תמסרו ד"ש לתיק-תק.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להזכיר לכולנו שבמאה השמינית לפני הספירה, לנציגו של סנחריב קראו רבשקה. אתם זוכרים אותו? לא, אתם לא זוכרים, הצעירים לא זוכרים אותו. הוא בא לחזקיה וטבע את המושג "משענת קנה רצוץ". נכון, חבר הכנסת פרוש? משענת הקנה הרצוץ. הוא משכנע אותו לא לסמוך על מצרים.
אני נזהר מלהגיד את זה באופן אבסולוטי, כי אנחנו עוד צריכים לראות את סעיפי ההסכם, אבל על פניו, נראה שהמחשבה וההתנהגות של ביבי – כשאנחנו הזהרנו ואמרנו שבעולם הפוליטי בארצות הברית, בהתנגשות בין שתי המפלגות, היה מאוד מאוד זהיר כשאתה שם את כל יהבך על צד אחד. והינה, הנשיא הרפובליקני, שכה ייחלנו לבחירתו, ומבלי להיכנס לסעיפי ההסכם, שכבר נראה על פניו שהוא גרוע מאוד למדינת ישראל. אבל אני רוצה לדבר על ההתייחסות חסרת התקדים כלפי ראש ממשלה בישראל. חסר תקדים לשמוע את נשיא ארצות הברית מזלזל בראש ממשלת ישראל בצורה בוטה.
עכשיו אני רוצה להגיד לך, ראש הממשלה: אתה אשם. אתה אשם, כי חשבת שיש רק דרך אחת, והיא – ללכת בכל הכוח לטראמפ. ולהגיד שאני לא עושה שום דבר מבחינה מדינית, וכשעמדנו כאן כולנו, ואמרנו לך שיש הישגים צבאיים חסרי תקדים, והצבא שלנו הוא הטוב ביותר – ולכן קח כמוצא שלל רב את ההישגים הצבאיים האלה ומייד תתעל אותם לשדה הפוליטי, המדיני, בכדי להגיע להישגים. ובסוף אתה מגורש. אין לי תחושה אחרת מאשר שאנחנו מגורשים. אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא מחככים ידיים כאנשי אופוזיציה, אבל אנחנו לא ישנים בלילות, כי זאת המדינה שלנו, זה הצבא שלנו. וההרס הזה שהובלת אליו, והעמידה כאן בהתנשאות והתרברבות, רק אני יודע – ראה לאן זה הוביל אותנו.
260 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.