שינוי בחלוקת תפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני הקשבתי בקשב רב אתמול לנאומו של הרמטכ"ל אייל זמיר, וכמוני הקשיבו רבים שציפו לנאום הזה – משפחות שכולות, פצועי המלחמה, משפחות חטופים, אזרחי ישראל. אני אומר לך, אדוני הרמטכ"ל, מצד אחד אמרת אמירות נוקבות, אמירות נוקבות וחשובות. "צה"ל מחויב לתחקור יסודי, מקצועי ומעמיק, של כל מה שאירע באותו יום נורא". הזכרת את הכישלון ככישלון "מהדהד, מערכתי, שנוגע להחלטות, להתנהלות". הלקחים החשובים – אני מצטט מנאומך כאן – אמרת שאם לא נידרש ללקחים האלו, ייתכן שנידרש למלחמה, ואנחנו צריכים לחדד – כמו שאמרת – את האחריות הפיקודית, אחרת האמון יישחק; ועוד הפלגת בפסוק: "הולך תמים ופֹעל צדק ודֹבר אמת בלבבו".

ואחרי כל אלו, מבחינה מעשית, מה המסקנות? אז מהי אותה אחריות פיקודית? היא מסתיימת בהערה פיקודית? היא מסתיימת בהדחה כביכול ממילואים? את מי מזמינים למילואים? אלופים בצה"ל? כמה אלופים בצה"ל הזמינו למילואים? לא את האלופים שכשלו, שהזמינו אותם להיות יועצי הרמטכ"ל ב-8 באוקטובר. את מי מזמינים למילואים?

אחרי המילים הגדולות והחשובות, בפועל, אדוני היושב בראש, התייחסות שאי-אפשר להגדיר אותה אחרת אלא מגוחכת, עם עונשים כביכול מגוחכים. ועל זה, אדוני הרמטכ"ל, אתה אומר: לא נהיה "ארץ אוכלת מפקדיה"? על זה? על הניסיון לצאת ידי חובה בעונשים מהסוג הזה?

זאת זריית חול בעיני הציבור, בעיני המשפחות, בעיני כל מי שנפגע במלחמה הזאת, בעיני כל מי שהשקיע מאז המלחמה הזאת, בעיני כל מי שיודע – וזה כולנו – שהכישלונות לא היו כישלונות מבצעיים, לא היה פה אירוע מבצעי, לא היה פה אדם מסוים, לא הייתה פה תקלה מבצעית של יחידה מסוימת, אלא כישלון גדול.

הסטנדרט הזה שקבע אתמול הרמטכ"ל הוא לא – במקום ארץ אוכלת מפקדיה, הוא מפקדיה אוכלים ארץ, אוכלים את הסטנדרט. ואני אומר את זה, כי זה ממשיך את ההתנהלות שהייתה פה לאורך השנתיים האחרונות. כשעומד אלוף משנה חזי נחמה ומבקר ביקורת עניינית, בדם ליבו, כמי שהיה בח'אן יונס, כמי שנלחם בעזה, ואומר: בואו נתקן. אז מה עושים, השר לשעבר מרגי? מעיפים אותו מצה"ל.

כשבא תת-אלוף גיא חזות, מנהל מערך הלמידה, שמינה אותו הרמטכ"ל הקודם והמשיך אותו זה, ואומר: רבותיי, יש בעיה במרכבות גדעון, תתקנו, ככה לא לוחמים מול לוחמת גרילה. מה עושים? קוראים לו למוחרת בבוקר, כופים עליו להתנצל באופן פומבי. זה לא תיקון, זה לא ארץ אוכלת מפקדיה, זה מפקדים שלא דואגים לסטנדרט הנכון והבסיסי של אחריות. זו לא אחריות פיקודית, זו הערה פיקודית.

אני אומר את זה כיוון שאנחנו אוהבים את צה"ל, וכיוון שאנחנו מעריכים מאוד את העבודה של החיילים, של מפקדי השדה. ואנחנו רוצים תיקון. זה לא תיקון. וזה התפקיד שלנו, אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, בוודאי חברי ועדת החוץ והביטחון, לעמוד על כך. לא תחקירים כאילו, לא אחריות כאילו, לא הערות פיקודיות, לא אנשים שקיבלו הערה וממשיכים לעבוד בגוף ביטחוני אחר, כאילו עזבו את צה"ל.

כל הדברים האלו צריכים להיות מאחורינו אם אנחנו רוצים צבא שייערך לבאות. והאתגרים הבאים לפנינו – אנחנו לא אולי נידרש ללחימה, אדוני הרמטכ"ל, אנחנו נידרש ללחימה. וכדי שנידרש והפעם נגיע ונצליח, ולא נהיה בשוק מ-06:30 עד 14:30 או עד 12:30, צריך לתקן. זו לא הדרך לתיקון.