לפני טלי. זה מאתגר, אני חייבת לומר.
אוהבת, טלי. תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה, חברי כנסת נכבדים, מדינת ישראל, כמובן – גיטי וורדה, שאי-אפשר בלעדיכן. זאת העמותה שלכן. אתה יודע, אני אעשה משהו משונה, כבוד היושב-ראש, אני אדבר בענייני החוק שמוצע עכשיו ולא על דברים אחרים. זה יוצא דופן במחוזותינו, ובכל זאת אני אעשה את זה.
אני חושבת שהצעת החוק הזו, כמו הצעת החוק שיש גם לחברתי נעמה לזימי וגם לי – ואנחנו נחבר אותה לכשהצעת החוק הזאת תעבור בקריאה ראשונה – כל כך כל כך חשובה. כן, צר לי על כל נעדר, בוודאי נעדר שנחטף על ידי אויב, ואנחנו יודעים איפה הוא מוחזק, אבל כן, ליבנו נשבר גם על אותם צעירים וגם מבוגרים שפשוט אף אחד לא יודע היכן הם. הם פשוט נעלמים כרעם ביום בהיר, ובין אם חיפשנו בכל הכוח ובין אם לצערי לפעמים לא – עדיין לא יודעים היכן הם. ויושבים פה זוג הורים וגיטי הנפלאה, שגם הם לא יודעים היכן ילדיהם.
אבל אתה יודע מה התפקיד שלנו כמדינה, מעבר ללעזור להם לחפש את הילדים? זה לתת להם עזרה בתוך הים המטורף הזה. ואני שמעתי על לא מעט הורים שילדיהם נעלמו, וזה לא שנה ושנתיים, הם נעלמו כשהם היו בני 12 או 13, והם מקבלים מהמדינה צו גיוס. הלוואי שהיה את מי לגייס, הלוואי. המדינה לא מתחשבת, היא אפילו לא רואה אותם. בעיות של ירושה שיש לפעמים, בעיות של רכוש, כל מיני בעיות שהם נתקלים בהן – ואני מדברת איתכם ויש לי צמרמורת – ואין פתרונות. לא שנה, לא שנתיים, לא ארבע, לא חמש.
אז אני לא יודעת, שוב, אם החוק יעבור במתכונתו כפי שהוא או בצורה אחרת, אבל אין ספק שמדינת ישראל צריכה לראות אתכם ולתת לכם פתרונות. ואני מקווה מאוד שנצליח לשבת על החוק ולדייק אותו, ולתת לכם את מרב המענים שאתם צריכים, בין אם זה מענים סוציאליים, חברתיים, נפשיים, לתת ולחבק ולעטוף, ובין אם זה פתרונות משפטיים על האובדן הזה, על הקושי הבלתי-נסבל הזה, שלפחות יהיו דברים ברורים ותדעו איפה אתם עומדים ואיך סוגרים מעגל שנפתח.
אז אני רוצה לברך את כל המציעים, כולל את חבר הכנסת צביקה פוגל, כולל את חברי הכנסת הנוספים שמצטרפים לחקיקה החשובה הזו. והלוואי, הלוואי שלא יהיו, ושהילדים שלכם יהיו האחרונים, הלוואי שימצאו אותם. והלוואי שלא ייעלמו לנו ילדים כל כך יקרים וחשובים, ולא משנה מה גילם. תודה.
371 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.