קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, בנאום הקודם שלי דיברתי על כך ששלטון חוק הוא לא דבר נזיל, הוא דבר שמחייב ראש ממשלה, מחייב שר, מחייב אזרח, מחייב תושב. הוא דבר שווה, הוא אמור להיות שווה לכולם. לא יכול להיות שמצד אחד יש לנו שר לביזיון לאומי, שמסתובב כדי לערוך סרטונים ביישובים הערביים, כדי לפנות לבייס שלו, לעשות אבו עלי, והאבו-עלי הריק מתוכן הזה עסוק בהפקת סרטונים ולא מטפל במהות של הפשיעה, של איסוף נשק, של פירוק ארגוני פשיעה, של מניעת פרוטקשן, של העבודה המוטלת עליו באמת כשר מופקד על חייהם וביטחונם של האזרחים.
במקביל להפקת הסרטונים ולהצגות שלו, שהוא עושה בתוך יישובים ערביים, אותו שר משחרר את הרסן לחלוטין – שותפים לו עוד שרים, וגם ראש הממשלה עצמו, שמשחררים את הרסן לחלוטין לקבוצות מיליציות של טרוריסטים יהודים, שנכנסים ליישובים פלסטיניים ומתנכלים לפלסטינים בתוך היישובים שלהם: שורפים להם בתים, שורפים להם רכבים, משחיתים להם רכוש, תוקפים אותם פיזית, פוצעים אותם, לעיתים הורגים אותם. והתופעה הזו מתרחשת כאילו דבר לא קורה. כל העולם מביט ומסתכל על הדבר הזה, ואף אחד לא יכול להבין כיצד מרשה מדינה לעצמה אנרכיזם שכזה. כיצד מדינה מרשה לעצמה להתיר רסן למיליציות חמושות של טרוריסטים, שמתנכלות לאוכלוסייה אזרחית ופוגעות בהם ובפרנסה שלהם ובזכות שלהם להתנייד בין יישוב ליישוב, בזכות שלהם להיכנס לאדמות שלהם, בזכות שלהם לעסוק במסיק הזיתים ובכל מה שהם רוצים, והתופעה עוברת כאילו דבר לא קורה?
אז איפה שלטון חוק כשמדברים על תופעה כזו? איך אפשר שמדינה שותקת אל מול המעשים האלה? אנחנו לא רואים שעוצרים אותם, לא רואים שמכניסים אותם לכלא, לא רואים שמעמידים אותם למשפט, לא רואים שמרתיעים אותם בכלל, ועל כן הם קיבלו אומץ, והתופעה חוזרת כל יום. אני מדבר על תופעה שמתרחשת כל יום. התופעה הזו מעידה קודם כול על התפרקות של המדינה. מדינה שבאמת מכבדת את עצמה לא הייתה מאפשרת למיליציות חמושות של טרוריסטים מתנחלים לערוך פוגרומים באוכלוסייה הפלסטינית באופן שיטתי. והדבר מתועד, וכל העולם רואה את זה, וכל העולם עוקב אחרי זה, ורק ממשלת העיוורון של נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' איננה רואה את זה. האזרחים הפלסטינים התמימים ממשיכים לשלם את המחיר של המתפרעים הטרוריסטים שמשתוללים בשטחים הכבושים מזה זמן רב, ללא שמישהו עושה דבר כדי לטפל בסוגיה.
344 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.