגויות מיותרות.
דווקא הסתייגות מס' 11, וגם מס' 12, יש בהן איזשהו ממד ענייני, אבל גם הן מעידות על כך שאתם פשוט לא מבינים את החוק. אתם כותבים: מטרת חוק זה להכניס שתל זר בשיטת המשטר הפרלמנטרית המקובלת בישראל ולייצר בעיות קשות במערכת השלטון. נו, באמת. אתם הבאתם את מדינת ישראל למצב שבו אי-אפשר להאמין להתחייבויות קואליציוניות בסיסיות. אתם, ובעצם המנהיג הבלתי-מעורער שלכם שאין בלתו, בנימין נתניהו, דרדרתם לכזאת דיוטה תחתונה את מושגי האמון, את מושגי הכבוד, את מושגי הקולגיאליות, את הרעיון שמילה זו מילה והסכם זה הסכם; שחקתם עד דק את כל השיח הג'נטלמני, שאפשר להיכנס לחדר ולסגור הסכמים, לייסד הבנות ולסמוך על שותפויות שנרקמות, עד כדי כך שנדרשה מדינת ישראל להכניס לתוך חוק-יסוד: הממשלה את המנגנון של ממשלת החילופים. שכרתם עורכי דין מן המגזר הפרטי שינסחו מנגנון שכל מטרתו לעקוד את בנימין נתניהו להבטחותיו, בצורה מוזרה. היו כאלה שחשבו שאפשר באמצעות חוק-יסוד לגרום לבנימין נתניהו לעמוד במילתו; היו כאלה שחשבו שאם יביאו את מיטב המוחות המשפטיים, יתקנו את חוק-יסוד: הממשלה, יכניסו לו מנגנונים של ביטחון ובטוחות וערבויות, בנימין נתניהו יעמוד במילתו. האיש ברוך כישרונות. עוד לא נולד העורך דין ועוד לא נולד שינוי החקיקה שמביאים את האדם לעמוד במילתו.
אנחנו מכניסים שתלים זרים לשיטת המשטר הישראלית? הרי חוסר האמינות של בנימין נתניהו, הגיבוי שאתם הענקתם, חברי סיעת הליכוד והסיעות האופוזיציוניות האחרות – מתוך ההתמכרות שלכם לאיש ולשיטותיו אתם גרמתם לדמוקרטיה הישראלית לבנות פיגומים על פיגומים על פיגומים על דברים שהתנהלו כאן מכוח הבנה בסיסית של מושגי ההגינות.
לוי אשכול הזמין את מנחם בגין לממשלת האחדות. מנחם בגין הזמין את משה דיין ואת עזר ויצמן להיות בממשלתו. שמעון פרס ויצחק שמיר, אחרי מערכת הבחירות הקשה של 1984, נכנסו לחדר, סגרו הסכם ג'נטלמני, הושיעו את ישראל בזירות שונות, גם בהקשר של ההסתבכות בלבנון, גם בהקשר של ההתמודדות עם האינפלציה. ישבו ביחד. לאחר מכן היו גם אחרים. יצחק שמיר, גם כשהוא כיהן כראש הממשלה ללא רוטציה, ידע להיכנס לחדר עם שמעון פרס, ישבו ועשו. עד כדי כך הייתה הבנה טבעית של מושגים של הגינות. את אותו ניסיון להפיל את ממשלתו של שמיר – ניסיון שנעשה על פי כללי הבית הזה, נכון? הצבעת אי-אמון וכו' – איך אנחנו מחנכים על הניסיון הזה בהיסטוריוגרפיה הפוליטית של מדינת ישראל? "התרגיל המסריח". הכול היה בסדר מבחינת החוקים, נכון? יש פרוצדורה של הצבעת אי-אמון. ומי כינה את זה "התרגיל המסריח"? לא אנשי הליכוד; יצחק רבין. עכשיו, אני לא עסוק כאן בלשפוט את מהלכיו של נשיא מדינת ישראל המנוח ראש הממשלה שמעון פרס, דמות מנהיג שהערכתי מאוד ותרומתו למדינת ישראל היא כבירה, אבל היו ימים שבהם התנהגות בהתאם לכללים של הבית הזה אבל שיש בה ממד של חוסר הגינות, של אי-עמידה בסיכומים והבטחות, זכתה לכינוי "התרגיל המסריח".
