הצעת ועדת הכנסת לקביעת חסינות בפני דין פלילי לחברת הכנסת טלי גוטליב

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – יש שר במליאה?

לא חסרים שרים, בגלל זה אני שואל: איפה השר?

מה? אני יודע, מה, אתה רוצה לתת לי את התקנון? אני מכיר את התקנון בעל פה. לא, אני אומר, אין להם מספיק שרים - - -

מה?

אתה מדבר עליי?

השר, אני רוצה לראות אותך כאן בפנים. רציתי להגיד, כבוד השר, שאני מחבב אותך. לא מצאתי אותך.

אתה יודע כמה אני מעריך אותך, ואני רוצה לראות אותך יושב כאן. איך אני אדבר בלי שתהיה כאן?

לא. לא. הוא כאן. חשוב מאוד שהוא יהיה כאן וישמע אותי. חשוב שהוא גם ישמע אותי. בשביל זה קראתי שייכנס שר פנימה.

מה?

כן, אני הצבעתי עבורך.

כן, הצבעתי עבורך, שלא יסירו לך את החסינות. כן.

אבל אתה משווה?

אתה משווה? אפילו את זה אתה לא מעז להגיד. אפילו את זה אתה לא מעז להגיד. אתה משווה? אם היית אומר לי: אני משווה – אני הייתי מצביע עכשיו.

לא. אם היית אומר לי: אני משווה בין המקרים – הייתי מצביע עכשיו איתך. ואני אומר לך שאתה לא תגיד את זה, כי אתה יודע שזה לא נכון.

אני לא רוצה לדבר על הנקודה הזאת. אני רוצה לדבר על נקודה שמאוד כואבת עכשיו לעדה הדרוזית. זה מה שמעניין אותי עכשיו, יותר מהחזרת חסינות, לא חסינות. זה לא מעניין אותי. אתמול בלילה – אתמול בלילה חמישה בתים קיבלו צווי הריסה. בדקתי מי הבתים האלה, באבו סנאן: בית אחד – שלושה משרתים במילואים עכשיו, מילואים פעיל, שלושה מתוך הבית שקיבל צו הריסה, שניים בלבנון, אחד בעזה; בית אחר – בעל הבית שקיבל את הצו משרת במילואים.

לא, לא. אנחנו מדברים. אני מדבר איתך כי אתה שר ואתה יכול להשפיע. אני הייתי בתפקיד של שר ואני ידעתי לעצור את הדברים האלה. אנחנו במלחמה עכשיו, ולא יכול להיות שאותם חיילים שמשרתים במילואים יקבלו צו הריסה. לקחו יישוב כמו אבו סנאן, שאחוז הגיוס בתוך היישוב הזה מאוד גבוה מבני העדה הדרוזית, והתלבשו עליו עכשיו. ביום אחד מקבל חמישה צווי הריסה אותו יישוב. אני אומר לך, צו הריסה אחד לא יבוצע. לא יבוצע, כי אנחנו כעדה הדרוזית מלוכדים באותה תפיסת עולם. אנחנו לא פגענו באף אחד. אנחנו בונים על הקרקע הפרטית שלנו, לא על הקרקע של המדינה, לא על הקרקע של אף אחד, ולא מתקרבים לאף אחד, ולא נוגעים בקרקע של מינהל מקרקעי ישראל או בקרקע של שכן. כשאני בונה בית, אני בונה בית על הקרקע שלי. וכשהמדינה לא קידמה תוכניות ולא הביאה תוכניות מתאר, איך אותם אנשים יבנו את הבית שלהם? איפה ילכו לגור? מה יעשו? הם צריכים לבנות את הבית שלהם, לבנות את החיים שלהם.

אנחנו בחרנו להיות חלק מהמדינה, ואנחנו חלק מהמדינה, ולא יכול להיות שהמדינה והממשלה הגרועה הזאת תחליט שאנחנו בחוץ. אנחנו לא נהיה בחוץ. ואני מדבר בשם כל הדרוזים: אנחנו בפנים וחזק בפנים, ונמשיך להיות בפנים, ונמשיך לשרת בצבא, ונמשיך לעשות מה שמוטל עלינו, אבל המדינה חייבת לעשות מה שמוטל עליה. הבנת למה קראתי לך? כי אני רוצה ששר ישמע את זה.

אולי הוא יעלה את זה בתוך הממשלה, ואולי יגיד מילה אחת שבנושא הזה של חיילי המילואים והעדה הדרוזית כל המדינה צריכה להתגייס ולהסדיר את העניין של התכנון והבנייה. תודה רבה.