תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, כמובן הכנתי נאום, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס לדבריו של יו"ר הקואליציה, יו"ר ועדת הכנסת, על הדיון, שבהם הוא מאשים אותנו. לא יודעת, באמת, אין לי זמן לסכם את זה, אבל אני אגיד בקצרה: אני פה מ-2015, מעולם לא הייתי בדיון כל כך בזוי, כל כך מגעיל. את יושבת שם ואת שומעת דברים – שש שעות של צרחות, של הכפשות, של עלילות על בגידה – בגידה, ראש הממשלה אמר שלא הייתה בגידה – בגידה, על הלוחמים, על הטייסים – זה מהמפלגה שדואגת לחיילי צה"ל. כולם אשמים.
והיועמ"שית, היועצת המשפטית לממשלה, אני מצטטת לכם דברים שאמרו לה – כל אדם נורמלי היה הולך: פושעת; צריך לתת לך חנינה; הפכת לאויב; פגעת בביטחון המדינה; את אדם אנטי-ציוני; את מבצעת שיבוש הליכי משפט. כל זה. והיא יושבת שם כמו חאליסי, לא מזיזה עפעף. "מנתצת הדרכונים" – מה זה? את מכירה את חאליסי ממשחקי הכס? ככה, לא זזה. לא זזה, לא מזיזה עפעף, יושבת וסופגת רעל. ומאיפה הרעל? מאיפה המקורות של טלי גוטליב? מעדנה קרנבל, משם היא מביאה את המקורות שלה. מי זאת עדנה קרנבל? מפיצת קונספירציות בפני עצמה.
אבל אני רוצה להגיד משהו, יש כל כך הרבה מה לומר, כי במשך שלושה ימים אכלו לי שם את הראש. אני רוצה להגיד כמה דברים, שיהיו ברורים: כל חבר כנסת שהיה נאשם בעבירת ביטחון, היו מסירים לו את החסינות. מדברים על עופר כסיף? לא עופר כסיף, למה ללכת רחוק? אם מיקי לוי, אם עדי עזוז – אם אלעזר שטרן היה חושף שם של איש שב"כ, היו מסירים לו את החסינות והוא היה עומד לדין. אתה מדבר על אכיפה בררנית? היא לא הלכה לחקירת משטרה. לאיזה חבר כנסת יש חסינות מחקירת משטרה? את לא הלכת להיחקר במשטרה, את לא הלכת לשימוע.
אתה מדבר על אכיפה בררנית? היא עושה מה שהיא רוצה, ואתם מאפשרים לה את זה. מאפשרים לה לעבור על החוק, והכול סבבה, כי זאת טלי גוטליב, שיש לה אלפי מצביעים וזאת שנת פריימריז, וכולם מפחדים – אוי, מה נעשה, טלי תשלח עלינו. אז שלחת עליי, שלחת עליי את הצל, האיש הנורא הזה.
איזה בן אדם קוראים לו צל? מה זה צל? עושה חושך. שלחה עליי כל מיני ווטסאפים, על תרנגולת. אני בזה לכם, אני לא סופרת אתכם. אני אלך עם האמת שלי. ובכל מקום את היית נעמדת לדין.
אני מסיימת.
הוא דיבר הרבה יותר מהזמן שלו, אז אל תגיד לי בשלוש שניות לחתור לסיום. האכיפה הבררנית היא רק על הצד שם. רק. בכל עולם נורמלי היא הייתה נאשמת, והייתה מגישה – אבל לא לעולם חוסן, וגם בכנסת הבאה זה יחזור אליה כמו בומרנג. כי מי שחושף שם של איש שב"כ ומסכן את משפחתו וילדיו צריך לקבל את הדין.
אני מסיימת. גם לאופיר נתנו עוד דקה. אני שאלתי בוועדה הזאת: האם היא קיבלה כסף על זה? מה הייתה המטרה של לחשוף את איש השב"כ? למה רצית לסכן את החיים שלו ושל הילדים? אף אחד לא ענה לי.
והינה, אני אומרת לך, ושיהיה ברור: חד-משמעית, מי שחתם על תעודת החיסיון זה ישראל כץ; מי שאמר להביא את כתב האישום זה זיני – שאותו אתם מהללים, ובצדק – הוא זה שאמר. בא לכנסת איש שב"כ ונתן לנו לראות את חוות הדעת הסודית. ואתם, כמו חבורה של כלבלבים, תבואו ותגידו: לא, אנחנו נצביע בעד. למה? למה אף אחד מכם, חוץ מיולי, לדעתי - - -
אולי אתה גם?
אולי אתה גם?
אני מסיימת. חשבתי – דיברתי עליך. כולכם תעשו היום את העבודה שלכם, במשמעת קואליציונית, אבל תבוזו לשב"כ ותבוזו לנשות ואנשי השב"כ הגיבורים והאמיצים. כי זה מה שאתם.
566 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.