מה קרה לנו מאז ימי התרגיל המסריח עד היום? ומי היה הדמות הפוליטית הדומיננטית במדינת ישראל מאז ועד היום? ומי היה האדם שכיהן, אם אני לא טועה, שלוש פעמים שונות כראש ממשלה באותן שנים, במשך כהונה מצטברת של 12 שנים? בנימין נתניהו. ואיפה אנחנו היום? במציאות שבה תרגילים מסריחים זה שמו השני של האיש; שגם חבריו במפלגה לא סומכים על מילתו; שבכל מדד של אמינות, של כיבוד הסכמים, של התנהלות פוליטית ג'נטלמנית, הוא נמצא בתחתית המבחן הסוציומטרי. אזרחי ישראל לא יקנו ממנו מכונית יד שנייה.
כן, היא שאמרתי. היה צריך להביא את מיטב המוחות המשפטיים של מדינת ישראל – – –
לא, אתה טועה. אני רוצה לומר לך למה.
אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת קיש – – –
דיברת ליושב-ראש, אבל אני עומד על זכותי לענות לך. זה בסדר, גם כשדיברת ליושב-ראש. אתם יצרתם את המציאות שבה במקום הסכם פוליטי, צריך לשנות מן הקצה אל הקצה את חוק-יסוד: הממשלה. אל תדברו איתנו על שתלים זרים בחוק-יסוד: הממשלה. אתם, בגיבוי שהענקתם להתנהגות של בנימין נתניהו – גיבוי שאני רוצה להזכיר לכם, לא נעצר באותו רגע של הסכם פוליטי שעובר דרך שינוי חוקי-יסוד; אתם גיביתם את הפרת ההסכמים, אתם גיביתם את ההתנהלות הנבזית, המכוערת, הלא-הגונה, הלא-ג'נטלמנית, שהביאה בסופו של דבר – נו, יש קארמה בעולם, יש כנראה השגחה פרטית: מי שמתנהג ככה, מאבד את השלטון. אז איבדתם את השלטון, מכיוון שאף אחד מכם לא היה בו שבריר של חוט שדרה, של אומץ לב ציבורי, לגשת ללשכת ראש הממשלה ולומר למנהיג מפלגתכם: עד כאן, יש גבול לדרך ההתנהגות, תפסיק להעמיד אותנו במבוכה הזו של פעולה מתוך אינטרסים אישיים, מתוך איזושהי מחשבה שלמלוכה נולדת, מתוך מחשבה שאתה ובני משפחתך לא רק מתגוררים בקיסריה אלא אתם קיסרים בעצמכם, משפחה קיסרית.
אז אתם תדברו איתנו על שתלים זרים בחוק-יסוד: הממשלה? כל המאמצים שלנו מכוונים להוציא את הרוח הרעה שאתם שתלתם בתוך הדמוקרטיה הישראלית. כל מטרתה של הקואליציה הזאת – שכן, היא קואליציה מורכבת. מישהו מכחיש? מישהו כופר בעובדה שהקואליציה הזאת ייחודית? מישהו חושב שהישיבה של מפלגות ימין מובהקות עם מפלגות שמאל מובהקות, שהישיבה של כוחות סוציאל-דמוקרטיים עם אבירי השוק החופשי – לשיטתי הפרוע, אבל כל אחד עם דעתו – היא דבר שהוא קל, שהוא דבר טבעי? אבל אתם החדרתם כזאת רוח רעה לדמוקרטיה הישראלית, שתלתם בתוך ההתנהלות השלטונית הישראלית שתלים זרים של חוסר אמון, של חוסר הוגנות, של חוסר יושרה, של חוסר יכולת לעמוד בסיכומים, של דפים שלא שווים את המילים שנכתבו עליהם – את כל הדברים הרעים האלה עם רוטב של הסתה, עם רוטב של הוקעת האחר, עם רוטב של סכסכנות ופלגנות ושיסוי קהילה ישראלית אחת בקהילה שנייה – את כל המאכלים העבשים האלה אתם הנחתם על השולחן הישראלי, ואנחנו עסוקים לאט-לאט בלהסיר את השתלים הזרים הללו, את המאכלים המקולקלים הללו, את הרוחות הרעות האלה. זו המשימה שלנו. המשימה שלנו היא לשקם את האמון של האזרחים הישראלים בדמוקרטיה.
תראה, אם שר החוץ לפיד אמר שהוא ישקם את דרעי, זו דוגמה יחסית נדירה לכישלון, מכיוון שמה לעשות, האיש לא השתקם, האיש מורשע בפלילים בפעם השנייה.
