כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, מה שקורה היום בחברה הישראלית בלתי נתפס. האלימות משתוללת בצורה בלתי רגילה. אנחנו היום – חודש אפריל עוד לא הסתיים, 116 נרצחים. בחברה הערבית בלבד– 98 נרצחים. אני ראיתי את הסרטון של הרצח של הנער, משהו מזעזע. חבורה שלמה תוקפת נער, לא עוזבת אותו עד שרוצחת אותו.
כשאנחנו דיברנו על איבוד משילות, אחד השרים אמר לנו: זו סיסמה. איבוד משילות זה לא סיסמה, איבוד משילות זה שנשרפים אוטובוסים בצפת. איבוד משילות – שנשרפים אוטובוסים בשפרעם. איבוד משילות – שאנשים משלמים פרוטקשן ודמי חסות. איבוד משילות – שארגוני פשע משתלטים על המכרזים של העיריות וגם על המכרזים של המדינה. איבוד משילות – שילד, אימא שלו מפחדת שיצא לשחק במגרש משחקים. איבוד משילות – שאתה יוצא מהבית ועדיין לא יודע אם תיתקל באיזשהו יורה בדרך, שבטעות אתה תחטוף כדור. וזה מה שקורה במדינת ישראל היום.
אנחנו באיבוד משילות לגמרי. אני אומר לך, היושב-ראש, אין אצלנו את התפיסה של לקיחת אחריות – מהממשלה עצמה, שלא לקחה אחריות ל-7 באוקטובר, לשר לביטחון לאומי, שלא לוקח אחריות למה שקורה, לכישלון שלו. לפעמים – אני מציע לבן גביר, השר לביטחון לאומי, קח אחריות, תגיד: נכשלתי, כי אתה נכשלת ואתה לא ממלא את התפקיד שלך. אתה הבטחת משילות, כל הקמפיין שלך עבד על משילות. משילות זה לא רק החברה הערבית; מי שחושב ככה, הוא טועה. אני הסתובבתי בצפון בקיבוצים, במושבים, אצל החקלאים – כולם משלמים פרוטקשן, כולם משלמים פרוטקשן. הוא אומר לך: אין מי שישמור עלינו, ומי שמתעקש ולא משלם, שורפים לו, הורסים לו, יורים עליו, אין משטרה שתגן עליו.
לכן השר נכשל והוא צריך ללכת הביתה, חייב ללכת הביתה, וחייבת לבוא ממשלה שתבין ותשים על סדר-יומה את ביטחונו של האזרח במדינת ישראל.
272 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.