קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כחודשיים הלכתי לניחום אבלים ביישוב כרמי קטיף, ושם פגשתי את משפחת דנינו, אשר בתם אמונה יהודית האהובה נהרגה בקיץ האחרון בתאונת דרכים בצומת אדורה שבהר חברון. נחשפתי שם לדמותה של אמונה, נערה שכולה חיים, נערה יפה, גבוהה, חברותית, אהובה כל כך על סביבתה. היא אהבה לצחוק, לאפות, לבשל, ללכת יחפה, לחוש את האדמה, את הבריאה. אבל יחד עם כל החיוניות הזאת הייתה בה גם נשמה עמוקה, מבקשת אמת. היא חיפשה משמעות, ערכים, קשר עם ריבונו של עולם ורצון אמיתי לתקן את העולם במעשים קטנים של חסד.
בימים האחרונים לחייה פעלה לעשות טוב, להיפגש עם חברות, לטייל בארץ שהיא כל כך אהבה. אמונה אהבה את עם ישראל באמת, לא במילים בלבד. היא נהגה לנסוע דווקא לתל אביב, כדי לפגוש שם אנשים שלא באים מעולמה הטבעי, לשמוע, להבין, לגשר. היה בה רצון לראות את כל הטוב שיש בכל אדם, את הניצוץ שבכל יהודי. אמונה התעניינה גם בחדשות, ביקשה לדעת על חייהם של חיילים שנפלו ועל הפערים בחברה הישראלית. היא רצתה להבין את המציאות, לא לברוח ממנה. ביום האחרון לחייה כתבה בקבוצת ווטסאפ עם חברותיה, קבוצה שבה היו משתפות אחת את השנייה בדברים כדי להודות עליהם: תודה על הבלבולים במדינה הזאת, ותודה על חבלי משיח. זהו משפט פשוט, אבל כמה עומק יש בו – ההבנה שדווקא מתוך הבלבול והקושי צומחת גאולה.
אחיה הגדול של אמונה ביקש ממני שנזכור את אהבת ישראל שהייתה בה, ובמיוחד כאן, במליאת הכנסת הזאת, שנזכור בתחילת כל ויכוח שכל יהודי כאן במשכן הזה פועל מתוך אהבה לעם ישראל ולארץ ישראל, גם אם דרכו שונה משלי; שנזכור שהכוונה של כולנו לטובה.
אמונה יהודית דנינו, רק בת 15 בפטירתה, השאירה לנו צוואה קצרה, פשוטה ונוגעת ללב, שכולנו נואשים לה כעת, צוואה כל כך יהודית: לראות את הטוב, לחפש את המשותף, לשמור על אהבת ישראל אמיתית. יהי זכרה ברוך.
293 מילים של לימור סון הר מלך. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.