קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אמרו לו, לבן גביר: אתה מסכן את החטופים, והוא התעלם, שם פס על אזהרות בוטות, חד-משמעיות. הוא זלזל בחוק הישראלי, הוא זלזל בחוק הבין-לאומי, הוא זלזל בקריסה המדינית, אבל לאסוננו, הוא התעלם גם מהאזהרות לשלומם של האחים שלנו. למען השם, השר לביטחון לאומי, חייב להיות לך גבול לליקוט לייקים על חשבון בריאותם הגופנית והנפשית של אנשינו. ועכשיו, אחרי העינויים שבאו על אהובינו בשל ההתנהגות המופקרת של השר, הוא דורש להחיל עונש מוות שבגינו, חס וחלילה, ייפגעו בעתיד בנפשם של ישראלים שיילקחו בשבי. זה יכול להיות התוצר של המהלך הבא של השר שדורש את השינוי הזה. למה זה מגיע לנו?
בגלל הקיצוניים בממשלה, בגלל ראש ממשלה שזקוק להם, הפכנו לילד הכאפות של ארצות הברית. ראשי הממשל, נבחרים ופונקציונרים לא משאירים אותנו רגע לבד. האימפריה הקימה בקריית גת מוצב קדמי ומשם היא מפקחת עלינו, משם היא מונעת מהלכים ומשם היא מאשרת אותם. מדוע זה קורה? משום שהממשלה שלנו נוסעת עם ברקסים, רוצה אבל מתנגדת, מסכימה אבל מסכלת, מאשרת אבל שוללת. נמאס גם לידידינו, נמאס להם מאיתנו.
ביבי מספר שאין בינו לבין טראמפ אפילו סדק. זה נכון, כי ביבי עושה כל מה שטראמפ אומר לו. הוא חוזר לבייס ומספר סיפורים, מהנהן לטראמפ וקורץ לסמוטריץ'. לא פלא שביבי שם את כולנו, את ישראל, תחת קצין מבחן דובר אנגלית. כבר שנה ויותר הוא היה צריך להבין שהגיע הזמן המדיני והכלכלי, הדיפלומטי והתרבותי. אנחנו לא נתפרק מנשקנו, אבל את נשק הטרור נפרז ונפרק בעיקר באמצעים מדיניים. תודה רבה.
236 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.