קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמה מילים על אחריות ועל עמידה בחזית. אני רוצה להתחיל ולומר שזכותו של הרמטכ"ל, יש שיגידו אפילו חובתו, לבחור את הדובר שלו. ואייל זמיר בחר שהגרי לא ימשיך איתו כדובר – לגיטימי לגמרי. אני גם רוצה לאחל להגרי הצלחה באזרחות, ולהודות לו בשם עם ישראל על שירות מסור.
אני חושב שהדיון על הגרי פה התפספס לגמרי, והפך להיות עוד פעם בעד ונגד – כאילו חזרה לפוזיציות. אני רוצה לדבר על שירותו של דניאל הגרי. ורק לגילוי הנאות, אני לא מכיר את האיש ברמה האישית. דניאל הגרי בשנה וחצי האחרונות היה האיש שהיה פה כשלא היו אנשים. הוא לא ברח, הוא לא התחבא מאחורי מישהו כשהיו בשורות קשות. אני מודה, כשנבחר מפקד שייטת להיות דובר צה"ל, לא עשה לי שכל שזה המינוי הטוב ביותר. אבל כמו בשייטת גם בדוברות, הגרי היה שם. התחושה שלי – שמולי עמד עובד ציבור אמיתי, אדם שפשוט בא לעשות את העבודה שלו, עם רגישות עצומה, עם התאמה, עם הבנה. כמה דוגמאות כאלה יש לנו?
באמת אני שואל אתכם, חבריי לכנסת, האם אזרחי ישראל מסתכלים, גם על נבחרי הציבור וגם על עובדי הציבור שלהם, וחשים שזה המצב, שאלה האנשים שעומדים? נגיד, בואו ניקח נושא כמו תאונות דרכים. בסדר? האם אזרחי ישראל מרגישים שתאונות הדרכים שלהם מטופלות כך שיש מישהו שעומד בחזית ואומר: הייתה שנה קשה מאוד בתאונות הדרכים, עכשיו לוקחים אחריות? האם אזרחי ישראל רואים את שרת התחבורה, או מישהו אחר, עושים את זה? אזרחי ישראל מסתכלים על הכלכלה. האם הם מסתכלים על כלכלת ישראל ואומרים שיש פה מישהו בחזית שלוקח אחריות? לא כיוונתי ששר האוצר יהיה פה, אבל לא, אני לא חושב שזה המצב. אבל בואו ניקח עוד דוגמה – החינוך. אנחנו רואים את החינוך בישראל הולך ומידרדר, ואני לא רוצה להתייחס לתחקיר של אתמול, אני רוצה להתייחס לחינוך עצמו. האם אזרחי ישראל רואים מישהו עומד בחזית ואומר: אני לוקח אחריות, זה הולך להיות יותר טוב? שנתיים ומשהו של ממשלה. הם לא רואים, זה לא מורגש.
ואתם יודעים מה? מאז הטבח 7 באוקטובר חלפו כמעט שנה וחצי. כמעט כל בעלי התפקידים במערכת הביטחונית כבר התחלפו: ראש אמ"ן הלך, שר הביטחון פוטר, הרמטכ"ל הוחלף, אלוף פיקוד דרום מתחלף השבוע, ונראה לי שראש השב"כ גם כן בוודאי לא ימשיך לשרת עוד הרבה זמן. אז בסוף אזרחי ישראל מסתכלים, ואת מי הם רואים באותו מקום? את הממשלה ואת הכנסת. הם מסתכלים ואומרים: אתם, אתם, כן, אתם, שהייתם פה בתפקיד ב-7 באוקטובר, מתי תבואו אלינו? זה לא פיטורים, זה בקשת אמון: בואו אלינו ותבקשו את אמוננו. אחרי היום הזה, הגיע הזמן שכולנו – דרך אגב, זה נוגע לכולם פה, קואליציה ואופוזיציה – נעמוד למבחן הציבור ונראה את מי הציבור רוצה. תודה.
426 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.