תודה רבה, אדוני היושב בראש. ראשית, אני רוצה כמובן לתמוך בהצעת החוק הזו, החשובה, שבאמת כבר זמן רב מתגלגלת בבית הזה וכמובן חשוב לי מאוד לתמוך בה.
אדוני היושב בראש, אני רוצה לדבר על משהו היסטורי שקרה, שממש מתחבר לימינו אנו. ירושלים, תש"ז, ליל ב' באייר, בתוך תא חשוך בבית הסוהר המרכזי יושבים שני בחורים בני 20, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. המדים האדומים של הנידונים למוות כבר עליהם, הגרדום הבריטי מחכה לבוקר, בצד התא, מוחבא בתוך תפוז – רימון יד. הם תכננו לפוצץ את עצמם בדרך לגרדום, אבל כשגילו שהרב גולדמן מתעקש ללוות אותם, הם קיבלו החלטה שצריכה להדהד כאן היום: הם העדיפו לוותר על הנקמה באויב כדי לא לסכן את חייו של יהודי אחר. הם הצמידו את הרימון - - -
אני אגיע לזה מייד. הם הצמידו את הרימון ישר אל הלבבות שלהם והתחבקו חזק, שרו "אדון עולם" והתפוצצו כאיש אחד. הם שרו "אדון עולם" והפיצוץ הרעיד את ירושלים כולה. דם הלוחם האירופי ודם הלוחם מבגדאד התערבבו והפכו לדם אחד, דם של אחדות.
מנחם בגין עמד ב-1981 אחרי נאום הצ'חצ'חים וזעק את מה שאנחנו מפחדים להגיד היום: בני עדות המזרח היו לוחמים. פיינשטיין היה אשכנזי, ברזני היה מעיראק. הם לקחו בלבבותיהם רימון יד ולחצו. אשכנזי? עיראקי? יהודים. אחים. לוחמים. אלו מילותיו של מנחם בגין שהבין את הטרגדיה הזו בדם ליבו. ב-1981 הוא זעק את מה שאנחנו חייבים לשמוע היום. הוא כל כך האמין בחיבור הזה שבצוואתו הוא ויתר על חלקת גדולי האומה, הוא ביקש להיקבר שם בהר הזיתים ליד שני הבחורים האלה, כי הוא ידע ששם, בדם המעורב הזה נמצא סוד הקיום שלנו. רצה להיקבר בהר הזיתים, לא ליד נשיאים ומלכים, אלא לצד שני בחורים צעירים שנתנו לנו שיעור באחדות דרך הלב.
תסתכלו מה קרה לנו בשבוע האחרון, המערב הפרוע השתלט על הבית. בזמן שהלוחמים והלוחמות שלנו נלחמים בחוץ, דם של נערים נשפך כאן אצלנו על המדרכות, לא מכדורי אויב אלא מאלימות פנימית, מהפקרות, מאובדן שליטה. אם זה לא מספיק מחריד, תסתכלו מה קרה מחוץ לכותלי בית המשפט. ראינו כאוס מוחלט, ראינו משפחות שכולות רבות אלו עם אלו, צועקות, נגזרות לגזרים. איך הגענו לתהום הזאת, אדוני היושב בראש? אנחנו עומדים על קרקע שספוגה ביותר מדי דם, יותר מדי דמעות, ובשבוע הזה, כשהסתכלנו על הדם שנשפך במערב הפרוע ברחובותינו וכששמענו את זעקות השבר של המשפחות השכולות מחוץ לכותלי בית המשפט, הרגשנו כולנו את האדמה רועדת – שהערכים שלנו, היסודות הכי עמוקים של הבית הזה, נסדקים.
מנחם בגין לא דיבר רק על אחים ולוחמים, הוא דיבר על משהו שנקרא צדק עליון. בנאום הגדול שלו עם הקמת המדינה, הוא אמר מילים שצריכות להדהד בכל פינה בבית הזה היום: במדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה עריצות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. בל ירים איש יד על אחיו.
אני רק רוצה משפט סיום, בהקשר של מה שקורה היום. חשוב מאוד האיחוד בעם, והאיחוד בין בנט ליש עתיד מסמל בדיוק את זה, את העתיד שלנו קדימה, מאוחדים, מתקנים. תודה רבה.
473 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.