הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025, מ/1898, בהתאם לסעיף 108 לתקנון הכנסת

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, עליזה היקרה, מה שנקרא בערבית: (אומר בערבית: רפואה שלמה.)

אני רוצה להזכיר לכולם, למרות שאנחנו מתחילים את הדברים במילתא דבדיחותא, אני רוצה להזכיר לכולם, גם לאלה שלא נמצאים כאן, לאלה שנמצאים, וגם לתיכוניסטים החמודים שם למעלה – היי, ברוכים הבאים. תראו, אני זוכר את 8 באוקטובר. אני זוכר את 8 באוקטובר, למוחרת היום הרע הנמהר הזה, הטרגדיה האיומה שפקדה אותנו.

איך טיילנו כאן, נפגשנו, חברי הכנסת מכל הסיעות, עם עיניים טרוטות ועם לב דואב, ובכינו כולם בדמעות של דם, דמעות אמיתיות. הסתכלנו אחד על השני. בכינו אחד על הכתף של השני. ולא היה לא ליכוד, ולא דמוקרטיים ולא יש עתיד. הייתה מנהיגות של עם, דואבת. ואני זוכר את האמירות של חבריי מהליכוד, שאמרו לי בעיניים דומעות, ודמעתי איתם: יתגייסו לצבא כולם, ותהיה ועדת חקירה ממלכתית. ועסקנו בצורכי השעה, גייסנו את כל מה שצריך. אבל אני זוכר, שעם כל הטרגדיה הגדולה, הייתה בכולנו איזו תחושה, קיננה בנו איזו תחושה, של משהו חדש שקורה. 7 באוקטובר הוא קו פרשת המים שאין ממנו נסיגה. אני זוכר את כולם. אני לא רוצה להזכיר שמות. אבל כולם עבדו, והתקשרו לחו"ל, ותרומות, ורצנו, והגענו לבסיסים הצבאיים, מזון ובגדים וכל מה שצריך. אבל בכולנו קיננה התחושה שזהו, מה שהיה לא יהיה.

ולצערי הגדול, ישבתי היום בוועדת החוץ והביטחון, וראו זה פלא, הרגשתי כאילו שהדברים נשכחו. אני רוצה להגיד שהחוק הזה שמנסים לחוקק, גברתי היושבת-ראש, הוא יריקה בפרצופם של כל הלוחמים. שמענו את ההורים השכולים, וגם כשלא הסכמתי עם חלק מהדברים, השפלתי את עיניי, כי הם צדקו. כי כשהורים שכולים באים ואומרים שאסור להעביר את החוק הזה, בואו נקשיב להם. בואו נקשיב להם.

זה חוק נורא. יושבים שם חברי כנסת ותומכים ואומרים: כך זה יהיה. ומתעלמים מהזעקות של אנשי המילואים, של ההורים, של המשפחות. אז יכול להיות שאתם תגידו שכך זה יהיה. אני אומר לכם שזה לא יהיה, החוק הזה לא יעבור. ואני מודה לכל אותם יושבי הכיסאות בליכוד שקמו ומשמיעים את קולם. אל תחששו. כשהמאבק הוא מאבק על עקרונות ועל חייה של מדינה ועל הציונות, תשמיעו את קולכם. החוק הזה, גברתי היושבת-ראש, לא יעבור. אנחנו נעצור אותו. לא בגלל שאנחנו רוצים להיות קנטרניים, אלא בגלל שהמדינה הזאת ובניה ובנותיה חשובים לנו מכול. תודה, גברתי, וסליחה שהארכתי בכמה שניות.