אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוביל אותנו לקטסטרופה מדינית. ההסכם מול איראן הוא כישלון אסטרטגי שסותר את כל מטרות המלחמה. האיראנים לא יוציאו את האורניום המועשר, לא יעצרו את הדהירה לפצצה גרעינית, לא יסכימו לעצור את ייצור הטילים הבליסטיים שמהווים איום קיומי על מיליוני תושבים במדינת ישראל, ובטח ובטח שלא יסכימו להפסיק את החימוש של הפרוקסים שלו, של חיזבאללה, של חמאס, שכבר בונים את כוחם מחדש וכבר בונים על הכסף ועל תזרים המזומנים של המיליארדים שיופנו אליהם מהכספים הכלואים של איראן.
מדינת ישראל חייבת באופן דחוף להודיע על שינוי כיוון. ישראל חייבת להודיע לארצות הברית שאנחנו לא מוכנים לשום חיבור בין הזירה האיראנית למדינת לבנון. אם חיזבאללה ישגר לעבר ישראל טילים, כטב"מים, רחפנים, אנחנו ניאלץ להגיב בעוצמה ולפגוע במרכזי הכובד של חיזבאללה, גם במרכזי הפיקוד והשליטה של הארגון, גם בדאחייה, גם בבעלבכ. לא יכול להיות שום מרחב חסינות למחבלים בלבנון. המשוואה מול איראן חייבת להיות ברורה: לכל שיגור איראני לעבר ישראל נגיב בעוצמה. ישראל לא יכולה לאפשר התעצמות של חיזבאללה. לא נחכה שהמוצב הקדמי של האיראנים בלבנון יהפוך להיות מפלצת עם עשרות אלפי טילים מכוונים למרכזי האוכלוסייה במדינת ישראל. אסור להסס להנחות על מכה מקדימה לכל ניסיון של חיזבאללה להתעצם.
התבוסה המדינית הצורבת של המלחמה באיראן לאחר הישגים אדירים של צה"ל בשדה הקרב, זה כישלון מוחלט. הממשלה הזאת היא ממשלת הכישלונות המוחלטים, וראוי שהיא תלך הביתה.
בזמן שנותר לי, אדוני, אני רוצה לדבר על התוהו ובוהו הערכי שאליו נקלענו. הממשלה הביאה אותנו לתוהו ובוהו ערכי, לאנרכיה של ממש. כל יום הממשלה הזאת בוחרת במשתמטים ולא במשרתים. במקום לגנות בקול צלול וברור את ציבור המשתמטים שקורא קריאת "נמות ולא נתגייס", ו"בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים", במקום להעלות על נס את ציבור המשרתים, שנאנק תחת העומס והשחיקה, הממשלה הזאת מזניחה את המשרתים ולא מגנה את המשתמטים שהחליטו לעצור את המדינה, כמו שהיה היום בבוקר. כאילו זה מובן מאליו שאותם אנשי מילואים, שאותן משפחות, שאותם חיילים בסדיר וחיילי הקבע, הם צריכים לשרת עוד ועוד בזמן שאחרים לא משרתים.
צר לי שהממשלה הזאת לוקה בבלבול ערכי מוחלט. צר לי מאוד, ואני אומרת לכם: את המשוואה הזאת אנחנו נשנה. עצם העובדה שאנחנו רואים פה אנרכיה משתוללת ברחובות, זה רק תולדה של גיבוי שמקבלים מפה מהבית. תודה רבה.
356 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.