קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים יש החלטות שאי-אפשר להבין אותן. היום השתתפתי בדיון שיזמה חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא קיצוץ במרכזי חוסן, 50% קיצוץ. יש לנו אלפי נפגעי פוסט-טראומה שעדיין מנסים לעמוד על הרגליים, לאחות את השברים בנפש העדינה שלהם, והמדינה מודיעה ביום אחד, בלי הודעה מוקדמת: אין כסף. כאילו שהכול הסתדר. זה לא בגלל שהם סיימו תהליך, עברו טיפול ומצבם השתפר, זה לא בגלל שמצאו להם חלופה בשירות הציבורי, בקופות החולים – זה בגלל שהחליטו לקצץ 50% מהתקציב כי אין כסף.
במרכזים האלה עדיין מטופלים אלפי ישראלים, משפחות שכולות, שורדי המסיבות, מפונים מהדרום והצפון, אנשים שחוו זוועות, כאב וצער, שמנסים לעמוד על הרגליים, ובחרו לטפל בעצמם. אלפים מהם נמצאים כרגע בטיפול שב-1 בחודש, ב-1 בינואר 2026, הולך להסתיים כי אין למדינה כסף לטיפול נפשי.
זה הדבר האחרון שצריך לעצור אותו. זה דבר שצריך לתקצב אותו. אנחנו יודעים שכל מי שנמצא בטיפול נפשי – אסור לעצור את התהליך. ואנחנו יושבים בוועדה ואף אחד לא מבין איך הגענו למצב כזה שבמקום שנשמע על גידול תקציב אנחנו שומעים על פגיעה בתקציב. וזה צריך להדאיג את כולנו, כי בסופו של דבר אלפי אנשים הולכים לאבד את רשת הביטחון שלהם, את החמצן שלהם.
ואני שואל, אדוני היושב-ראש, איך לזה אין כסף למדינת ישראל, לטפל באנשים שהחליטו לטפל בעצמם? לג'ובים, למשרדי ממשלה מיותרים – יש כסף; לבריאות הנפש, למרכזי החוסן – אין כסף. מה שקורה כאן הוא תוצאה ישירה של סדר עדיפויות מעוות שפוגע בכל מי שנפגע ורוצה לטפל בעצמו. ואני קורא לשר האוצר, לסמוטריץ': 160 מיליון שקל עוד היום צריך לאשר למרכזי החוסן, ולהסיר את חוסר הוודאות מהמטפלים ומהמטופלים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
259 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.