קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, התלבטתי אם לנאום היום או לא, וחשבתי בסופו של דבר שאני חייבת, אני חייבת למען ילדים או צעירים יוצאי אתיופיה. הסיפור הוא כך: בעיר באר שבע, ברחוב מבצע עובדה 114, יש בניין עם תשע קומות, יש 34 דיירים, מתוכם תשעה דיירים יוצאי אתיופיה. הם גרים בשמחה – כל אחד את החיים שלו.
אבל לצערנו, מה שהתגלה זה אמירה גזענית של יושב-ראש ועד הבית של הבניין, ואי-אפשר לעבור עליה בשקט. אני בטוחה שחלק מהאנשים אומרים: מה, כל הזמן מדברים על גזענות, מה עם אלה, יוצאי אתיופיה, זה מה שיש להם? תאמינו לי, לא הייתי רוצה לדבר על זה, בכלל לא רציתי להזכיר את זה, אבל המציאות שאנחנו חיים בה מכריחה אותנו. יושב-ראש ועד הבית של הבניין כותב לכל דיירי הבניין בקבוצת ווטסאפ – יש להם קבוצת ווטסאפ של הדיירים – הוא כותב ככה: ההורים האתיופים הדתיים – סימן קריאה – של הילד המסריח שירד לשפוך זבל בסביבות השעה 19:00: לרדת לנקות את הלובי עכשיו. לא ייתכן שיישפך לו זבל מהשקית והוא לא יגיד – לא הפסיק בזה. המשיך – זו לא פעם ראשונה שלילד האתיופי נשפך זבל מהשקית, או אפילו הקיא בלובי. כאן זה לא מזבלה עירונית או הכפר שלהם.
תקשיבו לזה. היום, ב-2025, מה שקורה במדינת ישראל – מה שכותב יושב-ראש ועד בית בקבוצת הווטסאפ שלו. אתם חושבים שזו פעם ראשונה? לא. לצערנו הרב, יוצאי אתיופיה, מאז שעלינו, שום דבר לא השתנה בנושא הגזענות. אם זה בבית ספר – לא התקבלו ילדים; אם זה במקום עבודה – זלזלו; אם בשירות צבאי, אם בשיטור יתר – מה לא עברנו.
אני עומדת כאן לא רק כחברת כנסת וכאחת שעלתה כנערה מאתיופיה. חשבתי שפה עם השנים אנחנו לא נדבר על דברים כאלה, אמירות גזעניות לא יהיו. אבל תקשיבו לזה. הילד הזה, ששומע את זה, מה ירגיש? גזענות מתחילה במילה, ולא בהכרח צריכה להיות אלימות פיזית. גם התכתבות היא אלימות קשה ביותר. לילד אני רוצה להגיד: אתה לא לבד. אנחנו איתך. אתה לא לבד. אתה חזק. אתה הסיבה שאני כאן, בכנסת ישראל. מי ששונא בגלל צבע עור או בגלל האמונה שלו – לצבע עור אין אמונה, והשנאה ממש מיותרת. באמת אין לי מילים איך לתאר את זה.
מתי החברה הישראלית תבין את זה? מתי נפסיק את האמירות הגזעניות? מחר הילדים האלה יגדלו, מחר הם יהיו בשירות צבאי וישמרו על מדינתנו, ייפלו. ראיתם כמה נהרגו במלחמה הארורה הזו, כמה תרמנו, הקהילה. אבל לא צריך שיהיו גיבורים, או "כל הכבוד ליוצאי אתיופיה", רק כשהם נהרגים בשירות צבאי או שומרים על גבולות מדינת ישראל. הכול מתחיל מהחינוך. הכול מתחיל מהבית.
אני מבקשת מכל חבריי חברי הכנסת: אתם צריכים לקחת את הנושא הזה ברצינות. לא יכול להיות שילד בישראל ירגיש שבגלל צבע העור שלו אפילו יושב-ראש ועד בית מרשה לעצמו להגיד דברים כאלה. הוא אפילו לא התנצל עד עכשיו.
446 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.