קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו נמצאים פה באמת בדיון ברומו של עולם, הניסיון של הממשלה - - -
את מבקשת שקט, אבל לא מתייחסים אלייך.
ממש אנחנו כרגע עוסקים בנושא שברומו של עולם: חייבים להקים ועדה שתעקוף את ועדת הכלכלה – שבראשה עומד חבר כנסת מהליכוד, כן? שחס וחלילה לא תדון בחוק הזה. באמת, היא מנותקת לחלוטין מהמציאות.
אני רוצה להגיד לך, גברתי היושבת בראש, ונכנס גם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. בזמן הזה, כשבמה שעוסקים פה זה קידום חוק השתמטות, המילואימניקים הולכים וקורסים תחת הנטל. ואני רוצה להקריא פוסט שכתב היום הדובר שלי, שמשרת כבר מאות ימים במילואים.
והוא כותב כך: אני חייב להתוודות, אני אוהב את המילואים. אני אוהב את החברים, את הלילות שאנחנו יושבים יחד, את תחושת השליחות, את הידיעה שאני באמת עושה משהו למען המדינה. ב-270 ימי המילואים בשנתיים וקצת האחרונות פגשתי מאות מילואימניקים ומילואימניקיות, ואני אומר לכם, אין אנשים כאלו בעולם. אבל השבוע איילת, אשתי הלביאה, אמרה לי שהיא מרגישה כמו אם חד-הורית. ושנייה אחרי שניתקתי איתה את השיחה, הבנתי כמה זה נכון. היא מחזיקה את הבית שלנו על כתפיה לבד. כשהוא קורס, כשהבנות לא מרגישות טוב, כשהאוטו נתקע, היא המתקשרת, הנהגת, המרדימה, המנחמת. אני מסיים יום ארוך, יושב בפינת המוצב עם תחושת הביחד והאדרנלין, מרגיש מועיל ומוערך – והיא? היא חוזרת לכיסא הריק ליד שולחן האוכל, לערימת הכביסה ולמטלות הבלתי-נגמרות. אם ההקרבה של הנשים והגברים שמשרתים אינה ניתנת לתיאור, ההקרבה של אלה שנשארו מאחור, גם היא לא תתואר. הם נלחמים בבית על השפיות, על המשפחה, בזמן שאנחנו נלחמים בחוץ על המדינה שלנו.
חודשיים של סבב שישי וקו באיו"ש מסתיימים עוד כמה ימים, וכבר מדברים איתנו על התעסוקה הבאה. וכל זה קורה כשבתקשורת עוסקים בכתבות על פטור מגיוס. הדברים האלה יכולים לשבור את חייל המילואים יותר מהקור והבוץ. הדבר היחיד שקשה יותר משמירה ב-03:00 זה לראות ידיעה על פטור מגיוס ולדעת שמישהו חושב שהזמן שלנו ושל המשפחה שלנו פחות יקרים מהזמן של מישהו אחר. איך יכול להיות שמישהו חושב שזה בסדר להציב מילואימניקים בני 30 ו-40 ו-50, עם ילדים ואישה שנושאת את הנטל, לעמוד בשמירה באמצע הלילה בגשם, ולפטור צעירים בריאים בני 18?
את הפוסט הזה כותב הדובר שלי, שכבר מאות ימים נמצא במילואים, הוא בכלל לא נמצא בעבודה שלו כאן. הוא נמצא מאות ימים במילואים, הוא יודע שאנחנו שומרים לו על מקום העבודה, אבל לא כל מקומות העבודה שומרים על המקומות האלה.
ואני אומר לך, גברתי, ובזה אני מסיים. בזמן הזה שהמילואימניקים קורסים הממשלה מוציאה עוד 230,000 צווי מילואים. חסרים למעלה מ-12,000 לוחמים, חסרים 1,600 קצינים, ומקבלים החלטות שלא יהיה מנוס מהן – יאריכו את שירות הסדיר, יוסיפו עוד ימי מילואים. למה? כי כדי לתחזק את הקואליציה צריך לפטור עשרות אלפי בני 18 מגיוס? איפה נשמע כדבר הזה? אני קורא לכם, חברי הכנסת מהליכוד, מהמפלגות הציוניות, תתעוררו. את מי אתם רוצים לשבור באירוע הזה? את מי?
את חיילי המילואים? את המשפחות שלהם? בסוף אתם פוגעים בביטחון המדינה. הכול כדי לשמור על הכיסא לעוד כמה חודשים?
480 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.