כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא רוצה להתייחס לגופו של אדם, בעיקר כשמדובר בדג רקק, אלא לגופו של עניין. יש פה שני עניינים, לדעתי, שהם הכי משמעותיים: הדבר הראשון, אני אגדיר אותו כשאלת הנאמנות. למי זו נתונה? למי אנחנו כחברי כנסת נאמנים? למנהיג? למפלגה? לשלטון? או לחוק ולציבור? זאת השאלה הראשונה. השאלה השנייה – העניין השני הוא בררנות, או אכיפה בררנית וחוסר ענייניות.
אני אתייחס לכל אחד משני ההיבטים האלה במסגרת הזמן, כי אלה חשובים, וזה העניין, לא האדם. כשמדובר על שאלת הנאמנות, מה שאנחנו רואים פה – ועקבתי וראיתי גם את ההתנהלות בוועדת הכנסת. מה שחשוב לממשלה הזאת, לעומד בראשה ולכל מי שיצביע היום פה בעד מתן החסינות, זה הנאמנות למנהיג הגדול, העליון, למפלגה, לשלטון, ולא לציבור ולחוק. כנגד הציבור והחוק. ההישרדות של הממשלה היא הכי חשובה. זה שייך בדיוק להתנהלות הממשלתית במשך כל השנים: ההפקרה של הדרום, ההקרבה של החטופים, ההקרבה של חיילים כבשר תותחים, ועכשיו, כמו שגם ראינו בוועדה, אפילו הקרבת איש שב"כ וביטחון המדינה כדי לשמור על הישרדות הממשלה. זאת הנאמנות שלכם. ואחר כך אתם קוראים לעצמכם פטריוטים, קוראים לעצמכם ומחלקים ציונים לאחרים כאילו הם נגד המדינה. אתם מוכיחים השכם והערב שאתם נגדה. אתם נאמנים למנהיג, לשלטון, למפלגה, לקואליציה – לא לציבור, לא לשלטון החוק, לא למדינה, ומחלקים ציונים לאחרים.
הדבר השני הוא הבררנות וחוסר הענייניות. כשניסו להדיח אותי פה – עזבו את העמדות שלי, מסכימים, שונאים את העמדות שלי, הכול בסדר – זה היה כנגד הדין. גם היועצת המשפטית לממשלה וגם היועצת המשפטית לכנסת אמרו שזה לא על פי דין, כי לא היו עילות. אבל כאן, כשיש עילה ברורה, אתם לא ממלאים את התפקיד שלכם, את החובה שלכם, ומגינים עליה.
אני מייד מסיים. אין פה ענייניות – יש פה בררנות. המסקנה היא אחת, ואני מסיים: אסור לסמוך על פוליטיקאים, ואני אומר את זה על כולנו, בגוף ראשון. אסור לסמוך על פוליטיקאים שיעשו את הדבר הנכון. וזה מה שיקרה כשגרה - - -
תודה. תודה.
309 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.