אבל גם אם אמרת את זה. במחנה שלנו לא חושבים שיש אנשים חפים מטעויות, נכון? אם החבורה פה באמת הייתה נאמנה לרוחה של מסורת ישראל, הם היו מבינים שגם התנ"ך מלמד אותנו שבהגדרה בן אנוש, צדיק וקדוש ככל שיהיה, עושה טעויות. דוד המלך – משל כבשת הרש, נכון?
בכל זאת יכול להיות שיש איזה ילד אחד או שניים שצופים באמצע הלילה בערוץ הכנסת, אז אני לא אפרט על מעלליו של דוד המלך בפירוט יתר.
תבוא אליי לשיעור תורה אחד על אחד בחברותא.
אבל רק הוא? משה רבנו הוצג במקרא כחף מכל טעות? מרים הנביאה ואהרן הכהן – רק לפני כמה שבועות קראנו את פרשת עגל הזהב. משה רבנו לא נכנס לארץ המובטחת יחד עם אחיו כי הוא שגה בטעות מרה. אברהם אבינו מוצג במקרא – על יעקב, אבינו השלישי, ישראל, אומר הנביא שיעקב גנב את אחיו. אנחנו, בניגוד אולי לדתות אחרות – מה לעשות, זה שיעור שכנראה חבריי חברי הכנסת החרדים, עמיתיי חברי הכנסת החרדים, מדלגים עליו בעולם הישיבות – מסורת ישראל מתאמצת להנחיל את הרעיון הזה שבן אנוש, בהגדרה, עושה טעויות. אז גם שר החוץ שלנו – נו, אי-אפשר רק להצליח, אז בדבר אחד הוא טעה.
הוא חשב שהוא יכול לשקם את חבר הכנסת לשעבר אריה דרעי, אבל מה לעשות, על פי הודאתו, לא על פי מאמצי התביעה להוכיח את העניין בבית המשפט, מה לעשות, כנראה אריה דרעי, יש לו איזה נטייה – – –
אתה אמרת. מה לעשות, אריה דרעי מועד לפורענות.
חבר הכנסת קיש, בניגוד אליכם, שאתם חושבים שראש האופוזיציה חף מטעויות – – –
לא? אני ממש חושב שאף אחד לא חושב כך. חבר הכנסת קיש, אני מבין שקשה לך להתרגל לרעיון – – –
בועז, אתה יודע מה הוא אומר על נתניהו?
חבר הכנסת טופורובסקי, אתה התבלבלת – –
– – אתה התבלבלת, הבעיה שלהם זה לא לומר שנתניהו לא מושלם. מאחורי הקלעים ובשיחות המסדרון הם יודעים לתת רשימה מכאן ועד קיסריה של הטעויות של נתניהו. הבעיה של המחנה הזה זה לומר לנתניהו את הדברים בפרצוף, אתה מבין?
הבנתי. נו, אתה רואה, חבר הכנסת קיש, יש אנשים שיש להם הרבה הצלחות ומעט שגיאות, יש אנשים שיש להם הרבה שגיאות ומעט הצלחות. זה בסדר. יש כזה ביטוי, גם שעון מקולקל פעמיים ביום מראה את השעה הנכונה. הכול בסדר. הבעיה שלכם לא הייתה להכיר בטעויות, במחדלים, בהתנהלות הלא-הגונה, לא אמינה, של בנימין נתניהו – את זה אנחנו שומעים מכם במסדרון כל הזמן, אתם כל הזמן מודים בעניין, שלא לדבר על מה אתם אומרים על סגנון ההתבטאות של חבר הכנסת אמסלם בשיחות הפרטיות. הבעיה שלכם זה שאתם חסרי חוט שדרה, הייתם ונשארתם חסרי חוט שדרה לעמוד מול בנימין נתניהו ולומר לו: עד כאן. זו הבעיה שלכם.
בסופו של דבר, הקליפה הדמוקרטית של המפלגה שלכם נשארה, כי יש פריימריז, מפלגה תוססת, מפלגה עם מעל 100,000 חברים – בהחלט יש גם מה ללמוד מהליכוד – אבל בהתנהלות היום-יומית שלכם כאן במליאה אתם איבדתם את חוט השדרה שלכם כחברי כנסת, הפכתם ממפלגה לאומית ליברלית למפלגה שכולה מגויסת למטרה אחת ולמשימה אחת: הנצחת שלטונו של בנימין נתניהו.
