קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אני רוצה לנצל את הנאום הזה כדי לתת תשובה לרב סתיו. הרב סתיו יצא נגד החוק שלי על זהות יהודית במרחב הציבורי. הרב סתיו טען שכפייה דתית היא דבר איום ונורא. כמו כן, הוא טען שעם ישראל רוצה להיות יהודי. ובכן, אני מסכימה עם הרב סתיו, למרבה הפלא, בשני הסעיפים האלה. רוב עם ישראל אכן רוצה להיות יהודי; ובאשר לרעיון הכפייה, אני מציעה לרב סתיו ולכל הפייקרים שמילאו את הרשתות ואת ערוצי הטלוויזיה בפייק מוחלט על החוק הזה, כי זה נורא מתאים לדמות הבלתי-ממלכתית של חברת כנסת מהליכוד לכפות דברים, כי יש פריימריז, וכי אני פופוליסטית, או השד יודע מה – אז אני רוצה לומר באופן חד וברור לכל מי שאוזניו שומעות כרגע, בתוך המליאה ומחוצה לה: כפייה דתית עומדת בניגוד חזיתי לתפיסה הליברלית שלי את האנושות ואת בני האדם.
אבל לא זו הבעיה שלי. הבעיה שלי היא שכפייה דתית היא לא עלבון עבורי, היא עלבון עבור הקדוש ברוך הוא. היהדות היא יהלום. אתה לא כופה על אף אחד יהלום. ולכן הייתי מציעה לרב סתיו להאזין עכשיו לטיעונים שלי, כי החוק שלי הוא לא בעד כפייה, החוק שלי לחיזוק הזהות היהודית במרחב הציבורי בישראל הוא בעד חופש, החופש להיות יהודי בארצנו.
אני רוצה לשאול את הרב סתיו: מה דעתך על רופא בכיר מרמב"ם שרודף, עם סכין שלופה, אחרי נער ברחוב, כי הנער הזה העז להניח תפילין? ובדרך כלל במקרים האלה יגיע פקח, אבל הפקח יבוא לנער, לא למי שתוקף; מה דעתך, הרב סתיו, על זה שבן אדם מניח תפילין במכון ויצמן, לתומו, לבד, בלי פרובוקציה, לא דוכן חב"ד, לא משדל ילדים, עומד ומניח תפילין, ושקמה ברסלר עוצרת את הרכב שלה בחרקה, כי אוי ואבוי, סממן יהודי, ואומרת לו: הדברים האלה – על התפילין, על התפילין – הדברים האלה לא שייכים לכאן, אין לך זכות.
האם זו כפייה לאפשר לבן אדם הזה להניח תפילין? לא, זה לא. זה חופש. החופש לפולחן יהודי במדינה היהודית היחידה בעולם, בחלקת האלוהים היחידה שנותרה לנו כשהווירוס העולמי האנטישמי הרים את הראש המכוער שלו שוב. גם פה אסור לנו? אני רוצה לשאול את הרב סתיו: תלמידות מהאוניברסיטה העברית שמסיימות את התואר במשפטים ומבקשות מחיצה קטנטנה כדי שהן תוכלנה לחגוג ולרקוד בחופשיות – לא אישרו להן. זו לא כפייה דתית, כבוד הרב סתיו, זוהי כפייה חילונית. כי אישה עם כיסוי ראש, דתייה, שלא רוצה לרקוד לצד גברים מטעמי אמונה – מותר לה. ואת זה אני לא אומרת מהטעם הדתי, את זה אני אומרת מהטעם הפמיניסטי.
אני רוצה לשאול את הרב סתיו: קבוצה של נערים, אחרי טבח 7 באוקטובר, רוכשים מכספם, אוספים כסף כדי לקנות תפילין, כדי להניח תפילין לזכר נטבחי 7 באוקטובר, האם כשמגיע מנהל בית הספר ומחרים להם את התפילין האלה, זה חופש או כפייה? איפה הכפייה הדתית פה? איפה החופש שלהם לבצע את הפולחן היהודי הראשון במעלה? למה אסור להם? בוא תסביר לי, כבוד הרב סתיו, למה אסור להם. ועוד דבר אני מבקשת. תן לי הסבר הגיוני לזה שמדינה שלמה עוצרת את נשימתה כל פעם לפני חגי תשרי, כי מי יודע מה יעשה ראש עיר אחד, הקיסר הגדול של המדינה – אגודל למעלה או אגודל למטה? הפעם ירשו ליהודים להתפלל כמו שהם רוצים? הפעם לא ירשו לנו להתפלל כמו שאנחנו רוצים?
אותה עיר שבה יש התחשבות מלאה במנהגים מוסלמיים, מלאה – בעיר הזו רדפו יהודים. מה שאנחנו ראינו ביום כיפור ב-2023 לא יקרה עוד.
החופש להיות יהודי לא אמור להיות בחקיקה, אבל הגענו למצב שבו הכפייה החילונית של מיעוט שלא נותן לעם היהודי להביע את עצמו ואת דתו הגיעה למצב שהוא מפרק אותנו לרסיסים. ולכן החוק הזה יעבור. הוא לא פופוליסטי, הוא לא נועד לפריימריז, הוא נועד לקיים את המשפט הפשוט: עם חופשי בארצו. תודה.
581 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.