אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המראות הקשים שראינו היום – דיברו על זה ודיברה גם קודמתי כאן – לא יכולים לעבור בשתיקה. אני אומר לכם את זה לא בגלל שיש לי סימפתיה מיוחדת למפגינים שהיו היום. זה, אגב, אותם מפגינים שגם הפגינו בביתי וניסו אף לפרוץ לביתי, אבל זה לא קשור. אי-אפשר לראות מראות כאלה, אסור להגיע למראות כאלה; אסור לראות את ההשפלה, את הפציעות וההשפלות – דבר כזה אסור שיהיה במדינה יהודית ואפילו במדינה דמוקרטית, כמו שאתם אוהבים לקרוא לזה.
אבל איך הגענו לזה, אדוני היושב-ראש? אני אומר לך, יש שיתוף פעולה בין הסיקריקים התל אביביים לבין התנועות הקיצוניות שקיימות בציבור החרדי. אלה לא רוצים שנגיע לפתרונות ולחיים משותפים, ואלה לא רוצים. אבל לסיקריקים מתל אביב יש נציגה ביחד עם משנים ומשנות, שלקחו ציבור של מיליון וחצי איש, ומנסים להכות אותו בכל רגע נתון מחייו בלי להבדיל בין נשים, ילדים וכולי. הקיצוניות הזאת מגדילה את הקיצוניות השנייה, והם מפרים זה את זה.
אבל אם היו מראות כאלה ברחובות אחרים, לא בבני ברק – בעיר הסמוכה לבני ברק, בתל אביב, הייעוץ המשפטי ומח"ש וכל מי שאתם רוצים היה כבר מזמן על העניין הזה. אבל לא, הם לא רוצים את זה.
אני שואל אותך, היועצת המשפטית לממשלה, ואותך, גיל לימון, וכל הצדקנים האלה: לאן אתם לוקחים את המדינה? מי ירוויח מזה? יקצינו.
מיקי, מי כמוך כמפקד מחוז ידע, אתה לא יכול ללכת על ציבור כזה גדול, לקרוא לכולם משתמטים, לקרוא לכולם בדברים הכי מעליבים; לגרום לו לנזקים, לפגוע בילדיו, בבנותיו. מה הדבר הזה? לאן אתם לוקחים את המדינה?
משפט לסיום, אדוני.
ואני אומר לה: תתעוררי, כי כל זה יהיה על השם שלך, כמו שעשיתם בזמן ה"הפיכה" המשטרית.
אבל אני רוצה לומר עוד מילה אחת לסיום, אדוני: ראינו כולנו שלב מלכים ושרים ביד השם. כשפה במדינת ישראל מתייחסים לתורה ולבני תורה ככה, אז גם לב מלכים ושרים, שזה ביד השם, פתאום טראמפ מתייחס אלינו גם ככה. תחשבו על זה בבית. גם כאן אפשר לחשוב על זה.
314 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.