ולכן, עוד פעם, אל תדברו איתנו על שתלים זרים בדמוקרטיה הישראלית. אתם הכנסתם לתוך הדמוקרטיה הישראלית, אל תוך הבית שלנו, רוחות רעות וריחות לא נעימים שהקואליציה הזאת והממשלה הזאת יפעלו בנחישות על מנת להוציא מתוך הבית.
ובאותה נשימה צריך גם לומר משהו על האמירה שלכם: "מטרת חוק זה, לפגוע במועמדים חזקים מהימין המתחרים במערכת בחירות, אשר אופק הכהונה שלהם קצר מכהונה מלאה בעקבות המגבלה". טוב, עכשיו אנחנו מבינים שבעצם מי שמקשה על צמיחת מועמדים חזקים בימין בליכוד זה אנחנו. תאמרו: אתם רציניים? הרי הדבר המרכזי שבנימין נתניהו מפורסם בגינו הוא המאמץ הדרמטי שלו לקפד את ראשו של כל מנהיג מוכשר בימין. אנחנו גורמים לזה שמסביב לעץ הזה לא צומח כלום? הצעת החוק שלנו מחלישה את צמיחתם של מנהיגים בימין? הרי המתכון לצמיחתם של מנהיגים ומנהיגות לגוש הימין עובר דרך סיום כהונתו של בנימין נתניהו. אין דבר יותר טוב לצמיחתו של דור מנהיגות חדש, בעל עוצמה ובעל מעמד בליכוד, במפלגות הימין, מאשר סיום תקופת מנהיגותו של בנימין נתניהו. זאת עבודה שלכם, זאת לא עבודה שלנו. אבל אנחנו מונעים ממנהיגי ימין חזקים להוביל את המחנה?
וגם כאן, מה אתם חושבים, שאזרחי מדינת ישראל לא יודעים לקרוא את עמודי החדשות בעיתונים? לא יודעים לקרוא את הצעת החוק? הרי הצעת החוק הזאת מנוסחת בקפידה, כך שאין בה דבר וחצי דבר פרסונלי. היא איננה מביאה בחשבון תקופות כהונה קודמות של ראש ממשלה כזה או ראש ממשלה אחר. בנימין נתניהו יכול להמשיך ולהתמודד עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם בראשות הליכוד, כפי שקרה בארבע מערכות הבחירות שבהן הוא לא הצליח לקבל את אמון רוב הבוחרים והבוחרות. מישהו מונע ממנו? אבל אתם כל כך התמכרתם לרעיון שהליכוד זה נתניהו, נתניהו זה הליכוד, ואם נתניהו – שערה משערות ראשו תיפול, אוי לליכוד, שאתם, גם את החוק הזה, שאין בו דבר וחצי דבר לא רטרואקטיבי ולא פרסונלי, גם את זה, באופן מזויף ושקרי, מציגים כחקיקה פרסונלית.
מסתבר בצורה מוזרה שדווקא חברי הקואליציה הנוכחית יותר מאמינים בכוחו של הליכוד מאשר חברי הליכוד. אנחנו יודעים שהליכוד גדול מנתניהו. אנחנו יודעים שהליכוד היה לפני נתניהו והליכוד יהיה גם אחרי נתניהו. אנחנו הרי יודעים שלפני נתניהו היה מנחם בגין, היה יצחק שמיר, שהזכרתי אותם לטובה, ואחרי נתניהו יהיו מנהיגים ומנהיגות של הליכוד. אבל אתם נחדרתם באיזושהי תחושת פחד לגבי המפלגה שלכם, כאילו אין לכם מה למכור לציבור הישראלי אלא את מנהיגותו של נתניהו. יש ממש תחושה שאתם צריכים לעבור איזושהי סדנת העצמה והשתחררות מצילו של נתניהו. ואני מתנדב לומר לכם: חבריי חברי הכנסת של הליכוד, יש לתנועת הליכוד תפקיד מפואר בדמוקרטיה הישראלית, בהיסטוריה הישראלית. אל תדאגו, חברים וחברות, גם אם נתניהו לא יעמוד בראש הליכוד, הליכוד ימשיך להתקיים. יש לכם סיכוי אפילו להתמודד שוב על הובלת המדינה. מה עשתה לכם תקופת כהונתו של נתניהו שאתם מרגישים שאין בלתו? אל תדאגו, יש עוד מועמדים חזקים בימין, אולי גם תהיינה מועמדות חזקות בימין.
חבריי וחברותיי, תודה לכולם. שיהיה לכולנו חודש אדר ב' שמח ומבורך. אני מבין שהשר עולה לסכם. מצוין. תודה.
8,182 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.