הצעת ועדת הכנסת לקביעת חסינות בפני דין פלילי לחברת הכנסת טלי גוטליב

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בושה לקרוא לחברי כנסת עבדים, אבל אתם יודעים מה? מה שנקרא, welcome to סדום - -

- - תיסלם לעמורה. עבד כי ימלוך אומר לנו "עבדים". אבל בסדר, זה כבר שלו. אהוד בנאי כתב את השיר האלמותי "עיר מקלט": "על הכביש המתפתל בין עכו לצפת / בטבריה על המזח, יורד עד לאילת / נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט". פשוט היה צריך לקבל הכוונה לכנסת ישראל. אין לתאר.

אני רוצה רק שנייה לתקן קלות את השר – ואני רוצה להזכיר שעדיין אין קליטה ב-2026 בכביש 1, המקשר בין תל אביב לירושלים, אי-אפשר להשלים שיחה, אבל לא משנה, שימשיך לדבר על תחרות: היועמ"שית לא רודפת סתם; היא רודפת עבריינים. יצא במקרה שאתם, מה לעשות, עוברים על החוק. כששוטר עוצר אותי בגלל שנניח לא עצרתי בעצור, אני לא מתלונן על גלי בהרב מיארה. כשהיועמ"שית באה ומבקשת לעצור ולאסור סרבנים, היא רוצה לקיים את החוק. רוצים לשנות את החוק? אתם בבית המחוקקים, תביאו חוק. מה לעשות, חבר הכנסת גפני, שלפני שנתיים פג תוקף הפטור הביזיוני שניתן לבחורי ישיבות? אתה יכול לא להסכים איתי על המהות, אבל החוק פג תוקף. ולכן אדוני יתכבד, ותתגייסו. לא רוצים? תביאו חוק. יש לכם רוב. מה אתם רוצים? מה אתם רוצים?

אותו כנ"ל לגבי טלי גוטליב – לא סתם רודפים אותה, היא פשוט עברה על החוק. אלף פעם כבר אמרתי את זה, אם לטלי היו קוראים טאלב, היא הייתה תלויה פה בכניסה, הייתה תלויה. מישהו היה עושה דיון בכלל? מישהו היה עושה דיון ארוך? הייתם תולים אותו. פה רק אומרים את המילה – אהלן וסהלן – חצי מהמליאה רודפת אותם. אלמוג כהן קורא "ברא ברא ברא" לכולם אם חס וחלילה הם מדברים ערבית.

מה שקורה פה ומה שאתם גורמים בידיים ובאצבעות שלכם, אדון גפני, באצבעות שלכם אתם נותנים לשלטון של עבריינים – רק בגלל שנאה שיש לכם, שאגב, אמורה בכלל להיות לבנימין נתניהו, שלא מביא את חוק הגיוס או חוק ההשתמטות – הוא לא מביא. יש לו רוב – תעשה את זה. למה אתם לא עושים? אתם גורמים לזה שוואנונו יהיה השר הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית, שמשה קצב יהיה הממונה על הרשות למעמד האישה, שאתי אלון תהיה שרת האוצר.

זה האירוע – עבריינים ששולטים בנו. כל אזרח מן השורה הוא אזרח סוג ב'. קוראים לכם לחקירה – אתם לא מגיעים. אתם לא סופרים אף אחד. אתם חושבים שאתם מורמים מעם, ועוד באים לפה בשיא החוצפה, מבקשים חסינות. מה שנקרא – תודה רבה, סדום, להתראות לעמורה.