אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, משפחות יקרות, שוב אני עולה לכאן, לדוכן, כדי להציג את הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים וחטופים בשם חברי חבר הכנסת אלון שוסטר. כפי שאתם רואים, המציעים היקרים עושים פה שיתוף פעולה בין קואליציה לאופוזיציה לתיקון כל כך חשוב חשוב חשוב, שמגלם בתוכו דיני נפשות.
7 באוקטובר היה יום שטלטל את מדינת ישראל מן היסוד. באותו יום נחטפו ונעדרו מאות אזרחים וחיילים, נשים, גברים, ילדים וקשישים, באירוע טרור אכזרי וחסר תקדים, כותב חבר הכנסת שוסטר, שהוא עצמו מתגורר בעוטף. גם לאחר ששבו הביתה, בחיים או למנוחת עולמים, נותרה מציאות מורכבת, כואבת, מציאות שבה משפחות רבות נאלצות להתמודד עם טראומה עמוקה, עם אי-ודאות מתמשכת ועם מאבק יום-יומי מול מערכות שונות של המדינה. בני המשפחה הם לעיתים הנפגעים השקופים של האירועים הללו. הם חיים בין תקווה לחרדה, בין מאבק ציבורי למאבק אישי, ובמקביל נדרשים להתמודד עם קשיים רגשיים, ביורוקרטיים, ולעיתים גם כלכליים.
הצעת החוק שלפנינו מבקשת לעשות דבר פשוט אך משמעותי: להבטיח שמדינת ישראל לא תותיר את המשפחות האזרחיות של החטופים והנעדרים הללו לבדן מול המערכות השונות. החוק מציע להקים ועדה בין-משרדית שתלווה ותייעץ, שתתכלל את כל המענים שמספקים משרדי הממשלה לבני משפחות נעדרים וחטופים. בוועדה יהיו נציגים ממשרד הרווחה והביטחון החברתי – שאתה היית השר האמון על המשרד החשוב הזה – משרד הביטחון, המשרד לביטחון לאומי, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי, האפוטרופוס הכללי ומשרד האוצר. מטרת הוועדה איננה ליצור עוד שכבה ביורוקרטית. להפך, מטרתה קודם כול להפסיק להתעלם מהמשפחות האלה ולהסיר מהם את החסמים, לתאם בין הגופים השונים, לוודא שהמשפחות מקבלות מענה מתוכלל וכולל, רגיש ומהיר.
לצד זאת קובעת הצעת החוק הקמה של תוכניות סיוע ייעודיות במשרד הרווחה שיעניקו לבני המשפחה ליווי מקצועי, תמיכה רגשית וסיוע במיצוי זכויות. אנחנו הרי יודעים שהרבה פעמים הבעיה היא מיצוי זכויות. התוכנית תאפשר למשפחות לקבל מענה לאורך זמן, מתוך הבנה שהטראומה וההתמודדות אינן מסתיימות עד שהיקיר והיקירה חוזרים. הרבה פעמים זה גם נמשך לאחר מכן. הצעת החוק גם מתייחסת למצבים המורכבים שנוצרים סביב ענייני רכוש, ניהול נכסים של נעדרים, ומאפשרת מנגנון עבודה מסודר מול האפוטרופוס הכללי כדי לסייע למשפחות בהתמודדות עם סוגיות משפטיות וכלכליות.
חברות וחברי הכנסת, גם כאשר החטופים שבו – בהשוואה לאירוע אחר לחלוטין – החיים והחללים, האחריות שלנו לא הסתיימה. ההתמודדות של המשפחות נמשכת ולעיתים אף מתחילה מחדש. החובה של מדינת ישראל היא לוודא שמי שנקלע למציאות הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, לא יישאר לבד מול המערכת. תודה רבה.
383 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.