קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, היום היה בכנסת מפגש נדיר בעוצמתו וייחודי, הודות למחנך דגול מתיכון הרטמן, שליבו ונפשו לנוער, שהקים בתוך התיכון מרכז חסד וצדק והתנדבות של בני הנוער. כל יום – בלילה, ביום, בשבתות – הולכים לבתים של קשישים, של ניצולי שואה, של אנשים שאין להם. אבל המפגש היום, שהוביל המחנך דרור יהושע, עם בני נוער מהרטמן ואסירים משוחררים שמשתקמים עכשיו בהוסטל, לתהליך של שיח והתנדבות משותפת של האסירים ובני הנוער, אני חושב שאם יש גאולה בעולם – בחדר הזה, שבני נוער, למען צדק וצדקה וחסד, קושרים בו את גורלם ומכבדים ומקשיבים לאנשים, שהחיים לא היטיבו איתם אבל הם עשו דרך ומסע של שיקום וניצחונות קטנים והתמודדויות. כמה אומץ וכמה מורכבות וכמה ברכה מביא לעולם המפגש הזה בין אסירים משוחררים לנוער שרוצה לתקן את העולם. אז אני רוצה להצדיע לתיכון הרטמן, לנערים, לאסירים שבתהליך לצאת ולחזור לחברה ולהיות אזרחים טובים ולעשות עבודה בעולם ולעשות דרך. יש להם אפילו שיח משותף ומעין תפילה משותפת יחד, שעיקרה זה: אלי, תן לי את הכוח לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות, ואת האומץ לשנות את הדברים שיש ביכולתי לשנות – ולראות אותם ככה ביחד מחובקים.
ברשותך, היושב-ראש, אני גם רוצה, כמנהג שלי עד שנחזיר את כל החטופים, להסביר ולספר על גיא גלבוע דלאל, שאני לובש את החולצה שלו היום. אנחנו רוצים לשים אותם על ליבנו ולדעת שלא השלמנו את המשימה. יש לנו 59 חטופים, אנחנו צריכים להביא את החיים מהר – להציל אותם, ואת אלה שנרצחו – לקבר ישראל. גיא, בן 23 מאלפי מנשה, בנם של מירב ואילן, יש לו אח גדול ואחות קטנה. גיא נחטף ממסיבת הנובה, שם יצא לבלות עם חבריו רון, עידן ואביתר. רון צרפתי ועידן הרמתי ז"ל נרצחו במסיבה, ואביתר נחטף עם גיא לעזה. גיא – ילד אמצעי במשפחה, עם אחיו גל ואחותו גאיה. הוא אוהד של מכבי חיפה, ומתעניין מאוד ביפן ובתרבותה, עד כדי כך שהתקשורת היפנית והעם היפני התעניינו בסיפור שלו, וסיקרו באופן נרחב בכל התקשורת היפנית.
אימו המודאגת מתארת את גיא, אני מצטט: "ילד שובב עם חן מדהים, קסם, אינטליגנטי, ילד שאוהב את החיים. כשהוא יצא מהצבא המפקד שלו אמר: 'בחיים לא פגשתי בחור שאף אחד לא שונא אותו והוא לא שונא אף אחד'. אין אצלו את הרגש הזה, הוא כולו טוב, רק טוב, הוא לא נכנס בכלל למקומות האלה". ב-7 באוקטובר צפתה משפחתו של גיא בסרטון שבו צולמה חטיפתו. מאוחר יותר קיבלו תמונה שבה נראה גיא מוחזק בחדר. "בערב מסיבת הנובה הוא יצא מהבית וחזר ארבע פעמים, בכל פעם שכח משהו אחר, ובכל פעם התחבקנו מחדש. אצלנו מאמינים שאם חוזרים הביתה אחרי שיוצאים זה מביא מזל רע. חששתי מתאונת דרכים, לא חשבתי על חטיפה. ב-6:15 הוא שלח לי סלפי עם אחיו הגדול, גל, שהיה איתו במסיבה".
אני מסיים. "ב-7:45 גל התקשר בצרחות שהם בורחים ממחבלים. המזל שלי – שהם התפצלו, אחרת היו חוטפים לי את שניהם".
עוד מספרת האם לאחרונה: "יצא סרטון מחריד של הבן שלי ושל אביתר דוד, החבר הכי טוב שלו, צופים בשחרור חטופים אחרים". כמה רשעות, כמה רוע. "אני רק חושבת מה עבר עליהם באותם רגעים וליבי נחמץ, אין אכזריות גדולה מזו. הם ממש התחננו לעזרה, ואני לא יכולה לעשות כלום".
"יש שם כל כך הרבה אינטרסים שקטונתי מלהבין אותם, אבל אני לא מאבדת תקווה, אני חייבת לסמוך עליהם שיחזירו לי את הבן, אחרת הלך עליי. בסוף רק מקבלי ההחלטות יוציאו את הילדים, ולכן אני כל הזמן בחששות ובתפילות. הכול כל כך שביר. אני קוראת לכולם לבוא ולחבק את משפחות החטופים כדי לתת לנו תחושה שהעם איתנו".
תודה, היושב-ראש, על הזמן הנוסף.
566 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.