אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לדבר איתכם על גל האלימות המטורף ששוטף את מדינת ישראל. הרצח המחריד הזה שקרה בפתח תקווה – שדרך אגב, זה 200 מטר מהבית שלי, מאיר. אנחנו ישבנו שם יותר מפעם אחת, בדיוק במקום הזה – קרה סתם. סתם. אין שום היגיון במה שקרה שם. מדובר בילד מדהים, ילד טוב, ילד מחונך, ילד שכל מה שהוא עשה בחיים שלו זה לעזור למשפחה שלו להתפרנס. היה ילד למופת. פנינה, את מכירה את זה? חצי שעה לפני האירוע נכנסו שתי ילדות שריססו עליהן ספריי על הפנים. הוא ניגב להן את הפנים, הוא עזר להן, הוא ליווה אותן החוצה, שזה לא יקרה שוב. זה הילד הזה. וכל מה שהוא עשה לחבורת חלאות האדם האלה זה לומר להם: אל תרססו את הלקוחות שלי בתוך החנות. אל תנהגו באלימות. ובתמורה, מה שהם עשו, הם הלכו כמה רחובות ליד, לבניינים ממול, החליפו בגדים, באו עם קפוצ'ונים וכובעים והביאו סכין, כמו עבריינים לכל דבר. דרך אגב, אם מדובר ברצח ממדרגה ראשונה, אז כשהולכים ומחליפים בגדים, לוקחים סכין ביד וחוזרים על מנת לדקור מישהו זה בדיוק רצח ממדרגה ראשונה. ואנחנו צריכים לעקוב אחרי זה מהבית הזה, שלא יהיו פה הסדרים, ושלא יהיו פה כל מיני קומבינות שהמערכת המשפטית עושה בשביל לקצר זמנים. אי-אפשר לקצר פה זמנים. החבר'ה האלה רוצחים שבאו בכוונה לרצוח.
אני ביקרתי אתמול את המשפחה, יחד עם נשיא המדינה ועם אוריאל בוסו. אין אנשים טובים כאלה. אין משפחה תמימה ומדהימה כזאת. חרב עליהם עולמם, הם לא יודעים מה לעשות. מדובר במשפחה שעוד לא מסתדרת מאה אחוז בישראל. היא צריכה את העזרה. היא צריכה את העזרה של כולם. ועכשיו המוני ישראל עוזרים להם, באמת, אבל זה קורה היום, והם יצטרכו אותנו גם בעוד חודש, הם יצטרכו אותנו גם בעוד חצי שנה, והם יצטרכו אותנו גם בעוד עשר שנים. אסור לנו לשכוח את מה שקרה פה. אסור לנו לתת לזה לעבור.
בכוונה אני דגמתי ערים במדינת ישראל, האם מערכת החינוך נפתחה עם הדבר הזה. אני רוצה לומר לכם שלא, היא לא נפתחה. היא לא נפתחה, וזו בושה של משרד החינוך ושל העומד בראשו, שהוא לא דאג שיהיו מערכי שיעור שיפתחו עם הנושא הזה, שידברו על אלימות, שידברו על דרכים להתמודד עם אלימות. הנוער במדינת ישראל חווה בשנים האחרונות גלים של אלימות, מלחמה אחרי מלחמה, קורונה, סגרים, אי-אפשר לא לתת להם אפשרות לדבר על זה – ואני רואה את הזמן, אדוני - -
- - משפט אחרון, כי אתה היית מנהל בית ספר. אני אומר לך שגם מפה – ובטח ממך, שהיית גם שר הרווחה וגם מנהל בית ספר – הכנסת חייבת להוציא קריאה אמיתית, בכתב או לא בכתב, לא משנה באיזו דרך: מנהלי בתי הספר, קחו אחריות. זה מתחיל בחינוך ועובר לאכיפה. אין אכיפה במדינת ישראל. אני מסיים בזה שאני אומר לך שעד היום שר הטיקטוק בן גביר לא הגיע לאירוע, לא הגיע למקום, וזו בושה גדולה. במקום להצטלם כשהוא רק מצליח, שיבוא וייקח אחריות גם איפה שהוא נכשל. תודה, אדוני.
471 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.