קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כל הצעקות שאני שומעת – הלוואי, הלוואי שהייתם עושים את זה לילדה שנחטפה, להיימנוט קסאו. באמת, זה פשוט לא יאומן. אתמול יצאנו לחפש את הילדה היימנוט קסאו ביוזמה של חברי הכנסת נאור שירי, צביקה פוגל, יצחק קרויזר ואנוכי. אזרחים טובים הצטרפו אלינו, יחידת חילוץ של רמת הגולן, הכלבנים, חילוץ יחידת שומרון, בני נוער מקסימים.
חבריי חברי הכנסת, תגידו, כבר שנה ועשרה חודשים – כמה מכם באמת חשבתם על היימנוט, דיברתם עליה חוץ מאשר בוועדות? אני יכולה להגיד, הינה, יושב פה יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה לשעבר חבר הכנסת פורר – קיימת תשעה דיונים.
תגידו, מה אתם מרגישים? אני אומרת, אם הייתם משקיעים ממש אחוז אחד מהאנרגיה השלילית שאתם משקיעים בה, לחפש את הילדה הזאת או לדבר עליה או לחפש אותה, הדברים היו נראים אחרת. אבל מה, היא לא מהקבוצה הכי אטרקטיבית, היא לא ממשפחה עשירה, היא לא ממשפחה שיכולה להקים מטה, להרעיד את מדינת ישראל, לפתוח את מהדורת החדשות. אבל נציגי ציבור יושבים בכנסת ישראל – ילדה בת תשע, בלעה אותה האדמה. באמת חשבתם על זה?
אני אומרת להם את זה – תקשיבו: היא יכולה להיות הבת שלכם, במשפחה, הנכדה. הילדה הזאת, המקרה שלה טרגי. ההורים שלה לא יודעים מה לעשות. כשהיינו אתמול בחיפוש, מרכז הקליטה ריק, דממה, רק המשפחה נשארה. למה? המשפחה חוששת שאולי לילה אחד היא תגיע למרכז קליטה ולא תמצא אותם. חשבתם על זה? תגידו, כמה מכם שיש להם אחיינית או נכדה בת תשע, חשבתם על זה? איך הייתם מרגישים אפילו לכמה דקות אם תצא מהבית, או תאבדו אותה בקניון? אבל חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שזאת מראה אמיתית של מדינת ישראל, המראה של נציגי ציבור. לא ראיתי אתכם מתגייסים, לא ראיתי שממש אכפת לכם.
כמה צביעות, כמה צביעות. עד מתי? אני אומרת לכם את זה היום – כשאני שומעת כל אחד, איך אחד מנגח את השני, המילים שיוצאות מהפה שלנו, תאמינו לי, בואו נשקיע אותן בדברים חיוביים, בואו בפעם הבאה נחפש את היימנוט ביחד. תתגייסו. תצאו מהמקום הנוח הזה. לא יכול להיות שאזרחית מדינת ישראל במדינה כל כך קטנה, לא יודעים איפה היא. האמת, לא רק היא, היה גם משה בן 14 לפני ארבע שנים, אם אני לא טועה. איך זה יכול להיות? תגידו לי.
אני מותחת ביקורת על נציגי הציבור שלנו בכל מקום שאתם ממש משמיעים דברים שלפעמים אפילו אין צורך בהם, אבל איפה שצריך – איפה אתם? איפה אתם? איפה אתם על הילדה הזאת? איפה כל אחד? תחשבו על זה. האמת, זו בושה לבית הזה. אף אחד לא חשב, אפילו אתמול התגייסו ארבעה אנשים.
זו בדיוק הנקודה, הנקודה שאתם מעלים, לזרוק על מישהו. בתור חברי כנסת, בתור נציגי ציבור, מה אתם עושים כל אחד? מה כל אחד עושה? זאת הנקודה. תאמיני לי, אם זו הייתה ילדה של מישהי אחרת, אם היו נושאים אחרים, אני מבטיחה לך שאת היית מגיעה הראשונה.
חבריי, הנקודה, מה שאתם מעלים, אפשר לבוא ולהעלות. זה לא יכול להיות, חבר'ה, אני אומרת להם את זה: אני מתביישת. אני פה. אני שומעת. אני נואמת כל רגע על הילדה הזאת, המשפחה מגיעה.
חבר הכנסת פורר, אתה קיימת דיון, כמה דיונים על היימנוט. מה יוצא?
521 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.