קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, באחדות ננצח – דבריו של ראש הממשלה, שדאג להיות כאן בפודיום ולהזכיר – להזכיר, שלא נשכח, למרות שמרביתנו כבר שכחנו. אז הוא אמר ככה: השופט עמית הוא השופט העליון, אבל אני ראש הממשלה. אתם יודעים למה הוא היה צריך להזכיר? כי אף אחד לא זוכר את זה; כי יושבים פה אנשים ומצביעים בניגוד לעמדתו. אני באמת חייבת לציין באופן אישי, אני לא בטוחה כמה זה בניגוד – יכול להיות שבחדרי-חדרים הוא אמר להם: תשמעו, תצביעו, אני אאשים אתכם אחר כך. אני לא אתפלא, אגב. שימו לב למבול החקיקה הפרסונלית המטורפת בשנה לבחירות. אתם לא מתביישים? אדוני ראש הממשלה, אתה ראש הממשלה. אתה לא מסוגל לשלוט במה שקורה כאן? אז בואו נסכם: אתה לא מסוגל.
כבוד היושב-ראש, אני התלבטתי אם לעלות לדבר, אבל חורה לי הנושא. לפני שבוע, שבועיים, קיבלנו את חטופינו, הייתה שמחה גדולה במדינת ישראל, היה אושר, יש צער על כל הנופלים, אבל מהרגע שהם הגיעו, מהדהד בכל דף של הרשתות גיוס המונים. לבושתה של ממשלת ישראל, חטופים שלנו, שכמעט שנתיים במנהרות, צריכים לגייס כסף כדי להשתקם, בעוד צינורות הכספים כאן עוברות במיליונים, במיליונים, רק כדי לשמר קואליציה.
אלה שישבו במנהרות, באשמת אותה ממשלה שעוד לא לוקחת אחריות, ראש ממשלה שעדיין לא מבין מה רוצים ממנו – הוא פיטר את זה, ופיטר את זה, ופיטר את זה, ופיטר, וזה התפטר, אבל הוא? מה פתאום, הוא לא באירוע. הוא במקרה, במקרה, באותה עת היה ראש ממשלה. אני רוצה להגיד לך, אדוני ראש הממשלה, בושה, בושה לך, בושה לממשלה הזו שאנחנו צריכים גיוס המונים לחטופים, למשפחות. פשוט אי-אפשר לתאר את זה.
כמו כן, כבוד היושב-ראש, מחר היה צריך להיות דיון על התקנות לשירותי רווחה, אותן תקנות של ממשלת השינוי, בראשותו של היושב-ראש, יחד איתך, אדוני היושב-ראש. כל כך חשוב, האנשים האלה כל כך מצפים לחוק הזה. התקנות האלה חשובות. כך נוכל לשלב את המיוחדים שלנו, תרתי משמע, בקהילה.
אבל בואו נאמר, אין זמן, אין זמן. יש הרבה פוליטיקה, אז נדהמתי לגלות שהיום יש קווים. הדיון בוטל, כי מה לעשות, יש דברים שהם לא חשובים, אבל חשובים בעיניכם. בושה לכם.
340 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.