שינוי בחלוקת תפקידים בממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, מהיום הראשון שהגעתי למקום החשוב הזה בחרתי לעסוק ולקדם את נושא בריאות הנפש. חשבתי אז ואני חושב גם היום שהחוסן הנפשי של הילדים שלנו ושלנו זה אחד הדברים החשובים ביותר, לפני המלחמה וגם אחרי המלחמה. כולנו מסכימים שזה נושא חשוב, אבל עדיין הנושא לא מטופל. מערכת בריאות הנפש בשירות הציבורי, בקופות החולים, חייבת לקבל את קדמת הבמה.

משרד הבריאות הציג את התוכנית הלאומית לבריאות הנפש בתחילת המלחמה. חשבנו שמדובר בהצלחה גדולה, אבל שנתיים אחרי הצגת התוכנית אני יכול להגיד, לצערי, שלא מדובר בהצלחה. לא מדובר בהצלחה כי אם אחד מאיתנו או מהילדים שלנו יצטרך לפגוש פסיכולוג באחת מקופות החולים, הוא יצטרך להמתין למעלה משנה. ילד שצריך לראות פסיכולוג לא יכול לחכות למעלה משנה. ילד שסובל מחרדה, או כל אדם, לא יכול לחכות. בחודש מרץ נחתמו הסכמי השכר. אם אני לא טועה, גם אתה היית השר שחתם על זה? יכול להיות? הסכמי השכר של הפסיכולוגים, נראה לי שזה היה – לא, בוסו.

בחודש מרץ נחתמו הסכמי השכר שמעלים ב-40% את שכר הפסיכולוגים במטרה להחזיר לשירות הציבורי פסיכולוגים מהמגזר הפרטי. בירכתי על המהלך, אבל באותה נשימה אמרתי שאם לא יפתחו תקנים חדשים, אנחנו לא נוכל לראות בשורה, לא נוכל לקצר את התורים. כי אם יש קרוב ל-600 פסיכולוגים בשירות הציבורי ולא יהיו תקנים חדשים, אז כל הכסף הזה של הסכמי השכר לא שווה כלום, כי לא יהיה למי להעביר את הכסף. כולנו ידענו בשנתיים האלה מה ההשלכות הרגשיות שיש למלחמה. לא היה צריך להיות מומחה גדול כדי לחזות את העתיד. משרד הבריאות חתם על הסכמי שכר לפסיכולוגים. יש כסף להחזיר את הפסיכולוגים לשירות הציבורי, אבל אין מספיק תקנים בקופות החולים, ואם אין תקנים ואין מטפלים חדשים, יש עדיין תורים.

אתמול התפרסם סקר של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית שפרסמה הכתבת אור הדר בידיעות אחרונות. הוא מציג לנו נתונים עגומים על זמני המתנה ארוכים ועל המחסור בתקנים. זמן המתנה ממוצע באחת מקופות החולים לפגוש פסיכולוג: שנה וחצי. מהנתונים של הסקר עולה שקופות החולים זקוקות ללמעלה מ-2,000 מטפלים. 2,000 מטפלים חסרים במערכת. הדבר הכי עצוב שהסקר מראה הוא שקרוב ל-40% מהפסיכולוגים שרוצים לחזור לשירות הציבורי נענים בתשובה שלילית, כי אין תקנים. אז אין את מי לקלוט. אז עוד פעם אני חוזר לזה שהסכמי השכר הם לא רלוונטיים.

עכשיו אני רוצה לנצל את זה שאתה, השר, הולך להיות שר הבריאות. במקום להטיל אשמות ולחגוג על חוסר הסדר שיש כאן, אני רוצה לפגוש אותך, ואני רוצה שאת הסכמי השכר האלה אנחנו נוכל לנצל ולפתוח תקנים בקופות החולים. כי הבריאות, הבריאות של הילדים שלנו, והחוסן הנפשי במדינת ישראל, זה לא עניין של ימין ושמאל. זה משותף לכולנו.

ואני רוצה לנצל את הימים שאתה תהיה גם שר. אפשר לתקן את זה, ואפשר לעשות את זה. תודה רבה.