אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום ומבקש לדבר על הניגוד הבלתי-נתפס שבין כותרות העיתונים למציאות המדממת אצלנו ברחובות. אנחנו רואים את התמונות ולא יודעים אם לצחוק או לבכות. מצד אחד השר לביטחון לאומי, אדם שהוגשו נגדו 53 כתבי אישום במהלך השנים והוא הורשע בעבירות, גם של תמיכה בארגון, מבטיח לנו משילות, יד קשה; מצד שני, מה אנחנו מקבלים בשטח? קיבלנו בשבוע שעבר ברהט מבצע, קראו לו: מרדף התרנגול. כוחות משטרה עצומים, ניידות, שוטרים חמושים, כולם מגויסים. למה? למשימה הלאומית העליונה, מעצר של עוף בחצר ביתו של אזרח. האזרח הזה, אבו גנם, בבית שלו שמונה סיימו אוניברסיטאות, שמונה. אחד מהם רוקח, השני רופא, השלישית אחות. בית של מלומדים. אני אומר למשטרה: אין ביצים, זה תרנגול.
אדוני היושב-ראש, בזמן שהשר עסוק בלייקים ובהצהרות לוחמניות, החברה הערבית מדממת, מדממת במספרים שמזעזעים כל נפש. מדובר עד היום, היום ה-117 מתחילת השנה, על 100 נרצחים. 100 חפים מפשע, 100. זו עלייה של 33% מתחילת השנה במקביל לאותה תקופה בשנה שעברה. המסר שעובר מהשר ומהמשטרה לאזרח הערבי הוא ברור וקר: דמכם שווה פחות. אם מדובר על הרצח בנצרת, המשטרה מתקשה להגיע, ואם מדובר על תרנגול ברהט, פתאום יש כוחות, יש מוטיבציה, יש מרדפים. הדם שנשפך מדי יום ברחובות הוא לא רק סטטיסטיקה, הוא כתב אישום חי נגד המשטרה, הממשלה וכל מי שיש לו יד בכל הפשע בחברה הערבית.
כמה מילים בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: )
משפט אחרון. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) תודה רבה.
236 מילים של סמיר בן סעיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.