שינוי בחלוקת תפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, תתחדש. יש רגעים שבהם אין צורך בפרשנויות, הרגעים שבהם המציאות מדברת בעוצמה כל כך חזקה, שמספיק רק להביט בה כדי להבין עד כמה הממשלה הזו איבדה את הכיוון. תכף נצביע נגד ממשלה שממנה בייביסיטר למדינה שלמה – לא שר אחד לכל משרד, אלא בייביסיטר; לא ניהול, אלא קומבינה; לא הנהגה, אלא סידור עבודה. אני מדברת על תיקי ממשלה – אלו לא מעטפות ולא שקיות מהסופר ולא ציוד משרדי. תיקי משרדי ממשלה הם באחריות כבדה על החיים של אזרחי מדינת ישראל. אבל מי אמר שאכפת לממשלה הזו מאזרחי המדינה?

בואו נדבר על זה בלי מסכות. השר חיים כץ – שר תיירות, שר הבינוי והשיכון, ועכשיו אתה מתחדש בעוד תיקים קטנטנים – משרד הרווחה, משרד הבריאות; ארבעה תיקים – שר אחד. תקשיבו טוב: ארבעה תיקים – שר אחד. כאילו שמדובר באיזו תיקיית גוגל, ולא בחיים של אנשים, של עובדים, של משפחות, של ילדות בסיכון, קשישים, נכים, המשפחות שנלחמות בכל יום על הקיום הבסיסי שלהן. ומה הם אומרים? אנחנו מנסים לשמור על הקואליציה, תתמודדו.

ומה? בואו תשמעו את הפאנץ'. אז קבלו עכשיו את השר יריב לוין, שר המשפטים, מי שמקדיש את כל-כולו למהפכה המשפטית. מה הוא מקבל עכשיו? את תיק המורשת, תיק הדת והמסורת. ואני שואלת: מה הקשר? מה הקשר של השר לוין למסורת? אני רוצה להבין, המשרדים האלה כל כך מיותרים, למה שלא תעמדו כאן ותגידו, אתם יודעים מה, אין שרים, בואו נסגור אותם? מי צריך את משרד ירושלים ומשרד המסורת? ולמי אתם מעבירים, שאני אקלוט? אבל כמו שכולנו יודעים, אלו תיקים שנולדו רק מסיבה אחת: כיסא, תפקיד, קואליציה. אז לא רק שאתם לא סוגרים אותם, אתם מוסיפים תיקים לשרים שכבר לא עומדים בעומס. מדינה מתנהלת? לא. קואליציה מתנהלת? כנראה שכן.

אבל יש משהו שלא תוכלו להעביר כמו תיק – את האחריות, את האחריות על הכישלון – סליחה, אפשר שקט? לא אחריות על הבלגן, לא אחריות על היעדר הנהגה, אחריות על כך שבמקום מדינה מתפקדת יש ממשלה שמחלקת את עצמה בין עצמה. ולכן אני אומרת כאן בקול ברור: אזרחי ישראל לא צריכים בייביסיטר, המדינה צריכה הנהגה. אנחנו נמשיך להיאבק, נמשיך לחשוף, נמשיך לשמור על האמת, ולא ניתן להם או לכם להפוך את המדינה ללוח פוליטי. אתם תלכו – אנחנו נתקן. תודה.